לבני: משב רוח רענן שיעבור מהעולם
היא בהחלט עדיפה על מנהיגים ציניים שמוכנים בהבל פה להבעיר את האזור, אך יש להכיר בכך שאין כיום שום מנהיג ישראלי בעל חזון ורצון פוליטי עז שיכול לאתגרים המדיניים
לכניסתה הצפויה של אשה לתפקיד ראש הממשלה בישראל חשיבות החורגת מהמשמעות הסימבולית הרבה המוקנית לה. אמנם ניצחונה של לבני יכול לעודד את הכניסה של מספר הולך וגדל של נשים לתפקידים הבכירים ביותר בזירה הפוליטית, אך מעבר לזאת בחירתה יכולה גם ללמד על ההעדפה של הציבור הישראלי במנהיגות אזרחית על פני מנהיגות צבאית.
דומה כי הציבור הישראלי מאס במנהיגים שעיקר תהילתם בחריטות על מגפיהם, עדות למספר האויבים שהם מיגרו בשדה הקרב. שאול מופז ואהוד ברק מספקים תזכורת עגומה לסוג זה של מנהיגות. הציבור למד לדעת שהצבא אינו בהכרח כור המצרף הראוי שבו מתעצבים מנהיגים שבידם היכולת לנווט ספינה מורכבת הנקראת מדינה. ניהול מדינה מחייב חשיבה היקפית המשלבת תודעה היסטורית, רגישות תרבותית, כישורים חברתיים ומיומנות בניהול אופקי ולא ניהול אנכי והיררכי של מערכות גדולות ומורכבות.
לצד התקווה שעולה מבחירת של לבני לראשות מפלגת קדימה, קיים ספק אם היא תוכל לעמוד באתגרים הניצבים לפתחה של ישראל. לחובתה של לבני העובדה שהיא לא הבטיחה דבר לבוחריה. היא הציעה אישיות ולא אג'נדה: ניקיון כפיים ולא משנה סדורה. אמנם אישיות וניקיון כפיים מהווים מאפיינים חשובים מאין כמוהם בתרבות הפוליטית הישראלית שעברה השחתה נוראה בשנים האחרונות, אך אין בהם די כדי להוביל את הספינה לחוף מבטחים.
לבני ביקשה להנחיל לציבור את הרושם שהיא אוחזת בעמדות פרגמטיות בתחום של מדיניות החוץ של ישראל. אפשר שאלה אמנם הם פני הדברים. היא בהחלט עדיפה על מנהיגים ציניים שבאו משורות הצבא ושמוכנים בהבל פיהם להבעיר את המזרח התיכון כדי לקדם את האינטרס הפוליטי הצר שלהם.
אך אנו חייבים להודות על האמת ולהכיר בעובדה המדכדכת שכיום אין בנמצא שום מנהיג ישראלי בעל חזון ברור ורצון פוליטי עז שיכול למגר את ההתנגדות של הימין בישראל להסדרי שלום עם הפלסטינים ועם סוריה, הסדרים הכרוכים בתשלום טריטוריאלי שאת היקפו כולם יודעים. מכאן שעל אלה המייחלים לכינונם של הסדרים מסוג זה להפנות עיניהם מעבר לים, משם אולי יבוא עזרם.
אתגר נוסף שעומד בפני ראש הממשלה הבא הוא המציאות הכלכלית. החברה הישראלית מאופיינת בפערים הכלכליים העמוקים ביותר בעולם המערבי, פועל יוצא של עולם ערכים נפסד שניחוח ענביו הבאושים מגיע למחוזותינו בימים אלה ממש. האם יש ביכולתה של לבני לערוך שינוי בעולם ערכים זה? האם ברצונה לערוך בו שינוי? ספק רב. מה שהיה הוא שיהיה. שר האוצר בר-און ימשיך מן הסתם במדיניותו הכלכלית הניאו-ליברלית המעודדת את הרחבתם של מעגלי העוני בישראל.
במהלך קמפיין הבחירות שלה התחייבה לבני לאמץ לחיקה את תחום החינוך. יפה. כל המנהיגים אוהבים לאמץ לחיקם את התחום, כי התבטאות בתחום זה מעידה על רגישותם החברתית לכאורה אך אינה מחייבת אותם לעשייה של ממש. יתרה מכך, קריסתה של מערכת החינוך בישראל היא פועל יוצא של המדיניות הכלכלית הנהוגה בה. כך ששיקומה של מערכת החינוך מחייב שינוי בתפיסה הכלכלית עצמה ולא טיפול נקודתי במערכת. בדומה למנהיגי מפלגות אחרות, אין שום ראיה לכך שלבני ערוכה ליזום שינוי מסוג זה.
ניתן לומר אם כן שבהינתן החלופות האפורות שמציעה הזירה הפוליטית, לבני היא משב רוח רענן. אך דינו של משב רוח זה לעבור מן העולם. עם תום החגיגות ועם הרכבתה של ממשלה חדשה, נמצא עצמנו ניצבים למול אותם אתגרים כבירים הניצבים לפתחה של ישראל ולמול מנהיגים שקצרה ידם מלהושיע.
פרופ' יוסי יונה מרצה באוניברסיטת בן-גוריון ובמכון ון-ליר
לפנייה לכתב/ת 
