שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: יעקב סער, לע"מ
    גורודיש באגרנט: ביקשתי תגבורת - לא אישרו
    לחמש את הטנקים כן - לזווד לא; עוד חטיבה לרפידים כן - גדוד ארטילרי ותגבור אווירי לא. בעדותו בוועדת אגרנט, המתפרסמת כעת, משחזר אלוף פיקוד הדרום במלחמה את ההנחיות הסותרות שקיבל, כיצד דרש מילואים ונאלץ להסתפק במתנדבים, ואיך - בעודו ממתין לתשובה על תוכנית הבערת הנפט - האש כבר פרצה

    "מלחמת הגנרלים", שתקפה את צמרת צה"ל בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, נחשפת שוב במלוא עוזה. זה קורה היום (ג'), 35 שנים אחרי המלחמה הארורה ההיא, עם חשיפת הפרוטוקולים של ועדת אגרנט.  

     

    אחד הנפגעים העיקריים מדו"ח הוועדה היה אלוף פיקוד הדרום בסתיו 73', שמואל גונן (גורודיש), שהודח בפועל מהפיקוד על הגזרה בעיצומם של הקרבות - עת מונה רב-אלוף (מיל') בר-לב כמפקד החזית. ערב המלחמה, מספר גורודיש, הוא ביקש תגבורת - אך נענה בשלילה. זאת ועוד: ערב יום הכיפורים הוא ביקש לבטל חופשות, אך ראש מחלקת המבצעים במטכ"ל לא אישר זאת. "אמרתי לקצין האג"ם שיגיד לו, שאם הוא לא יאשר אאלץ לפנות לרמטכ"ל - רק אז הוא אישר".  


    גורודיש בשטח (צילום: שלמה ארד, לע"מ)

     

    "באותו יום דרשנו לזווד ולחמש את כל הטנקים בסיני", משחזר האלוף. "התשובה הייתה: לחמש כן, לזווד לא. ביקשנו להוריד חטיבה לרפידים - וזה אושר. ביקשנו תוספת גדוד ארטילרי - וזה לא אושר. ביקשנו עיבוי מערך ההתרעה בנחל ים - לא אושר. ביקשנו שייתן לכוח של בה"ד 1 לתפוס את המיצרים. ביקשנו מאג"ם מבצעים שייתן לו להיות מוכן לתפיסת המיצרים - וזה לא אושר. ביקשנו תוספת של שתי פלוגות חי"ר - לא אושר. ביקשנו שני טנקי גישור וארבעה טנקי דחפור לגזרה הצפונית - וגם זה לא אושר. מכונית שיש עליה ראדר - ביקשנו וזה לא אושר. תוספת 11 צוותי טנקים למרחב שלמה - אושר רק חמישה. תגבור המערך האווירי באזור חמאם - לא אושר".

     

    העדויות נחשפות:

     

    פחות מיממה לפני פרוץ הקרבות ערך גורודיש ישיבת מטה, ועוד אחת בלילה. על הפרק: כיצד מגבירים את העירנות במעוזים וכיצד בולמים מתקפה מצרית. "היה אסור לגייס מילואים ביום שישי", הוא נזכר. "ביקשתי מקצין המודיעין לקרוא ליחידת התצפיות ארוכות-הטווח, שהם אנשי מילואים בהתנדבות. חלק מהם הסכים לבוא, חלק לא".

     

    המילואים החסרים, העברית הקלוקלת

    בשישי בצהריים, יום לפני מתקפת הפתע, הוא לא היה משוכנע שמחר זה יקרה: "בשעה הזאת עוד לא יודע ולא חושב שמחר תהיה מלחמה. אני לא חושב שקבעתי עיתוי, אבל אני מניח שזה יהיה למיידי". הוא הנחה לזמן למילואים אנשי קשר זמן קצר לפני פרוץ הקרבות, אך לאחר המלחמה נודע לו שהם לא זומנו.

     

    עניין נוסף שדרש האלוף ערב המלחמה, היה ניסוי והפעלה של התוכנית

     להבערת הנפט, כדי לסכל צליחה מצרית. "אני אז אמרתי שבמערכת הנפט הייתה נקודה אחת, ואחת בחזיון. רציתי להדליק את זה כמין התרעה וניסוי. הפיקוד דרש את זה מאג"ם ב-6 בחודש, למחרת הוא ביקש את זה לאזור חזיון ללילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר - וצריך לזה אישור. אני דיברתי על זה אחרי הצהריים של ה-5 באוקטובר, והפיקוד ביקש את זה לביצוע למחרת בלילה. לא הספקנו לקבל תשובה - המלחמה התחילה לפני התשובה".

