זכויות אדם או אנטישמיות?
כאשר "מותר" לגרש יהודים בגלל יהדותם, אין מדובר בערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, אלא באנטישמיות. שלום על בסיס כזה אינו שלום. תגובה לדינה גור
טרור הוא טרור, גם אם מבצעיו יהודים. כך קבעה דינה גור במדור זה ב-22.08.08, ועד כאן ניתן להסכים איתה. מעבר לכך, הקשר בין מאמרה לבין המציאות הכאובה בארץ ישראל הוא רופף ביותר. אמנם, כדבריה, ישראל הפכה למדינה הנותנת חסות לטרור. קביעה זו נכונה כאשר מדובר בטרור הערבי נגד ישראל. השלישייה אולמרט-לבני-ברק עוסקת במרץ באספקת שטחים, כספים, תשתיות, מחבלים, מחוות ולגיטימציה בינלאומית, הן למחבלים הטובים של אבו-מאזן ואפילו לאחיהם מהחמאס. בפועל, מדיניותה של ישראל הרשמית בשנים האחרונות קושרת אותה עם ציר הרשע, בין אם בהסכמה שבשתיקה ובין אם בטיפוח ובתחזוקה של רשות הטרור הפלסטינאית שהובאה לארץ ישראל במסגרת אוסלו.
בעשרות השנים האחרונות, רק בארץ ישראל פעלה ממשלה כדי לגרש יהודים מבתיהם. המינוחים טרנספר או טיהור אתני הולמים את המעשה הרבה יותר מאשר המינוחים הרשמיים המכובסים הינתקות או פינוי. פעולה דומה במקום אחר בעולם היתה נחשבת בצדק כפעולה אנטישמית. בארץ יש להגדירה כאוטו-אנטישמית. גור טוענת ש"אחד ההבדלים המרכזיים בין האנטישמיות הטרום-מודרנית לזו המודרנית הוא שהטרור (כלפי היהודים) נעשה בחסות המדינה". האם מבינה הכותבת שבדבריה אלה היא משמיטה את הקרקע מתחת לטיעוניה?
אליבא דגור, אין טרור ערבי, וממילא רק ערבים הם קורבנות המציאות הקשה. אליבא דגור, אין פגיעה ערבית בחקלאות יהודית. למען האמת, גם שלטונות הצבא והמשטרה מעלימים עין מהפגיעה המתמשכת בכרמים של יהודים בעקירתם ו/או בהצתתם, כמו גם מפרובוקציות של ארגוני שמאל קיצוני המשחיתים כרמי זיתים של ערבים, במטרה להעליל על יהודים כאילו ידם היתה במעל.
בריימן: זו הסתה
טרור הוא טרור גם אם מבצעיו יהודים
דינה גור
ישראל הפכה למדינה הנותנת חסות לטרור, בין אם בהסכמה שבשתיקה ובין אם בהתעלמות מהרשת שהשתרשה בשטחים
אצל גור אין טרור ערבי, אין בנייה ערבית בלתי-חוקית בהיקף גבוה מאות מונים מן "המאחזים", ואין ציפייה משר הביטחון או מממשלת ישראל לפעול למען שלטון החוק ונגד הבנייה הערבית הבלתי-חוקית משני צדי "הקו הירוק". יש רק ציפייה "לעלות על פסי התנגשות עם הציבור הדתי-לאומי חרף העובדה שאלו אינם נמנים עם בוחריו", כלומר ציפייה לאלימות נגד יהודים, ובמיוחד כלפי יהודים דתיים.
חובת ההתנגדות
טעותה של גור היא מרובעת: א. בניגוד לתדמית הרווחת בציבור ובתקשורת, רוב המתיישבים היהודיים ביהודה ובשומרון אינם דתיים, והרכב האוכלוסייה דומה מאד לזה שממערב ל"קו הירוק". ב. מאות אלפי המתיישבים היהודיים ביהודה ובשומרון אינם לבד; הם נתמכים על-ידי מיליוני אחיהם, דתיים וחילוניים, המתגוררים בחבלי ארץ ישראל שממערב ל"קו הירוק" חסר המשמעות.
ג. שלטון החוק, אליבא ד"מתנדבים למען זכויות האדם" – ובלבד שאיננו יהודי – הוא על תנאי. גור קוראת לשר הביטחון לפעול נגד הציבור הדתי-לאומי מכיוון "שאלו אינם נמנים עם בוחריו". כלומר, אבירת זכויות האדם מתירה לשר הביטחון ואף מצפה ממנו להפעיל את שלטון החוק, ואף להפעיל כוח ("לעלות על פסי התנגשות"), לא רק על בסיס אתני (כן נגד יהודים, אבל לא נגד ערבים), אלא גם על בסיס אלקטורלי (כן נגד מי שאינם בוחריו, לא נגד ערבים או נגד המחנה הפוליטי המצטמק אליו הוא שייך). ד. הכללה מסוכנת. כותרת הכתבה מתייחסת ליהודים המבצעים טרור, אבל תוכן הטור מהווה הסתה כלפי יהודים באשר הם, שכל "חטאם" הוא מגוריהם בלב ארצם.
מי שערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם מושרשים בו באמת חייב להתנגד לגירוש בני-אדם מבתיהם, בין אם הם יהודים ובין אם הם ערבים. מי שתומך ומסית לגירוש יהודים מבתיהם בגלל יהדותם אינו כזה שערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם טבועים בו באמת. כאשר "מותר" לגרש יהודים בגלל יהדותם, אין מדובר בערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, אלא באנטישמיות, ובמקרה הישראלי, באוטו-אנטישמיות. שלום על בסיס כזה איננו שלום.
מעבר ל"קו הירוק" – בירושלים, ביהודה ובשומרון - חיים למעלה מ-500 אלף יהודים, עם כיפה ובלעדיה. הגירוש האלים שבוצע לפני 3 שנים והפך יהודים לפליטים בארצם לא יוכל לחזור על עצמו בקנה-מידה גדול פי 50. לתשומת-לבם של דינה גור, אהוד אולמרט, ציפי לבני ואהוד ברק, הממשיכים להתרועע עם נציגי האויב ולרקום איתו כיצד "לעלות על פסי התנגשות עם הציבור הדתי-לאומי" בפרט, או עם הציבור הציוני בכלל.
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005
מומלצים
