שתף קטע נבחר

הסליחה המתבקשת מגלעד

העובדה כי שליט שבוי יותר משנתיים צריכה להוציא אותנו משלוותנו. המחאה חייבת להתגבר, הפעולות חייבות להתבצע

הייתי עם משפחת שליט מול ביתו של ראש הממשלה בארוחת החג של ראש השנה. באתי להיות שותפה בסבל, בכאב, בגעגועים של המשפחה. חשתי צורך לבקש סליחה על שלא הצלחנו לשחרר את גלעד עד היום. סליחה - לא כי לא עושים, אלא כי לא מצליחים.

 

לא באתי למחות נגד ראש הממשלה. המקום היה סמלי מבחינתי. ביתו של ראש הממשלה מייצג  את הממשלה והשלטון. אני חושבת שראש הממשלה חרד לגורלו של גלעד לא פחות ממני, וכי ארוחת החג אצלו טעמה היה מריר כיוון שלא הצליח לשחרר אותו.

 

חברי ממשלה לא הגיעו לשם, גם חברי כנסת לא. רבים לא הגיעו. אך אני באתי כי אני חושבת שאנחנו כעם וגם כממשלה לא עושים מספיק. בכך חטאנו. איני דוגלת במשפט בכל מחיר. אפשר לעשות כמעט הכל גם בלי להשתמש בכל מחיר. באתי ואמשיך לבוא כי למחאה נגד החטיפה ובעד השחרור יש ערך.

 

העובדה כי שליט חטוף כבר מעל שנתיים, צריכה להקפיץ כל ישראלי מארוחת החג ובעצם בכל רגע. היא צריכה להוציא אותנו משלוותנו. מחאה מביאה את השלטון לעסוק בנושא ללא הפסק. היא לא מסירה את האחריות אלא מזכירה את ההכרח להביא לתוצאות. לחץ תמידי על כל הדרגים שבשלטון לא יאפשר לנושא לרדת רגע אחד מסדר היום.

 

הנימוק שמחאה גורמת לנזק לא מקובלת עלי. היא אמנם מציקה ולא נעימה אבל היא מעוררת וממחישה מעורבות ואיכפתיות של העם כולו ללא הבדלים מפלגתיים. אין זה מחליש אותנו מול החמאס, אלא מוכיח את חוזקנו דווקא, ובתנאי שהדבר נעשה ללא עריפת ראשים וללא תקיפה אישית של השלטון. עלינו לזכור תמיד שלא אולמרט חטף את גלעד שליט אלא החמאס. אך עד היום אין תוצאות ולכך אחראים ראש הממשלה וממשלתו.

 

כאן באה מחאתי. אין תוצאות בפעולות שנעשו עד עכשיו, לכן צריך להחריף את הפעולות. לדוגמא: להכביד ידנו על ראשי החמאס במעצרים. יש למנוע ביקורים אצל האסירים הביטחוניים של החמאס, כל עוד מונעים מגלעד שליט ביקור של הצלב האדום. החשש מעתירה לבג"ץ לא מהווה נימוק משכנע. יש לעצור מנהיגים ולהשתמש בהם לשחרור שליט.

 

יש לסגור את המעברים במקום שמשמש כלחץ על החמאס. לבצע פעולות נוספות, לא מלחמתיות עד שחרורו. כל הפעולות האלה לא מביאות למוות, לעומת כניסה לעזה ופעולה מלחמתית שתביא להרוגים רבים למרות שבג"ץ לא יתערב בהחלטה מסוג זה. האם זה מה שבג"ץ רוצה, לא חשוב כמה ייהרגו העיקר שיהיה צדק?

 

לחצנו על הממשלה הוא שלא להכנע ללא תנאי, אבל לפעול ולבחון הכל כדי להביא לשחרורו של שליט. עלינו לזכור שכניעה ללא תנאי תביא לחטיפות נוספות ולתנאים שאיננו מעלים על דעתינו, כמו למשל דרישות מדיניות: פירוק גדר הביטחון שהביאה להפסקת הפיגועים, אולי ויתור על ירושלים כעיר בירה (מבלי להיכנס לחלוקתה) נסיגה מהגולן ועמק הירדן, זכות השיבה לא בהגדרה אלא מול מספרים, למשל כל חטוף שחרורו מול החזרת מאה אלף ערבים ליפו.

 

עלינו להמשיך ולמחות, להמשיך ולהפגין, להגיע לכיכרות, לצעוד בכבישים, לחפש כל דרך יצירתית להעיר את העם משלוותו, מהישיבה מול המסכים. זה לא יחליש את הממשלה במאבק הצודק הזה, אלא ייתן לה כוח לעמוד בלחצים מול החמאס ויחייב אותה לפעולות נוספות ולא מקובעות ברשימות.

 

דווקא בעניין רשימות האסירים צריך להגיע להסכמה במהירות. כאן יש מקום לוויתורים, לשינוי ההסתייגויות לגבי ההגדרה של "דם על הידיים", להמשיך במשא ומתן מהיר ומזורז כי כל יום הרשימות מתארכות. הן לא "בכל מחיר", הן ניתנות להסכמה.

 

הזמן בעוכרינו. עלינו לצאת. לצאת ולקרוא בכל רגע לשחרורו של גלעד שליט.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים