דלתון: ענבים פרטיים ויין במחיר סביר
שגיא קופר מספר על יקב דלתון שעובר לשימוש בענבים שמגיעים מכרמים השייכים לו, וטועם מיינות היקב שמצטיינים במתן תמורה למחיר
"בעולם אבסולוטי", נקרא הקמפיין של וודקה אבסולוט. בעולם שכזה, גברים היו נכנסים להריון, פוליטיקאים היו דוברי אמת – או שאפם היה מתארך – ולא היו מוכרים וודקה לא מהולה. זה העולם שמשה חביב, מנכ"ל יקב דלתון היה רוצה לראות. עולם שבו יקב שמטפח כרמים בהתאם לתוכנית שלו, ולמומחיות של אנשיו, זוכה להשתמש בענבים, והם לא עוברים לידיהם של אחרים, בסגנון "כל המרבה במחיר".
חביב, המשמש כמנכ"ל היקב מהקמתו, ניצל לאחרונה את השקת כמה מהיינות החדשים של יקב דלתון, כדי לבשר על כך שאחרי שנים בהן חכר היקב כרמים או קנה ענבים מכורמים בגליל ובאזורים אחרים בארץ, הוחלט לעבור לעבודה עם כרמים פרטיים ששייכים ליקב. "לא יקרה יותר שאני בא בתחילת הבציר, ומגלה שחסרים לי – כבאורח פלא – ענבים. לא יקרה יותר שכורם מתקשר אלי ואומר 'אם מציעים לי 6.5 שקלים לקילו, אני יכול למכור להם?' כשיש ביננו חוזה".
מצד שני, אני אומר לעצמי, יש לראות גם את הצד השני: התשומות של החקלאים - מחירי המים, הדלק, חומרי ההדברה – עלו, בלי שעודכנו מחירי הענבים, ולא כל יקב בא לקראת החקלאי. בשנים האחרונות הוציאו כמה וכמה יקבים יינות ירוקים ולא מוכנים. יינות שהענבים להם הגיעו כביכול מכרמים בגליל העליון (בכרם בן זמרה המפורסם), אבל משדרים בציר מוקדם למדי. בציר שמתרחש לפני שאלו שהזמינו את הענבים מראש, יבצרו את הענבים.
"חלק מהיקבים האלה כבר לא איתנו, או שהם סוגרים את הדלתות בקרוב", אומר חביב. זה סוג של צדק פואטי, אני חושב לעצמי: כשמשתמשים בענבים שנבצרו מוקדם מדי, רק כדי שניתן יהיה להגיד שהם באו מכרם "בן זמרה", היין לא ממש "זה", והיקב לא ממש "זה" והסוף לא ממש "טוב...". לעניין ה"זה" לא יהיה פתרון כל עוד לא יהיה סדר בענף, וכל עוד לא יבדקו מהם מקורות הענבים שמשמשים לייצור היין. זה נראה אולי לא מעניין לדבר על זה, ולא "סקסי", אבל זה ידפוק אותנו – הצרכנים – בסוף.
היום, להזכירכם, אנחנו – כצרכנים – לא רק שאיננו יכולים לדעת מה מקור הענבים פיסית, גיאוגרפית, אלא שאפשר להכניס כל דבר לבקבוק, לרשום עליו "ויונייה" "קברנה" או "סוביניון", ולך תדע מה שמו לך שם. מה כל כך מסובך לייצר מנגנון של תוויות כמות ("בנדולות") ליין, רק אלוהי הבירוקרטיה הישראלית יודע.
טועמים את היין
אבל למה להשבית את השמחה? בואו נדבר על דברים כמו, למשל, היינות החדשים של דלתון.
לצד התויות הוותיקות שלו, היקב מוציא כמה יינות חדשים. מעניינים במיוחד היו יינות לבנים שבחלקם יוצרו בתסיסה של שמרים טבעיים. סך כל הטעימה היה טוב מאוד: אהבתי את רוב, אם לא כל, היינות. "דלתון" מתמחר את היינות שלו בצורה שפויה, ונותן תמורה טובה למחיר. אלה יינות שכדאי לשים לב אליהם לקראת ראש השנה, עמוס מבצעי המכירות, גם בחנויות היין (את "דלתון" לא תמצאו ברשתות השיווק – מלבד ב"טיב טעם").
