אתמול היה טוב ויהיה גם מחר
מחברת לאום תעשייתית הפכנו לכפר גלובלי ממוחשב. עד שתושלם המהפכה צפויות לנו עוד כמה מהמורות
המשבר הכלכלי הפוקד אותנו בימים אלה הוא זמני ובלתי נמנע. אך יותר משהוא מבשר נסיגה לאחור הוא מבשר סדר חברתי חדש ההולך ומתגבש סביבנו בתהליך קונפליקטואלי. הסדר החדש יכלול מן הסתם גם תיקונים במפת השליטה הפוליטית והכלכלית בעולם. ארה"ב תמשיך לאבד מעוצמתה האדירה לטובת מעצמות עולות, כגון סין, הודו, רוסיה, ברזיל והאיחוד האירופאי, ודפוסי הייצור והצריכה יהיו גמישים, אינדיווידואליים ושקופים יותר.
מי שרואה את תמונת הלוויין הסוציולוגית מבין שיש קשר סיבתי וסמלי בין נפילת הבורסה בניו יורק לבין קרטוע הצבא האמריקני באפגניסטן ועיראק ואפילו להיחלשות ההגמוניה האמריקנית בספורט התחרותי.
אנו חיים בעידן הדומה מאוד לעידן המהפכה התעשייתית. אנשים שחיו בשלהי המאה ה-19 ידעו שמשהו גדול מתרחש סביבם, אבל רובם לא הבינו בחייהם עד כמה גדול השינוי ועד כמה חזקות השפעותיו. אנחנו כמו נמלים עמלות בקן, שאין להן פרספקטיבה להבין את עוצמת הפעולה המשותפת ועוצמת השינוי שהן עצמן מחוללות.
היווצרות האוליגרכיה הכלכלית, ההתמכרות לתקשורת ולקניות, משבר הסמכות והמנהיגות, התרופפות חישורי הסולידאריות – כל אלה ועוד בעיות מטרידות רבות אחרות, הן תולדה של המעבר ממצב צבירה חברתי אחד למצב צבירה חברתי חדש ולא מוכר, קרי: מחברת הלאום התעשייתית, לכפר הגלובלי הממוחשב.
תקופת המעבר שבה אנו חיים היא מורכבת, בלתי צפויה וכרוכה במה שהסוציולוגיה מכנה "משבר חיכוכי". זעזועי המשבר מופיעים בתחומים רבים - פוליטיקה, חינוך, צבא כלכלה ועוד - ואפשר להסבירם בסיבות הבאות:
א. מהפכת המחשבים עדיין בעיצומה ועד שתושלם לא תיתכן גלובליזציה מלאה. הכלכלה הגלובלית העתידית, תתבסס על תאום בינלאומי הדוק ועל מוניטורים ממוחשבים, שלא יאפשרו ל"נפילת מתח" (למשל מניות) במקום אחד על פני הגלובוס להפיל את המערכת כולה.
ב. המין האנושי מתקדם במידה רבה בשיטת הניסוי והטעייה. במקרים רבים רק אחרי שמתרחשת התקלה אנחנו יודעים מה צריך לתקן. כך, למשל, משבר הנדל"ן הנוכחי לא יביא להפסקת הבנייה המואצת בעולם, בין השאר משום שהשוק הגלובלי הוליד קבוצה הולכת ומתרחבת של בעלי אמצעים ומשום שהניידות ממקום למקום נעשית קלה יותר. אבל שיטת ההלוואות הבנקאיות תתוקן ותשופר.
ג. רוב קובעי המדיניות היום שייכים לעולם האתמול. הם לא מסוגלים להכיל את גודל התמורה ולכן מהססים לקחת החלטות נועזות, שימנעו את המשבר הבא. דוגמא להחלטה כזו היא הגבלה משמעותית של ריכוז ההון בידי בודדים. רק הדור הצעיר, שגדל לתוך מהפכת הגלובליזציה, יהיה מסוגל להשתחרר ממוסכמות העבר.
אז מה צופן העתיד? בלשונו של שלמה ארצי נגיד כך: אתמול היה טוב ויהיה גם מחר, אבל בדרך יהיה קצת רע.
פרופ' עוז אלמוג הקים את אתר "אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית"
לפנייה לכתב/ת 