     

    על יום המלחמה עצמו, מספר גורודיש: "לפנות בוקר הוזעקתי להגיע מיד לרמטכ"ל. בישיבה הוא אמר לי שהוא הולך עכשיו לממשלה לדרוש גיוס מילואים, והוא מתכוון לדרוש גיוס כללי. הוא אמר לי שהוא הולך להציע (מתקפת) מנע של חיל-האוויר בסביבות 12:30 או 13:00 בסוריה, נגד חיל-האוויר הסורי ובסיסי הטילים".

     

    אשר להיערכות הקרקעית, ולאי הפעלת תוכנית "שובך יונים" (לפרישת שתי חטיבות לאורך התעלה ושלישית מאחור), אומר האלוף גונן: "עשינו התייעצות (עם דדו) לקראת הזזת כוחות - והנימוק היה שלא לגלות תנועות וריכוזים של טנקים למצרים מוקדם מדי. אם הם יראו את הריכוזים מוקדם מדי, הם יכולים לשנות תוכניות ארטילריות ותוכניות של התקפות אוויר נגד הריכוזים האלה. אם נתפוס את הקו רק שעה לפני הזמן - קשה לשנות תוכניות גדולות תוך שעה. ואת השעה יש לי, כי האמנתי לידיעה של 18:00". על הבלבול ששרר שעות ספורות לפני הרגע הגורלי, ושוב בהתייחס ל"שובך יונים", הוא מעיר: "אפשר לפרש את זה בדיוק לבן ושחור, דבר והיפוכו. העברית כל-כך קלוקלת, שאני לא יכול להבין את זה".

     

    שיחה כזו אי אפשר לשכוח

    המלחמה תופסת את גורודיש בשיחת טלפון עם מפקד אוגדת סיני, האלוף מנדלר. "אני מניח שלא החזקתי את השפופרת, אלא הורדתי אותה. ונותנים לי את אלברט. ואני אומר לו: 'אלברט, אני חושב שצריך להזיז את החטיבות, האם הן זזו?'. הוא אמר לי: 'כן, בטח שצריך, כי מפצצים את רפידים'. שיחה כזו - אי אפשר לשכוח".

     

    לשאלת חברי הוועדה, היכן לדעתו שגה, משיב אלוף הפיקוד: "אני האמנתי שבשש תתחיל מלחמה. האמנתי פעמיים: האמנתי ביום שישי שבשבת לא תהיה מלחמה; האמנתי בשבת שתהיה ותתחיל ב-18:00". ועוד: "המערכת לא הייתה מבחינה קרקעית מוכנה".

     

    על הצבא שקם עליו מדרום-מערב, אומר גורודיש: "אינני רוצה לעשות מהצבא המצרי אלוהים, כי כשאתה עושה לו 'תרגיל' ומצליח להכות לו, נניח, מאחוריו, בעורף, ואתה מתמרן ומתחיל להתקדם ולהכות לו בעורף במקום שהוא לא תכנן - שהוא לא צפה - אז המצב שלהם קשה. אבל את הדבר הזה שהם תככנו, אינני יודע כמה שנים, שכל חייל ביחידה ידע את תפקידו, הם עשו טוב. אנחנו, בעצם אני מדבר בשמי - לא העליתי בחלום שאנחנו לא נצליח לעצור אותם על קו המים או 3-2 ק"מ אחרי קו המים. מה קרה למעשה? לא רק שלא עצרנו אותם על קו המים, ניסינו עם אוגדה שלמה לעשות התקפת נגד ולא הצלחנו".

     

    ואז מגיע אותו מינוי חירום של חיים בר-לב. "אני למעשה הודחתי", אומר גורודיש, "פורמלית הוחלפתי - אבל גם אישית מקבל זאת כהדחה. אני הולך להילחם על טיהור שמי. אינני מקבל את ההדחה". לוועדת אגרנט הוא הגיש מספר מוצגים כדי לחזק את גרסתו, בהן הקלטות. "מי עומד לרשותך בעבודה עצומה כזו?", הוא נשאל ומשיב: "עמד, כבר לא עומד. החיילים ששירתו בפיקוד דרום והתנדבו לעשות את העבודה, סמלים ואחרים - הם ראו את המלחמה והתנדבו לעשות זאת".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שלום בר טל
    האמנתי פעמיים: האלוף גונן בזמן המלחמה
    צילום: שלום בר טל
    למעשה הודחתי: רב-אלוף בר-לב מסייר בגזרה
    צילום: דוד רובינגר
    מומלצים