הרי כבר התנצלתי, מה היא רוצה ממני עכשיו?
למה ההתנצלות המהירה לא משיגה את האפקט המקווה? כי היא נתפשת על ידי הצד השני כהתנצלות קלה מדי, בלי ייסורים. אז היא ממשיכה לזעוף. פעם תורי לכעוס, פעם תורך
זה יכול להתחיל בגלל איזה שטות, משהו שבדיעבד קשה לנו להיזכר מה הוא היה בכלל. הוא הגיב למשהו שאמרת בטון לא נעים. היא עשתה קצת דווקא. ככה זה מתחיל. ועכשו זהירות - אתם עלולים להיכנס ללופ שקשה מאוד לצאת ממנו.
למה ההתנצלות לא משיגה את האפקט המקווה? כי היא נתפשת על ידי הצד השני כהתנצלות קלה מדי, אחת שלא באה במספיק ייסורים. "מה זהו?! הוא כבר לא כועס?", שואל את עצמו הצד השני ומתרגז עוד יותר. "עכשו הוא מרגיש טוב עם עצמו! האא! יצא הבוגר, בלי שום מאמץ. אז אני אזעיף פנים עוד קצת".
אני לא מתכוון לריב כן-לא ילדותי, למרות שלפעמים אנחנו גם מגיעים לזה. אני מתכוון ללופ קצת יותר מורכב מזה.
בריב כן-לא שני הצדדים כועסים בעת ובעונה אחת ואינם קשובים כלל לצד השני. בלופ שאני מכוון אליו אחד מהצדדים בריב דווקא כן לוקח עליו התפקיד של ה"בוגר" ומנסה להוביל את הריב לסיומו. הוא אפילו יתנצל וינסה לפייס את הצד השני, אך ללא הועיל - להתנצלות ולניסיון לפייס יהיה אפקט הפוך מן המקווה.
עוד מבט:
החוכמה: לדעת מה לומר, מתי ואיך
ד"ר מאיר ויקלר
למזלנו, אצל רוב האנשים הזוגיות אינה ויכוח אחד ארוך ומתמשך. אבל יש זמנים בחיי כל זוג, שבהם חשים בני הזוג שהם לא מתקשרים בצורה אפקטיבית זה עם זה. כדי להגיע למערכת תקשורת בה המסרים משודרים ונקלטים כראוי, חשוב ללמוד איך לבטא רגשות שליליים בצורה יעילה, ומה שיותר חשוב - איך להקשיב לתחושות שליליות בלי להתחיל להתגונן
בינתיים, המתנצל לא מבין למה היא עדיין כועסת. "הרי כבר התנצלתי! ניסיתי לפייס! מה היא רוצה ממני כבר, קיבינימט!".
הוא מנסה לחבק אותה והיא לא נענית. הוא נעלב. עכשיו הוא שוב כועס. אין לו חשק לפייס אותה יותר. וראו איזה פלא - דווקא מצב רוחה משתפר. עכשיו היא מרגישה שהוא התייסר מספיק והיא כבר מוכנה לסלוח לו.
אבל עכשיו הוא כבר לא מוכן לסלוח. וכמו שהיא רצתה קודם שהוא קצת יתייסר, עכשיו הוא רוצה שהיא תתייסר קצת.
יש מצב די טוב שתלכו לישון כעוסים וממורמרים
לופ כזה יכול להימשך שעות, ואם הוא קורה לפני השינה, אז יש מצב די טוב שתלכו לישון כעוסים וממורמרים. ומה שמצחיק-עצוב בזה הוא ששני הצדדים לא רוצים להיות כעוסים וממורמרים. שני הצדדים רוצים לסלוח ולהתנצל - פשוט בזמנים שונים. שני הצדדים מוכנים להיות "בוגרים" ולהודות בכך שגם הם טעו.
למרבה האירוניה, מה שגורם לריב להימשך זו הנכונות שלהם לעשות את זה בכזו קלות. דווקא העובדה שהם מוכנים למחול על כבודם בכזו קלות למען בן זוגם מכעיסה אותו עוד יותר.
האם אפשר להימנע מהלופים האלה? אולי לא. עד כמה שזה נשמע מטופש, לפעמים אנחנו לא מסוגלים להתגבר על עצמנו, גם אם זה הדבר הנכון לעשות. לפעמים אנחנו לא מסוגלים להשתלט על הכעס שלנו, גם אם זה הדבר שאנחנו הכי רוצים לעשות.
אי אפשר להימנע מללכת לישון מידי פעם בשתיקה רועמת. וגם אם יש לנו נכונוּת ואנחנו מאוד מאוד רוצים - לא כל ריב אפשר לפתור על המקום, אפילו אם זה נראה ממש מטופש למסתכל מהצד.
מה שכן כדאי לעשות זה להעריך יותר את העובדה שבן זוגכם מוכן ללכת לקראתכם, גם ואולי דווקא אם זה בא לו בקלות. אתם לא חייבים להראות את ההערכה הזו בזמן שאתם עדיין כועסים עליו, אבל כדאי מאוד לעשות זאת אחר כך, כשהרוחות נרגעו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
