איך שניצל אחד קטן חירב דיאטה - ומה מוסר ההשכל?
משטר דיאטה חריף ויעיל נשבר יום אחד בגלל ביס קטן שלא במקום. הדיאטנית רחל גרנות מסבירה שכמו בחיים, גם בדיאטה לא הכל שחור ולבן
בכל פעם שאני רואה שניצל, עולה בדמיוני עלייה במשקל של 27 ק"ג. למה? הנה הסיפור. הגיעה אלי בחורה שסיפרה לי כי במשך חצי שנה ירדה 27 ק"ג, לפי התפריט הבא: בבוקר פרוסת לחם קל עם שתי פרוסות עגבנייה ומעט גבינה רזה (5% זה שמן עבורה); בצהריים ירקות ופרוסת חזה עוף אפוי; אחר הצהריים תפוח; ובערב שתי פרוסות לחם קל עם מעט גבינה וירקות. וכך, חצי שנה, ללא כל סטייה או חריגה.
יהיו כאלה שיאמרו שיש לה כוח רצון ואחרים יאמרו שאולי היא זקוקה לטיפול. בכל אופן אני מקווה שכולם יסכימו שאין סיכוי לשרוד בתפריט שכזה והשאלה מה יקרה ברגע שתיגע במשהו "אסור".
ואכן, אחרי חצי שנה של אכילה קפדנית ודרקונית, כשהכינה לילדיה שניצלים ולעצמה את חזה העוף האמור, קפץ שניצל שובב ישר לפיה. ואז מה? ובכן, כמו אצל רבים וטובים, גם אצלה עלתה מיד המחשבה הנוראית: אוי לי, כי שברתי את הדיאטה. נו, אם כבר אכלתי את השניצל האסור, אז קדימה", וכאן נפתחו הסכרים, והזלילה הגדולה החלה. היא אכלה מכל הבא ליד, מה שזז, שכב, עמד או ישב. האכילה הזאת לוותה בהמון כאב, כעס, תסכול ודיבור עצמי נוראי. 27 הקילוגרמים, ובעקבותיהם חברים נוספים, חזרו.
זו דוגמא לאובדן פרופורציות. חשיבה של שחור ולבן, הכול או לא כלום, דיאטה חריפה או זלילה ללא הגבלה. בעצם, זה היה רק עניין של זמן עד לשבירה, עד לחריגה. למרות שהיה לה כוח רצון אדיר, הרי היא שרדה על אותו תפריט חצי שנה (בינינו, מי היה מחזיק מעמד כמוה? אני לא!), הרי בסופו של דבר אם זה לא היה השניצל, אז זו הייתה עוגייה, שפיץ של בורקס או כל דבר אחר שלא נכלל בתפריט הדיאטה שלה. וזה, תסכימו איתי, כל כך חבל.
אז בואו נבטל את החשיבה של ה"אם כבר, אז כבר". ברגע שנלמד לאתר את צבעי הביניים בין הלבן והשחור, חלק גדול מבעית ההשמנה תיפתר והחיים יהיו הרבה יותר קלים ויותר רזים. מבטיחה.
רחל גרנות - מנחה סדנאות הרזייה בהרצליה מדיקל סנטר ובאינטרנט
לפנייה לכתב/ת 
מותר לפרגן לפעמים בחטא קטן, אסור לאבד פרופורציות
צילום: מישל דורושינסקי
מומלצים