דלתון סוביניון בלאן "פומה" 2007
היין שהה שלושה-ארבעה חודשים בחביות שעברו קלייה בינונית/גבוהה. יש בו לימוניות טובה ופריכות, ולצד זה "ריכוך" מסוים שמעניק לו העץ. מרגישים את הקליה ואת הקרמל, אבל באופן שמאפיל על הסיומת, טרופית קצת, ויבשה. יין מצוין בשביל 45 שקלים. (15.5/20). ה"דלתון סוביניון בלאן ריזרב 2007", ללא עץ, דומה מאוד לקודמו, שכן שהה בעץ, אבל הרבה יותר פריך ממנו, די חומצי ומאוד יבש. הסיומת בינונית וחדה. יין שצריך אוכל מתאים – מטוגן, למשל, או כזה שמבוסס על מאכלי ים. (15/20) כ-50 שקלים.
שרדונה ריזרב 2007 - נעמה מועלם, הייננית של היקב, מיתנה את השימוש בעץ, והיין שהה רק כארבעה חודשים בעץ חדש ולא עבר תסיסה מלולקטית. כ-40% מהתירוש עבר תסיסה עם שמרים טבעיים. התוצאה היא יין בעל חומציות טובה, פירותיות נעימה, אבל עדיין מורגש לא מעט עץ. זהו שרדונה טוב, בעל סיומת לא ארוכה. (14/20). הן את היין הזה והן את היין הבא תוכלו לזהות בזכות התווית השונה, המדגישה את שמרי הבר.
ויונייה ריזרב 2007 - גם פה, 40% מהשמרים הם שמרי פרא. הרעיון מאחורי השימוש בשמרים טבעיים הוא לקבל ארומות טבעיות, לעיתים חריגות ולא צפויות. כאשר הם משתמשים בשמרים מתורבתים, יכולים ייננים לכוון ולקבל ארומות מסוימות, על פני אחרות. אני מקווה שדלתון ילכו בכיוון הזה לגמרי, עם יינות שיהיו מבוססים רק על תסיסה טבעית. אגב, למי שמתעניין, השמרים האלה לא נמצאים על זגי הענבים, אלא באויר הכרמים והיקב, במים וכד'.
הויונייה של דלתון הוא בהחלט היין המעניין והמורכב ביותר בין שלושת היינות הלבנים שהוגשו בטעימה: יש בו לא מעט עץ, אמנם, אבל הרבה משמש ואפרסק – ארומות אופייניות לזן. בפה הוא מתובל, עגול, אפילו מעט שמנוני. האלכוהול מעט מורגש מדי. (15/20). כ- 60 שקלים.
בחזית האדומה, היקב הטעים מרלו, סירה, שיראז וקברנה סוביניון מסדרות D (הסדרה הרגילה של היקב) וריזרב.
סירה ריזרב 2005 - היה מאוד אנימלי, פרחוני וטיפה ירקרק, אבל הסיכום הוא של יין מאוזן, בעל ארומות נעימות מאוד ומאוד אלגנטי גם בפה, עם מעט פלפול. (15 – 15.5/20).
שיראז D 2007 - עשוי מענבים מקלון יחודי, בכמויות קטנות. יש בו הרבה מאוד פלפל לבן ושחור, הוא מעט gamy ומאוד פרחוני, עם מעט "אפר". פה טוב, סיומת טובה ומעט טאנית. ב-65-62 שקלים זאת קנייה מצוינת. (15.5/20).
מרלו ריזרב 2005 - היה מלא דובדבנים ופירות יער, אך גם קצת ירקרק. זהו לא יין כבד, אלא יין נחמד, נעים מאוד לשתייה, בעל סיומת בינונית. הוא ירוויח מעוד שנה-שנתיים בבקבוק, זמן שבו וודאי יתרכך קצת. (14/20).
קברנה סוביניון ריזרב 2005 - בעל צבע טוב, לא כבד ואטום, יותר צלול ואלגנטי. בפה הוא בעל טאנינים טובים, תיבול נעים וחומציות קצת גבוהה, שהאמת שהפריעה לי במקצת. באף יש לו פירות יער, אבל גם משהו שלא אהבתי, והזכיר לי קצת תירס מבושל.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
