מה מצפה לציפי?

"אני ניגשת לתפקיד בחרדת קודש", הכריזה ציפי לבני, ראש הממשלה המיועדת, עת התבררו תוצאות האמת בפריימריז של מפלגת קדימה. היו"ר הטרייה הבטיחה כי תפעל להרכבת הממשלה בראשותה בהקדם האפשרי. לאחר שתקבל את ברכת הנשיא - ואם תצליח לבנות קואליציה ולזכות באמון הכנסת - תעמוד בפניה שורת סוגיות כבדות משקל, ולא רק בתחום המדיני-ביטחוני.

את מרב מאמציה תצטרך ציפי לבני להשקיע בזירה הפלסטינית. היא תצטרך לשבת מול אבו-מאזן ולומר לו שמעתה ייראה התהליך אחרת. מה שהיה עם אולמרט היה - עכשיו יש פרטנרית חדשה וזמירות חדשות. היא תבהיר לו שתתעקש על דיון פרטני עד להגעה להסכמות - שכרגע אינן - בנושא הגבולות, ירושלים, זכות השיבה וביטחון ישראל. זהו תהליך ארוך, שלא ייגמר השנה - אולי לא בשנים הקרובות.

בנושא עזה, הנושא מורכב הרבה יותר. בינתיים היא תומכת

בדיאלוג דרך המצרים, כדי למצוא פתרון מדיני ארוך-טווח. אין לה התנגדות להמשך הרגיעה, אך היא תצטרך להיאבק בהמשך הברחות הנשק. מכיוון שאין לה ואין למובארק פתרון מדף שכזה, ואין דרך להעלים את החמאס, היא תצטרך להחליט איך לעצור את השתלטות התנועה הקיצונית הזאת על הציבוריות הפלסטינית. דרך אחת יכולה להיות פעילות צבאית ישראל, בגיבוי בינלאומי. אם כן, הרי זאת עלולה להיות ההתמודדות הצבאית הראשונה של לבני כראש ממשלת ישראל. עוד קודם לכן, תידרש ראש הממשלה להחזיר סוף-סוף את גלעד שליט הביתה.  

מול הסורים תצטרך לבני להתייצב ולומר את מה שהיא והאמריקנים חושבים על התהליך: "אתה רוצה שלום, הנשיא אסד? תודיע שאתה יוצא מ'ציר הרשע', מפסיק לארח את מטות החמאס והג'יהאד, מפסיק להבריח נשק רוסי לחיזבאללה. אתה לא מזמין אותי לחומוס בדמשק, אלא הולך לתהליך שלום אמיתי, שמשמעויותיו אינן קשות רק לישראל, בוויתור על הגולן, אלא גם לך. אם אתה עם המערב, לך על זה עד הסוף". בינתיים היא לא תעצור את ערוץ ההידברות הקיים, ולו כדי להוכיח שגם היא נכונה לשלום אמת.

אולם, מעל ומעבר לכל אלה, תצטרך לבני כראש ממשלה להתמודד מול התגרענות איראן, איום אסטרטגי קיומי על מדינת ישראל. היא תעשה זאת בסיוע ארצות-הברית והקהילה הבינלאומית. כרגע, מבחינתה העניין הוא דיפלומטי, עניין של הכבדת סנקציות. אולם, לבני "אינה מורידה אף אופציה מהשולחן". כלומר, בפועל עלולה ראש הממשלה האפשרית הבאה של ישראל להיכנס למערכה צבאית בעלת השלכות קשות על העורף ובכלל. אף אחד, ודאי לא היא, לא רוצה בעימות. אלא שהעניין לא בידיה - הוא בידי אחמדי-נג'אד ומועצת האיתוללות שלו.

(רוני סופר)

ח"כ הישר בעיניו יעשה

גם בזירה הפוליטית לא תוכל לבני לנוח על זרי הדפנה. אפילו תצלח את מלאכת הרכבת הממשלה, בדרך כבר ממתין לה הקרב הגדול על תקציב המדינה וחוק ההסדרים, עם הליכה בין הטיפות של תביעות האוצר מחד - ודרישות השותפות הקואליציוניות מאידך. ממשלת אולמרט אמנם אישרה את התקציב, בדוחק, אך במליאת הכנסת - זה כבר סיפור אחר.

