תובעים הלאמה אך מפרקים את הלאום
התפרקות המדינה מנכסיה החומריים לא היתה מתרחשת אלמלא קדמה לה התפרקות מנכסי הרוח
בישראל אין היום מנהיגות כלכלית. ובין הממשלה הזמנית לממשלה העתידית, מתרסקת הבורסה וחסכונותינו מצטמקים. הנפילות חושפות את נקודת התורפה של הכלכלה הישראלית – שליטתן של משפחות ספורות במשק כולו: פחות מ-20 "טייקונים", שהשתלטו בעשור הקודם על נכסי מדינה רבים, שולטים למעשה גם על הבנקים והבורסה, ואם ימשיכו ליפול הם עלולים לגרור לתהום גם את חסכונותינו.
המצב הבעייתי היום הוא פרי הבאושים של העשורים הקודמים, שבהם מדינת ישראל "הופרטה" והופשטה מנכסיה: בשם האידיאולוגיה של השוק החופשי נמכרו בפרוטות משאבי טבע, כמו מפעלי האשלג בים המלח, ונכסים שעם ישראל בנה ופיתח בזיעת אפיו, כמו בתי הזיקוק וחברת הטלפונים הלאומית. וכאשר ויתרה המדינה על מקורות עושרה, אבד כוחה לדאוג לאזרחיה – מהשכלה וחינוך הילדים ועד ביטוח בריאות יעיל וחיסכון פנסיוני לימי זיקנה. ומכאן הדרך קצרה גם להפרטת האחריות לביטחון האישי והלאומי, כפי שלימדה אותנו מלחמת לבנון הכושלת, שבה הופקרו תושבי הצפון לחסדיו של גאידמק.
כעת נדרש תהליך הפוך – הזרמת כסף ממשלתי להצלת קופות החיסכון והפנסיה של האזרחים. זהו צעד, שפירושו המעשי הלאמה, והוא יכול לבשר מהפך, שבו מדינת ישראל חוזרת להיות גורם מרכזי ומשמעותי בהבטחת היציבות בה. אבל אליה וקוץ בה: רבים מהתובעים היום "הלאמה" בעטו ברעיון הלאום ובישראל כמדינת הלאום. ורבים מאלה הדורשים שהמדינה תלאים נכסים פיננסיים ואחרים כדי לחזק את העוצמה הלאומית, כופרים בזכותה להתקיים.
ביום כיפורים זה אני עומדת מול בורא עולם במצפון נקי: הייתי בין אנשי הימין הבודדים, שזעקו נגד ההפרטה הגורפת ובעד החזרת האחריות של המדינה על תחומים מרכזיים בחיינו. ולכן אני מאמינה, שגם בשמאל נדרש חשבון נפש אמיתי, שהרי התפרקותה של מדינת ישראל מנכסיה החומריים והיחלשותה כגורם אחראי לא יכולים היו להתרחש אלמלא קדמה להם התפרקות מנכסי הרוח והפניית עורף לסולידריות הלאומית, פרי מאמציו של השמאל הישראלי ותפארתו.
אין זה סוד, שאיש טרם הצליח ליצור סולידריות בינלאומית של מעמד פועלים. הבסיס לשיתוף פעולה בין חזקים לחלשים, עשירים לעניים, היה ונשאר הלאום. "כל ישראל ערבים זה לזה" נאמר במסורת, ותחושת האחריות ההדדית והגורל המשותף הובילה לייסוד התנועה הציונית במטרה לבנות מקום מקלט לעם היהודי. זו הייתה תכלית קיומה של מדינת ישראל! ואמנם, בראשית ימיה נדרשו אזרחיה להטות שכם לטובת הכלל בשם הגשמת הציונות. אבל מאז שנות ה-80 מציג השמאל בישראל את הציונות כגזענות ואת המדינה כ"מדינה גנובה", שהקמתה גרמה עוול לערבים, למזרחים, לניצולי השואה... צעד אחר צעד התפוררה הסולידריות הפנימית של הישראלים ואהבתם למדינה הוצגה באור מגוחך. ערכי הציונות הפכו לשק החבטות של השמאל הנאור וההטפה הפנימית נגדם החלישה את היסוד המאחד, פוררה את תחושת האחריות ההדדית והובילה לניצחון הגישה הכלכלית של "אדם לאדם – זאב".
ברית המועצות התפרקה. וקשה להאמין שהעולם יחזור לבולשביזם המפלצתי שלה. ועתה, כשגם הקפיטליזם החזירי מדמם, נוצרה הזדמנות לבנות מחדש את הסולידריות הפנימית של הישראלים ברוח ערכי היסוד של הציונות. הגיע הזמן לומר בקול שאנחנו תומכים במדינת ישראל, ביתו של העם היהודי, למען הדורות הבאים. והגיע הרגע לשוב ל"אלטנוילנד" וללמוד מחזונו של בנימין זאב הרצל כיצד לבנות חברה שיש בה תחושה של שוויון, שאיפה לצדק חברתי ומקום של כבוד גם לגר ולתושב ברוח מסורת ישראל.
ד"ר מור אלטשולר, חוקרת מחשבת ישראל ופובליציסטית
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
