שתף קטע נבחר

פרשת השבוע והילדה רוז

"הוא אח שלי בן אמי, רעי אשר כנפשי. הוא חטא, הוא מעד, הוא פגוע ופגום, קשה לו, הוא במשבר, הוא מבולבל, אבל יש לו תקווה. הכלא ישבור אותו" - כל כך הרבה משפחות שומעות, רואות וחושדות אך מעדיפות לשמור את הסודות האפלים בחדרי חדרים. לפרשת השבוע יש אמירה ברורה בנושא

"איך לא פניתי אל המשטרה?" זעקה אחת מקרובות המשפחה של רוז הקטנה. ואז לא יכולתי שלא לשמוע את האזהרה המפורטת, הנוקבת, המפלחת כליות ולב, והמופיע כאחת הדרישות הקשות ביותר שהפרשה שלנו, 'ראה' מציבה בפני האדם:

 

"כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור....".

 

ראו כמה רמזים לעומקם של הקשרים מצויים במילים הקצרות של התורה. לא 'אשתך' גרידא, אלא 'אשת חיקך'. האח מתואר כבן אמך, האישה כ'אשת חיק', החבר מתואר כחבר נפש - "רעך אשר כנפשך". באיזו רכות ועומק מתוארים היחסים.

 

יחסי נפש ואמון שנבנו במשך שנים רבות ומוצא משותף. והנה אחד מנדבכי הנפש, סוטה ומסית. בפרשתינו מדובר על הסתה לעבודה זרה. היחסים הקרובים, האמון המלא, השפה המשותפת, חילופי המבטים המהירים והמבינים כל אלה מנוצלים לרעה גדולה. אך כאן פועל הכוח המשפחתי, כאן פועל האמון ההדדי. הכוח המגנטי הגורם לליכוד השורות, לחישוק הבריתות הלא-כתובות. כאן פועל כוח השבט הקמאי, החושד בכל מה שמחוץ לדבוקת השותפים. זה קורה בישיבות, זה קורה בקיבוצים, זה קורה במקומות עבודה, וזה קורה בעיקר במשפחות מלוכדות.

 

וכאן מזהירה התורה: "לא תאבה לו (=לא תאהבנו - רש"י) ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו , ולא תחמול ולא תכסה עליו" כנגד חמשת הרעים והקרובים שהוזכרו קודם מוזכרים חמישה ציווים שעניין אחד להם, אהבת האמת, היושר והמוסר והעדפתם על פני הנאמנות העיוורת. התורה כופה על האדם ניתוק רגשי (לא תאבה לו), הפסקת השיח והדיאלוג (לא תשמע לו), התעלמות (לא תחוס עינך עליו), ביטול אישיותו הכוללת בעיני הקרוב והתמקדות אך ורק במעשה הרע אותו הוא זומם תוך התעלמות מכוונת מתכונותיו החיוביות (ולא תחמול), ואחרון אחרון החשש מפריצת החומות המגוננות של המשפחה, הברית הנושנה, אני שומר עליך ואתה עלי (ולא תכסה עליו).

 

כל כך הרבה משפחות שומעות, רואות, יודעות וחושדות אך מעדיפות לשמור את כל הסודות האפלים עמוק בחדרי החדרים. והתורה עומדת וצווחת ודורשת מאיתנו להתמקד רק במעשה הרע, למחוק את כל משקעי הנאמנות והידידות להבליט רק את הרוע ולתת לו את המשקל המקסימאלי. רוע הוא רוע הוא רוע.

 

שנים אני קורא את הפסוקים האלה, ואני מתקשה לחשוב על היכולת לבצע אותם מבלי לאבד את האנושיות. זה קשה מעקידת יצחק. שם האלוקים ציווה, גזירה היא, מעל השכל וההיגיון, ואף מעל המוסר, והמאמין ציית לה.

 

מה עושים?

כאן איש המוסר שואל "לאן אוליך את הידידות". הוא אח שלי בן אמי, רעי אשר כנפשי. הוא חטא, הוא מעד, הוא פגוע ופגום, קשה לו, הוא במשבר, הוא מבולבל, אבל יש לו תקווה. המשטרה תהרוס אותו, הכלא ישבור אותו, אפשר לתקן אותו, הוא ישתקם, אדבר איתו, ארמוז לו, זה יעבור עם הזמן, והרי הוא כל כך טוב, הטוב שבו ינצח.

 

אולי רק בכוחו של הצו האלוקי ההטרונומי לנצח את האנושיות הרופסת, המתרצת, המכסה ומגוננת? אולי אלה העיניים של הקורבן שיפיחו את הנחישות והאומץ? האישה המוכה, הילד המוכה, הקורבנות הדוממים של ההתעללות. אולי הם יאפשרו לקרוע את מסכת השתיקה?

 

כמובן, אחר כך כבר לא תהיה משפחה, הכול יתנפץ לרסיסים, אבל רוז, אחיה ואחיותיה לסבל יחיו וישרדו. כן אתה המתלונן, אתה המדווח תהרוס את המשפחה שלך במו ידיך, כמתאבד ממש. הקן הבטוח, האחווה המגוננת, אתה מרים עליה יד. אבל המשפחה שלך רקובה, רקובה. האחווה שלך נגועה בכשל חיסוני. אם היא מסוגלת לזה היא מסוגלת לחפות על הכל.

 

אתה לא הורס משפחה, אתה מפורר ריקבון. אתה לא הורס קהילה, אתה מסלק נגע. היה חזק, היה אמיץ, רוז לא צריכה להיות הקרבן של המשפחתיות המכלה. רוז לא צריכה להיות קורבן של הפחד שלך מהיות לבד, בודד בלי החומות המגנות. היה אתה אדם, אדם שחוט השדרה המוסרי שלו הוא עצמיותו הבלבדית, היא מקור החוסן והכוח שלו, ולא החומות המתפוררות מתוכן של המשפחה המורעלת. גש, דווח, היה מדויק, היה קר כחץ שלוח מכוון למטרתו, הצלת חייה של רוז העתידית, כי במקרה של רוז של היום ואתמול זה כבר מאוחר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוז. במקרה שלה זה כבר מאוחר
הרב רפי פוירשטין
מומלצים