אבל התקציב הוא רק חלק מהסיפור. עוד לפניו תידרש

ראש הממשלה להכניס מחדש משמעת קואליציונית בקרב חברי סיעתה ובקרב השותפות. בשבועות האחרונים לכהונת אולמרט חל ריפיון מוחלט בתחום, ממש ח"כ הישר בעיניו יעשה - לא אחת, ללא כל קשר לעמדת הסיעה והממשלה. היעדר המשמעת הוביל לחקיקתם וקידומם של סעיפים רבים, שעלותם למשק עלולה להגיע למיליארדי שקלים - וכלל לא ברור מהיכן יימצא התקציב לממנם.

על הפרק בזמן הקרוב עומדות ותלויות גם מספר הצעות חוק שנויות במחלוקת, כמו היוזמה לפינוי-פיצוי ביהודה ושומרון עוד לפני הגעה להסכם עם הפלסטינים, וכן יוזמתו של שר המשפטים לצמצם את סמכותו של בית-המשפט העליון בפסילת חוקים.

לבסוף, לבני תצטרך להכריע לאן פניה בכל הנוגע לשיטת הממשלה בישראל. מפלגת קדימה, יש לזכור,  הוקמה בין היתר כדי לאפשר לאריאל שרון חופש פעולה רב יותר. אלא שכיום, התוכנית לשינוי שיטת הממשל תקועה בוועדת החוקה. האם יועלה אחוז החסימה? האם מלאכת הרכבת הממשלה תוטל אוטומטית על ראש הרשימה הגדולה בבית המחוקקים? ומה לגבי ה"חוק הנורבגי", לפיו שר או סגן-שר יוחלף בכנסת על-ידי הבא בתור ברשימת הסיעה? כל אלה ועוד ממתינים עדיין להכרעה.  

(אמנון מרנדה)

מוול-סטריט לתל-אביב

החודשים הקרובים יציבו בפני ראש הממשלה הבאה אתגרים לא קלים בתחום הכלכלה: ראשית, כאמור, יהיה עליה להעביר את תקציב המדינה, ולו בשביל לאפשר לעצמה קדנציה של יותר מחצי שנה (אי העברת התקציב מפילה את הממשלה ומפזרת את הכנסת אוטומטית). במאבק על התקציב תיאלץ ראש הממשלה לתמרן בין פקידי האוצר, הנחושים להמשיך במסורת הקיצוצים - לבין הציבור, שנפשו נקעה מהאנורקסיה התקציבית.

המשבר הכלכלי העולמי צופן לראש הממשלה העתידית צרות נוספות: הצמיחה

 במשק נמצאת בהאטה, והן האבטלה והן האינפלציה מאיימות להרים את ראשן המכוער. משברים כלכליים מגבירים את מערבולת הלחצים על הממשלה ויחמירו את כאב הראש, ממנו צפויה ציפי לבני לסבול בלאו הכי בזמן המאבק על התקציב.

קצת נחמה יכולה לבני למצוא בעובדה, שאין היא מועמדת לתפקיד נשיאת ארצות-הברית או מלכת אנגליה. העולם המערבי נמצא בעיצומו של אחד המשברים הפיננסיים הקשים בהיסטוריה, שבדרך נס טרם הגיע לישראל. אבל צריך לקחת בחשבון את האפשרות הלא-בלתי-סבירה, שבקרוב נראה גם כאן בנקים מתמוטטים וחברות ביטוח קורסות. במקרה כזה תיאלץ הממשלה לעשות סדר בשוק ההון הישראלי עתיר הקומבינות, והעומדת בראשה תצטרך להתמודד עם טיפוסים שקודמיה חיו איתם בהרמוניה: משפחות האצולה הפיננסית ומנהלי החברות הגדולות, עם קשריהם הפוליטיים הענפים, צבא הלוביסטים שלהם והרגולציה הרופפת המפקחת עליהם. אם תפגין לבני יד קשה מול ההון הגדול, נדע שהיא באמת שונה מקודמיה.

