הרעלת מזון

ברור שלא קל להיות שמן, אבל זה לא אומר שחיי הרזים הם פיקניק שכולו שישליק ועוגות קצפת. אני שוקל 54 קילו, על ‭1.70‬ מ‭,'‬ שזה בדיוק על הקו התחתון של המשקל התקין. רזה מאוד, אבל לא במידה מסוכנת – וזה לא מעניין אף אחד.

נתחיל מהבגדים. בכל חנות גברים שתיכנסו אליה, לא משנה מאיזה קוטור, תמצאו ערימות על ערימות של סחורה במידות ‭xxxl ,xxl ,xl‬ ותנחשו את ההמשך. כשתבקשו חולצה במידה מדיום, המוכר יעשה פרצוף סובל וימלמל שהוא הולך לבדוק "אם יש במחסן‭."‬ אם תבקשו אותה בסמול, הוא ישמיע צלילי כחכוח רמים המעידים על מצוקה תוך-קיבתית מסוימת ומרמזים כי הגיע הזמן לעבור לשופינג בקניון אחר, שדוף-פרנדלי יותר. לגדולים יש רשת משלהם ‭.mlmen –‬ לנו מציעים בעדינות לנסות חנויות לבגדי ילדים (וגם שם מביטים בנו בחשדנות, אבל מסיבות אחרות לגמרי‭.(‬

בכלל, בישראל ‭,2008‬ השמן הוא הנורמלי, וזו עובדה ידועה ומוכרת. כשמישהו רזה מאוד, זה אומר שמשהו "לא בסדר" איתו – בטח המניאק מטפח שם בסתר איזו הפרעת אכילה קטנה וגועלית, הוא אנורקטי, מקיא בשירותים הצרים והדוחים שלו. איכסה עליו. כשמציעים לך פרוסת עוגה ואתה מסרב בנימוס – כי, איך לומר, לא בא לך עוגה עכשיו – התגובה תמיד תהיה "למה מה קרה? מותר לך – אז תאכל‭"!‬ והיא תיפלט בזעם קדוש. איך אתה מעז לאכול שלוש ארוחות מסודרות ביום ולא לנצל את האפשרות שנתן לך אלוהים לטרוף עד אובדן חושים? איך הוא נותן מסבחה למי שאין לו קיבולת מעיים?

ומעבר לכל, קיים התיעוב הבסיסי הזה לכל מה שהוא רזה. בלכתי בשכונתי האהובה בדרום תל אביב, הילדים נהנים לפזם את הלחן העממי "נרקומן, נרקומן, נרקומן‭,"‬ שהרי לא ניתן להגיע למידות כאלו בדרכים טבעיות. והאמת, גם המבוגרים לא מתים על העובדה שבסביבתם מתקיים מישהו המוכיח שאפשר גם אחרת, בלי פיצוחים מול הטלוויזיה, בלי עוד פרוסת קרמשניט. כן, אנחנו צנינים דקיקים בעיניכם – תחיו עם זה.