מהקצה אל הקצה

שנת תשס"ח היוצאת היתה שנה טובה למוזיקה הישראלית. טובה, אבל לא מקורית. לא נוצרו בה תופעות חדשות ולא התקיימו חוויות יוצאות דופן ואירועים מוזיקלים שיירשמו בספרי ההיסטוריה.

חשיבותה של השנה הזו היתה דווקא בשגרה, הנורמלית עד כדי כך שכבר הפכה מובנת מאליה. שפע האלבומים החדשים שהחל כבר אשתקד, נמשך גם השנה. חברות התקליטים – הוותיקות והממוסדות, וגם החדשות והעצמאיות, לא הפסיקו לייצר עבודה (מעניינת) למבקרי המוזיקה. הגיוון המשיך לרתק – מיינסטרים לצד אלטרנטיבה, מוזיקאים מוכרים לצד כוחות חדשים, אלבומים מצוינים, טובים, בינוניים וגרועים. כולם זכו למקום ולקהל. והכל בטבעיות שיצרה את הרושם שכך היה תמיד.

אבל לא תמיד התקיים שפע כזה. אפשר להדגים זאת על תופעת הזמרות. פעם, כאשר מוזיקאית הוציאה אלבום, היא היתה נשאלת איך זה להיות אישה בתחום הגברי הזה. היום אף אחד לא יראה בכך משהו חריג. רק השנה יצאו אלבומיהן של חוה אלברשטיין, קורין אלאל, אילנית, עלמה זהר, איה כורם, דנה לפידות, שירי מימון, גלי עטרי, קרן פלס, אמילי קרפל וריטה וזוהי רק רשימה מצומצמת (הרשימה המקורית גדולה פי שלוש).

אבל אם יש מגמה אחת בולטת, היא דווקא המשך של גל שהחל כבר בשנה שעברה. הפיכת המוזיקה היהודית מתופעה שולית למיינסטרים. מאיר בנאי, שולי רנד, שלמה גרוניך, דויד דאור, עובד (שהתפרסם בעבר בזכות הלהיט "ברווזים ברווזים בואו הביתה" ומאז חזר בתשובה והתקמבק באלבום הדתי "הכל באהבה") ויוסי אזולאי. אפילו רוחמה רז, שהוציאה השנה אלבום ("פיסת שמיים"), כללה בו את הפיוט "בשם השם". וגם אבישי כהן הג'אזיסט שהוציא אלבום ראשון כזמר, הקדיש כמה שירים מתוכו לזמירות שבת – חלקן במנגינות מסורתיות ושיר אחד – "שלום עליכם" – הלחין בעצמו.

בימים אלה יוצא אלבום הזמירות של אהוד בנאי והמגמה נמשכת ותימשך עם אלבומים נוספים שבדרך. גם כאן רואים את הגיוון בין היצירות, שנובע מהסגנונות – רוק, נשמה, פולק, ואפילו אופרה, וגם מהפילטרים האישיים של כל אחד מהמוזיקאים האלה, כיוצר וכמבצע. עד כה הקהל (מאמין וכופר) התחבר ואהב, אולי בגלל המגע המעורר בכפתורי הזיכרון האישי והקולקטיבי, ובעיקר בזכות התוצאה – מוזיקה טובה.

מאנגלית לעברית

בצד הפריחה שנמשכת (כאמור, זוהי שנת ההמשך) של זמרים ישראלים ששרים באנגלית, מוציאים אלבומים משובחים ואף זוכים להצלחה בחו"ל ("איזבו", "איטליז", עמית ארז, גבע אלון, נועה בביוף, אסף אבידן ו"סקוויד" הם רק דוגמאות) – הסתמנה השנה מגמה הפוכה: אלבומים ראשונים בעברית למוזיקאים שהוציאו עד עכשיו אלבומים באנגלית.

התחילה בכך הדרה לוין ארדי, שעד כה כל אלבומיה היו באנגלית, והשנה הוציאה את האלבום "כאילו אין מחר". גם רות דולורס וייס, שהיה לה אלבום באנגלית, הוציאה באחרונה אלבום ששמו מנציח את התופעה – "בעברית". אלבום ראשון בעברית למוזיקאי שי נובלמן, שהוציא עד עכשיו אלבומים באנגלית, נמצא גם הוא בדרך.

