זה לא המאמן, טמבל
"דרור קשטן וצביקה שרף הם לא מאמנים מהשורה הראשונה, אבל גם ז'וזה מוריניו ופיל ג'קסון לא היו מצליחים להביא את הנבחרות הישראליות להישגים עם חומר שחקנים כל כך מוגבל". סער הס מצביע על הבעיה האמיתית
בכל קיץ שני זה קורה. הישראלי הממוצע, שכבר מזמן לא מאמין לפוליטיקאים שלו ולהבטחות שלהם להביא שלום, להוריד את האבטלה ולשפר את מערכת החינוך, מקווה שמנבחרת הכדורגל שלו תצמח הישועה. יו"ר ההתאחדות מבטיח מונדיאל ראשון אחרי 40 שנה, המאמן אופטימי, השחקנים לא סופרים את היריבות ועכשיו נותר רק לעלות על הדשא.
באותו רגע, ולא שנייה מאוחר יותר, אפשר להתחיל ולהתאכזב מחדש. איל ברקוביץ' מודיע אחרי חמש דקות שההרכב שהעלה דרור קשטן לא מקובל עליו, הטוקבקים באינטרנט דורשים שכל שחקני הספסל ישולבו עוד לפני המחצית והאוהדים במגרש קוראים למאמן להתפטר אחרי שהנבחרת שלו חזרה מפיגור 2:0 לתיקו 2:2.
ועוד לא דיברנו על נבחרת הכדורסל, שמפאת חוסר עניין ציבורי להפסד ולתצוגת המשחק המשמימה שלה בבוסניה, לא הצליחה לסחוט כמעט הדים בתקשורת ואצל הקהל.
איל ברקוביץ'. הסבלנות שלו פקעה אחרי חמש דקות (צילום: גיל נחושתן)
האצבע המאשימה מופנית כמעט מיד למאמנים - קשטן בכדורגל, צביקה שרף בכדורסל. השאלה החשובה היא אם הם אכן הגורמים העיקריים לתוצאות הבינוניות בתקופה האחרונה, או שאולי גם מאמנים טובים יותר לא היו מביאים את הנבחרות הישראליות להישגים משמעותיים בהרבה. כדי לבדוק זאת, צריך להסתכל על סגל השחקנים.
בנבחרת הכדורגל אפשר למצוא שמות שאיש לא הכיר עד לפני שנה, כמו שמואל קוזוקין, משה אוחיון ובירם כיאל ושחקנים בינוניים כמו קלמי סבן, עמית בן שושן ועומר גולן. חלקם פתחו בהרכב מול שוייץ. בנוסף אליהם, נמצאים לא פחות מעשרה ליגיונרים בסגל. לכאורה, הנתון הזה מצביע על השיפור ברמתו של השחקן הישראלי, אבל המילה החשובה ביותר כאן היא לכאורה.
מלבד יוסי בניון, שחקן על גם במונחים אירופיים, וטל בן חיים, שמשחק כבר מספר שנים בפרמייר-ליג, מרבית הליגיונרים יושבים על הספסל או ביציע, או שמככבים בליגה זוטרה כמו בלגיה. בשנתיים האחרונות אף קבוצה בלגית לא העפילה לצ'מפיונס ליג וגם תור הזהב של הנבחרת עבר מזמן. העובדה שאליניב ברדה וסלים טועמה נחשבים לטובי השחקנים שם מלמדת גם על טיב הליגה, ולא רק על יכולתם של הישראלים.
ברדה. ההצלחה שלו מעידה גם על טיב הליגה הבלגית (צילום: אלי אלגרט)
קשטן יכול היה לזמן ותיקים כמו מיכאל זנדברג, יניב קטן ועידן טל, ואולי גם חסרונו של גל אלברמן פגע במשהו, אבל גם איתם הנבחרת לא הגיעה לכלום בקמפיינים קודמים. למעשה, גם הדור המוכשר ביותר ב-30 השנים האחרונות - הדור של ברקוביץ', חיים רביבו ואלון מזרחי - לא הביא את ישראל למונדיאל, ואפילו עם מאמן טוב בהרבה, ריצ'רד מולר נילסן, הנבחרת כשלה ברגע האמת.
לכן, אין סיבה לבוא לקשטן בטענות לגבי התוצאה הסופית. ההרכב אולי היה הזוי (עומר גולן קשר? מאור בוזגלו 90 דקות על הספסל?), היכולת אולי היתה מחרידה בחלקים מסוימים, אבל ה-2:2 בסך הכל ממשיך את מסורת קודמיו. ולפחות הפעם התיקו הגיע אחרי פיגור, ולא אחרי אובדן יתרון.
מאיר טפירו. בגיל 33, הוא עדיין השחקן הטוב בנבחרת (צילום: אלי אלגרט)
גם בכדורסל, הישועה לא צפויה להגיע בקרוב. הנבחרת יכולה להעפיל פעם נוספת לאליפות אירופה, אם בדרך הישירה או על ידי טורניר ההזדמנות האחרונה, אבל באליפות עצמה היא לא תגיע לשלבים הגבוהים, בגלל סיבה פשוטה - אין לה שחקנים מספיק טובים. שרף, כמו קשטן, כבר לא נחשב למאמן מהשורה הראשונה, אבל גם פיל ג'קסון (וז'וזה מוריניו בכדורגל) לא היה מצליח להביא את ישראל לעילית האירופית עם חומר שחקנים כל כך מוגבל.
אי אפשר לעשות זאת, כשהשחקן הטוב ביותר בסגל, מאיר טפירו, כבר בן 33, וגם בשיאו לא נחשב לאחד מטובי רכזי היבשת. אי אפשר לעשות זאת כשהשחקנים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר, יותם הלפרין, ליאור אליהו ועמרי כספי, לא מתקדמים בהרבה משנה לשנה, ובטח שאי אפשר לעשות זאת כשכמעט כל הבכירים יושבים דקות ארוכות על הספסל של מכבי תל אביב ומחכים לקריאה בגארבג' טיים.
מה שכן אפשר לעשות זה להמשיך ולחלום. בחלומות, אבי לוזון והמאמן התורן יגיעו לדרום אפריקה 2010 ולא כצופים, אלא כבעלי תפקידים. בחלומות, שרף יתחרה מול הדרים טים בלונדון 2012, ויבקש ממורן רוט ומגיא פניני לעצור את דוויין ווייד ולברון ג'יימס. הבעיה היחידה היא שבסופו של דבר מתעוררים, ומבינים שזה היה רק חלום.
לפנייה לכתב/ת 
קשטן. גם טובים ממנו לא היו מצליחים
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
