ארוך היה הלילה

ספק אם המילה "סלבריטיז" היתה עושה לניסן נתיב ריגושים. יותר סביר שהיא היתה מרגיזה אותו ובביטול יד ושפתיים קמוצות הוא היה ממלמל כנגדו: "איזה שטויות". ובכל זאת אתמול, על גג הסטודיו למשחק, בקצהו הפחות סואן של רחוב הרצל בתל-אביב, היו לא מעט אושיות בהתהוות וכאלה שכבר מזמן הם חלק מהנוף התרבותי, שבאו להיזכר בתחילת הדרך.

המורה רחל שור והבוגר אלי אלטוניו (צילומים: איציק בירן)

45 שנה פועל הסטודיו למשחק בתל-אביב. משנת 1986 הצטרפה אליו גם השלוחה הירושלמית, שהפיצה את בשורת התיאטרון של נתיב גם בעיר הקודש והוציאה תחת ידיה מספר לא מבוטל של שחקנים ואנשי תיאטרון. כולם היו שם אמש על הגג לומר תודה. כי כמו שנתיב נהג לומר: "הגלגל הוא המצאה נפלאה, אבל אי אפשר שיסתובב בלי ציר". ארוך היה הלילה שהחל במפגשים משמחים בין בני המחזורים השונים של הסטודיו והמשיך בזיכרונות על במה. מעל כולם חייך ירח מלא ובוהק. מעל כולם ריחפה לכתו המוקדמת מדי של נתיב.

משפחת איבגי. שני דורות של תלמידים בסטודיו  

מני פאר ציטט מונולג מתוך "הדוד וניה", שירי גדני וגל הויברגר שיחקו דיאלוג מתוך "בת שחף", אלון פרידמן שר בית מהשיר "יש לי אחות בגיברלטר" שכתב חנוך לוין במחזה הראשון שלו "סולומון גריפ", שעלה לראשונה על במת מחזור ג' של הסטודיו. גם משה איבגי ואורי גבריאל היו שם על הבמה. וקרן מור בקטע שכתב במיוחד לאירוע יוסף אל דרור. ושולי רנד, שהגיע במיוחד מירושלים. ויובל זמיר ששר מתוך "חלום ליל קיץ" ורועי אסף עם מונולוג השחקן המג'נגל. מאות של תלמידים, מורשת אדירה ו-45 שנה שאי אפשר לסכם בערב אחד. אז כל מה שנותר לנו זה לחכות לחגיגות היובל....

ג'ו אל דרור וקרן מור. קטע שנכתב במיוחד לערב

שולי רנד. הגיע במיוחד מירושלים

מרינה בלטוב ובוגרי הסטודיו.  

מיקי גורביץ' ושאול מזרחי. נזכרים

אוהד קנולר, יואב דונט ויובל שרף