האם מדובר בשיקולים מסחריים או אמנותיים? זה כלל לא משנה, כי זוהי מגמה מבורכת. המילים הן חומרי הבנייה של המוזיקה לא פחות מהמנגינה. יש ערך מוסף ליצירה בשפת האם, שבה מתקשרים ובאמצעותה חולמים, ושאינה רק מבע טכני, אלא גם מהות. יוצר שיוצר איתה, גם כאשר מדובר בעברית – שפה נוקשה לחיך – מתקרב לאחרים דרך ההתקרבות לעצמו.  

קסם אלטרנטיבי

זו היתה השנה הכי קשה להצבת הגבולות בין מוזיקת המיינסטרים לאלטרנטיבי. אמני שוליים רבים זכו להתעניינות גדולה ורחבה יותר מכלי התקשורת ותחנות הרדיו, אבל מי שהוביל בחודשים האחרונים את התופעה היה אסף אבידן. הקהל הרב שלו - וגם אבידן עצמו - יגידו לכם שהמוזיקה שלו ושל להקתו, "המוג'וס", היא ממש לא אלטרנטיבית: מדובר ברוק-בלוז-פולקי שעשו שנים רבות לפניו וימשיכו גם לעשות אחריו. אבל בכל זאת, את הסגנון הפופולרי הזה מעולם לא שמענו בתדירות כזו גבוהה, בטח שלא מאמן ישראלי ששר באנגלית.

גם אנחנו ניסינו לפצח את סוד הקסם של אבידן. האם זה הקול הלא שגרתי שלו, שגורר עוד ועוד צופים לכל הופעותיו? האם אלה השירים, שיש להם קצת טעם של פעם? ההופעות מלאות האנרגיה? יכול להיות שמדובר בעניין של תקופה. על פי אבידן, אמנים אחרים ששרו באנגלית לפניו, נתנו כמה מכות בחומה, וכשהוא הגיע כבר נוצר חריץ דרכו הוא יכול היה להיכנס. אבל בסופו של דבר, כנראה מדובר בכל הדברים יחדיו. אבידן פשוט מוכשר ואי אפשר לקחת את זה ממנו. הקהל, שמצביע ברגליים, יודע זאת יותר טוב מכולם.

בזכות התמיכה האדירה, זכה השנה אבידן למכור אלפי עותקים מאלבום הבכורה שלו, לחמם את מוריסי ו"הגאטר טווינז", ולעמוד פעמיים מעל בימת קיסריה: פעם אחת כשסיפק את המופע הפותח לכנסיית השכל ובפעם השנייה כשהשתתף במופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל. אגב, אבידן מרבה לקבל הצעות מאמנים ישראלים ותיקים להופיע יחד, לחמם, להקליט שירים ולהשתתף בתוכניות טלוויזיה. אבל הנער מירושלים, שהחל לעבוד על המוזיקה שלו במלוא המרץ רק לפני כשנתיים, בוחר את ההצעות בקפידה וממשיך להסתכל קדימה.

מלבד אבידן, זכינו השנה להיחשף לסינגר-סונגרייטרים נוספים, ביניהם עמית ארז, גיטריסט להקת "אטליז", שהוציא אלבום סולו שחימם למאזינים רבים את הלב. ולגבע אלון, שהמשיך השנה בדרכו לעבר החלום ויצא להופעות רבות בארצות הברית. בדרך, הוא זכה גם לחמם את פול וולר.

חיבוק מהמיינסטרים

סצנת הפאנק רוק זכתה גם היא השנה להתפתחות אדירה. ממש עם בואו של ראש השנה, אנחנו זוכים בפעם הראשונה לאוסף פאנק-רוק ישראלי, אותו מוציאה חברת "היי-פייבר", שפועלת לשמר את הסצנה. באוסף אפשר למצוא שירים של כל הלהקות המובילות, ביניהן "Man Alive", "Got No Shame", "This Mean You", "בוא לבאר", "ביט 69", "כח המחץ" וכמובן, "Useless ID".

זו הייתה שנה נהדרת ל"יוסלס איי.די", הלהקה הותיקה והטובה בסצנה. נראה שאי השתתפותם של חברי הלהקה כמנחים בתוכנית הנוער "אקזיט" לפני כשנתיים, עשתה להם רק טוב. מתברר שזו היתה השנה שהתעשייה ה"מיינסטרימית" הבינה סוף סוף את כמות הכישרון שיש בארבעת חברי הלהקה והחליטה לאמץ אותם לחיקה, הנה הדוגמאות: הפאנק רוקרים השתתפו השנה באוסף "עבודה עברית" וביצעו את "לו הייתי פיראט" של השלושרים; הם ניגנו בערב המחווה לאלבום של רמי פורטיס, "פלונטר" ובמועדון הבארבי ביצעו את "דבש". חוץ מזה, החלה הלהקה לעבוד עם מוקי על אלבום משותף, כשמוקי אחראי למילים ויוסלס למוזיקה. האלבום, אותו מפיק המוזיקאי המוכשר יוסי פיין, עתיד לצאת בשנה הקרובה.