(תני גולדשטיין)

ברחובות שלנו

עם כל הכבוד לאיום האיראני ולשער הדולר, ראש ממשלתנו החדשה חייבת לזכור כי הפשיעה המקומית היא איום מיידי ומוחשי בהרבה. ובמאבק הזה כשלו המשטרה והמדינה כישלון חרוץ, בכך שנתנה לארגוני הפשיעה להרים ראש. כדי להילחם בטרור מבית יש להשתמש באותם כלים שמיגרו את הטרור מבחוץ. לאחרונה, במקום שתתמודד עם עברייניה בעצמה, מצאה מדינת ישראל פיתרון נוח - לשלוח אותם לדוד באמריקה. הסגרת העבריינים לשם שולחת מסר לא נכון לארגוני הפשיעה: בארץ תעשו מה שאתם רוצים, אבל באמריקה - היזהרו.

על הצעדים האחרונים שננקטו בנתניה, שעוררו סוף-סוף קצת לחץ

אצל העבריינים חסרי המצפון, יש לברך. אמנם, חופש העיסוק מובטח בחוק - אבל רק לאנשים נורמטיביים. אסור לתת לעבריינים לנהל עסקים לגיטימיים וחוקיים, כאשר את כספם השיגו ומימשו בעולם הפשע. בלחימה נגד הפשיעה מסירים את הכפפות, ואין רחמים. וכאן המקום לשאול: למה לקח למדינה כל-כך הרבה שנים - וחיים של חפים מפשע - עד שהגענו לרגע הזה?

ומעניין לעניין, באותו עניין: מן הראוי שהשר לביטחון פנים, האמון על המשטרה בישראל, יהיה אדם צנוע וחזק, ולא יחשוב על המשרה רק כמקפצה לג'וב הבא. הוא חייב ללמוד את המערכת ולחזק אותה, להימנע מזיגזוגים ולתת למפכ"ל לעבוד - ולמנות. במקום לנאום על עזה והקסאמים, מוטב שיהפוך שולחנות אצל ראש הממשלה כדי להשיג עוד תקציבים. אבי דיכטר, למרבה הצער, נפל במוקשים הללו. ולא אחת, כמו לאחר ועדת זיילר ובריחתו של האנס הסדרתי בני סלע - החליש ב"ציד מכשפות" פופוליסטי את המשטרה.

(אבי כהן)

נכשל בחינוך

תחום החינוך הוא אחד התיקים המורכבים, העומדים לפתחו של כל ראש ממשלה. מעבר להישגים טעוני השיפור של תלמידינו - בלשון המעטה - המשתקפים היטב במבחנים המשווים למיניהם, בשנים האחרונות היינו עדים לשיבושים קשים במערכת: שביתת המורים הארוכה בהיסטוריה של המדינה; שביתת סטודנטים שנגררה לרחובות; לשביתות של הסגל האקדמי הבכיר והזוטר, ועוד ועוד. כעת צצים קולות חדשים של מאבק מכיוון הסטודנטים, לאחר שההסכם עמם בנוגע לשכר הלימוד לא יושם עדיין. גם מועד תחילת שנת הלימודים האקדמית מוטל בספק, בשל מחלוקות תקציביות בין ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה לבין משרד האוצר.