בתוך כך, הלהקה חותמת את אחת השנים המוצלחות ביותר שלה כשהיא מוציאה בסוכות את אלבומה החדש והמצופה, "The Lost Broken Bones". האזנה לו מגלה אלבום מצוין ובועט. ממש בימים אלה סיימה הלהקה סיבוב הופעות מצליח ביפן. בעוד כשבועיים תערוך הלהקה בבארבי הופעת השקה, ותיארח את מוקי, דני סנדרסון (איתו סולן ובסיסט הלהקה, יותם בן חורין, מנגן כבר כמה שנים), ושאנן סטריט. עוד דוגמה לחיבוק החם שהלהקה זוכה מאמני המוזיקה הפופולרית. כבוד.

ומה עם המטאל המקומי? גם למטאליסטים זו הייתה שנה מלאת מוזיקה חדשה. "דיסטורטד" הותיקה הוציאה אלבום חדש ומצוין, "Prey For Nothing" סוף סוף הוציאה את אלבומה הראשון, "They:Swarm" (לשעבר "הור-קור") הוציאה אלבום אי.פי כבד ודופק בראש ועוד להקות רבות לא הפסיקו להופיע ושמרו על הסצנה יציבה וחזקה.

בנוסף, השנה יצא לראשונה אוסף כפול של להקות מטאל ישראליות, בשם "From The Gates Of Jerusalem Through The Gates Of Hell". באוסף איגד המפיק ישי שוורץ להקות מטאל ישראליות שעדיין לא חתומות בלייבלים בחו"ל וטרם יצאו לסיבובי הופעות בעולם.

אבל אולי האירוע הגדול ביותר השנה בסצנה הוא זכייתה של להקת "The Fading" בקרב הלהקות בפסטיבל המטאל הגדול בעולם, וואקן שבגרמניה. שמחנו מאוד לקחת חלק בתחרות ולשלוח את הלהקה לייצג בהצלחה את ישראל בתחרות מול 15 להקות אחרות מרחבי העולם.

בפסטיבל, "The Fading" הוכיחה שוב, שאי אפשר להתעלם מהמטאל הישראלי ושכל זמן שעובר, המטאל הופך להיות אחד מהייצוגים המוזיקליים הגדולים ביותר שלנו בעולם. השנה תגיע הסצנה שלנו גם למסך הגדול. הבמאי סם דאן יצר בשנתיים האחרונות סרט המשך לסרטו האחרון, "Metal: A Headbanger's Journey". הפעם הגיע לכאן לחקור, ובצדק, גם את הסצנה הישראלית לסרט תיעודי שנקרא "Global Metal". הסרט עתיד לצאת בשבועות הקרובים. חוץ מזה, השנה אנחנו צפויים לזכות לאלבומים חדשים של שלוש הלהקות המובילות בסצנה: "אורפנד לנד", "בצפר" ו"סיילם".

ובקטנה

"אטליז" הוציאו השנה אלבום בכורה. כשהזמרת לי טריפון במרכז, הלהקה זכתה לתמיכה רבה ולהשמעות נאות בתחנות הרדיו השונות, והקליפ לשירה "Attractive" אף נבחר להיות משודר ב-MTV אירופה בתדירות גבוהה.

"מונוטוניקס", המשיכה השנה את מסע הכיבוש שלה בארצות הברית ובאירופה וזכתה להופעות מפוצצות ומכורות מראש מעבר לים.

"מיספלאג" התארחה בתוכנית הרדיו הנחשבת "Morning Becomes Eclectic" המשודרת בתחנה KCRW שבלוס אנג'לס. מגיש התוכנית, ניק הארקורט, סייע בעבר להצלחת אמנים צעירים כמו קולדפליי, נורה ג'ונס, אלאניס מוריסט ועוד. הארקורט איבחן בחברי הלהקה "כנות שמבליטה אותם מכל השאר".

מי היו האמנים האלטרנטיבים שעשו לכם את השנה? טקבקו במרץ!