מן הראוי שגם לבני תשאל את עצמה, כיצד זה ייתכן שמערכת

 החינוך היא בעלת התקציב השני בגודלו במדינה - אחרי הביטחון - אולם בפועל, התלמיד היושב בכיתה אינו חש ב"עושר" הכלכלי המושקע בו. הבעיה מתחילה במבנה מערכת החינוך. בפועל מתקיימות בישראל ארבע מערכות מקבילות - הממלכתית, הממלכתית-דתית, הערבית והחרדית. לכל אחת משאבים נפרדים, שיטות לימוד שונות ותכנים שונים. המערכות מצריכות פיקוח של אנשים מתוך הזרם עצמו, דבר שיוצר כפילויות ונטל תקציבי לא-מבוטל. כיוון שמערכות אלו קשורות לזרמים פוליטיים, שינוי במערכת כולה הוא כבר בעיה פוליטית - ולא חינוכית גרידא. ניסיון לאחד בין ארבע המערכות נידון מראש לכישלון.

מי שביקש בעבר להיכנס לביצה הטובענית הזו, גילה ששינוי אולי יפה על הנייר - אבל היישום בשטח רחוק מאוד. רפורמות, כזכור, קמו ונפלו: ועדת דברת, אותה יזמה שרת החינוך לבנת, גררה התנגדות עזה מצד המורים, המלצותיה יושמו באופן מזערי במשך שנה - ונעלמו; המלצות ועדת שוחט, שעוררו זעם רב בקרב ציבור הסטודנטים, לא זכו להגיע לאישור הממשלה בשל המחלוקת על גובה שכר הלימוד; גם רפורמת "אופק חדש", שנחתמה עם הסתדרות המורים, נדחתה על-ידי מורים רבים.

(יהלי מורן זליקוביץ')

איכות הסביבה - הקופה הקטנה של הביטחון?

נושא הגנת הסביבה אינו שונה מאוד מהמלחמה בפשע או האיום האיראני. אפשר למות מכדור תועה על חוף הים, מרקטה של חיזבאללה או מזיהום אוויר - השאלה היא מה יבוא קודם. מה עלול לפגוע ביותר אנשים ובאיזו חומרה. תקציב המשרד להגנת הסביבה נראה כמו הקופה הקטנה של תקציב הביטחון. למה המשרד להגנת הסביבה לא יוכל לעמוד מול תקציבי המיליארדים של משרד התשתיות, משרד התחבורה וחברת החשמל?

ראש הממשלה הבאה, כדי להגן על הסביבה צריך להבין שכמו במלחמה בפשע או ההתמודדות עם האיום האיראני, דרושות פעולות לטווח קצר ופעולות אסטרטגיות לטווח ארוך. בטווח הקצר יש לפעול להפסקת הזיהום באוויר, במים ובים, להפסקת גזילת השטחים הפתוחים ותחושת השאננות של הכוחות החזקים במשק.

הכלים למשימה הזו נמצאים בארסנל, חדשים ונוצצים: חוק "אוויר נקי", חוק "המזהם

משלם" וחוק האכיפה הסביבתית. הראשון חוקק כדי לקבוע מה מותר ומה אסור מבחינת זיהום האוויר; השני מאריך כבר עתה את המקל שאפשר לנופף בו מעל ראשי המזהמים; השלישי מניח את המקל הזה בידיהם של כמה אלפים במקום כמה עשרות עד עכשיו.

על ראש הממשלה לתמוך בחוקים הללו, לשמור עליהם מחרב התקציב ולהעניק להם רוח גבית. עליה להבין שזוהי העת לצאת למלחמה בזיהום, ולא לפחד מהחזקים והעשירים - הפרטיים והממשלתיים כאחד. בטווח הארוך עליה להבין שגם אם השכונה שלנו קשה יותר משכונות אחרות, אנחנו לא פטורים מאחריות.

בקרוב נקבל כרטיס למועדון המדינות המפותחות והמעמד יחייב אותנו להפסיק לפלוט לאוויר כמות כה רבה של גזי חממה. זוהי העת להחליף דיסקט ולהביט קדימה: אנרגיות מתחדשות במקום פחם מחניק ונפט מזהם, תחבורה יעילה במקום עוד כבישים ועומסים, מיחזור אריזות במקום הטמנה, חיסכון במקום הגדלת המאגרים, פיתוח תשתיות לשימוש יעיל במים במקום לסמוך על חסדי השמיים.

(רונן בודוני)