כבר לא שוברים את הכלים

ברגע שיצאו המיקסים הסופיים לשירי האלבום החדש של יוסלס איי.די, ביקש אותו איש התיקונים מחברי הלהקה להקשיב לכמה מהם. השיר הראשון היה "Blood Pressure" ותוך כדי שמיעה, הוא פתאום התחיל לבכות.

"טוב, זה בטוח יהיה הסינגל", אמרו לעצמם חברי הלהקה ותוך כמה חודשים הוציאו את השיר כסנונית ראשונה מתוך היצירה החדשה. "האמת היא שכל אחד מ-12 השירים שבאלבום יכול היה להיות סינגל ראשון", מספר גיטריסט הלהקה, ברגר, "אצלנו הסינגל זה לא השיר הכי טוב בדיסק, זה פשוט שיר שאיזה דוּד בכה בגללו. אם הוא לא היה בוכה, היינו בטח צריכים לעשות שה שה".

בשיר, בו הפזמון החוזר הוא: "אף פעם לא חשבתי שזה יהיה קל, אף פעם לא חשבתי שנשרוד", מביא בן חורין את סיפורה של הלהקה לאורך השנים. "אנחנו קיימים עוד מעט 15 שנה. מי נכנס ללהקה וחושב שזה יימשך כל כך הרבה?", הוא אומר, "יש קשיים ויש זמנים טובים. כשכתבתי את השיר הייתי במצב של  'פאק, זה כל כך קשה, צריך עוד שירים לדיסק. אז בואו נכתוב על זה שקשה לכתוב עוד שירים לדיסק'".

עכשיו, אחרי המיקסים, הקושי, ההחלטות הרנדומליות והבכי, האלבום החדש של "יוסלס איי.די" סוף סוף יוצא. קצת יותר משלוש שנים, מאז אלבום הלהקה האחרון והאהוב "Redemption", חיכו המעריצים. מחר (שבת) תגיע הלהקה לחגוג את יציאת האלבום במועדון הבארבי בתל-אביב בהופעה ארוכה מהרגיל, עם אורחים כמו מוקי, איתו הקליטה הלהקה דיסק שעתיד לצאת בחודשים הקרובים, דני סנדרסון, איתו בן-חורין מנגן כבר כמה שנים ושאנן סטריט, זמר "הדג נחש" ואחד ממעריציה המסורים של הלהקה.

יש כמה סינים מחוץ לדלת

שיתוף הפעולה של חברי הלהקה עם אמנים שמגיעים מהמיינסטרים הישראלי הוא צעד נוסף בדרכה אל לב הקהל הרחב. כאמור, שיתוף הפעולה עם מוקי יצא לדרך, "לו הייתי פיראט" בוצע על ידיה עבור פרויקט "עבודה עברית", הלהקה השתתפה בערב המחווה לאלבומו של רמי פורטיס "פלונטר" ויונתן חרפק השיק מדור וידאו באתר MTV ישראל בשם "Useless News". 

ברגר (מימין) וכרמל. מיד אחרי "קולדפליי" (צילום: עידן הובל)

"זה מגניב שהיו את כל הדברים שספרת", אומר כרמל, "זה מאוד עזר וחשף והביא אותנו למקום של קצת יותר הכרה. אני לא יודע בדיוק למה הכל קרה השנה, אולי התשובה היא פתיחות. כמו שנפתחו להיפ הופ הישראלי לפני כמה שנים. הרבה שנים אמרו שאי אפשר לעשות היפ הופ בארץ ופתאום היתה שנה אחת שהכל פרץ. 'הדג נחש', סאבלימינל ועוד הרבה. אז אולי זו השנה שהתחילו לקבל את הגיטרות וכל המסביב. אני מקווה".

חרפק: "אמנים שהם כביכול מהמיינסטרים פנו אלינו. עם מוקי היה כיף לעבוד, אותו סיפור עם 'עבודה עברית'. זו לא ירייה מכוונת, זה פשוט כיף. אני גם לא חושב שמיינסטרים זו מילה רעה, סך הכל אם הרבה אנשים אוהבים אותך, אז אתה מיינסטרים".

אם בארץ הקודש הלהקה מתקרבת בצעדי ענק להפיכתה לכזו שהרבה מאוד אנשים אוהבים, גם מחוץ לסצנה שלה, ביפן היא כבר מזמן חצתה את הגבול. בחודש שעבר נסעה לשם הלהקה לסיבוב הופעות חמישי, והפעם גם נדדה לסין. המסע במזרח הוכיח שוב שחברי הלהקה הם מהאמנים המצליחים שלנו בחו"ל.

האלבום החדש, שיצא שם כבר ביולי, עמד במקום הרביעי במצעד "טאוור רקורדס" ביפן, מיד אחרי "קולדפליי". בסין ערכה הלהקה ארבע הופעות. שתיים מהן מכורות ובשתיים האחרות בכל ערב הצטופפו 1,000 איש בהופעה. סינים רבים נשארו מחוץ לדלת.

הלהקה על הבמה.  "יפן זה כמו באר שבע" (צילום: ירון ברנר)

"בהרבה מובנים להגיע ליפן זה כמו להגיע לעיר אחרת בישראל", אומר ברגר, "אני למשל לא מגיע לבאר שבע מסיבות אישיות, רק עם הלהקה. אבל אני מכיר את הרחוב שאנחנו מנגנים בו ואני יודע לאן אני הולך ואיפה אני יכול לקנות שישיית מים לבק סטייג'".

מרגישים שם איזשהו דיסטנס עם הקהל?

כרמל: "אנחנו לא אנשים ששומרים על דיסטנס. תמיד מבלים עם הקהל. יש כאלה שמתרגשים ורוצים שתחתום להם והידיים שלהם קצת רועדות, אבל תמיד מה שעובר לי בראש: 'זה בסדר אחי, אני סתם איזה טמבל מחיפה, מגניב שאתה אוהב את הלהקה ובא להופעות, זה מה שחשוב'".

ובסין?

חרפק: "הלוואי שיהיו שם כמה שיותר הופעות מערביות, אבל האווירה היא קומוניסטית לגמרי. אתה יודע, 'יוטיוב' לא עובד כל כך כמו שצריך והעבירו את ההופעה שלנו למקום אחר בגלל שניסו לצמצם השפעה מערבית בבייג'ין, והחתימו אותנו שלא נגיד דברים מסוימים על הבמה".

כרמל: "חשוב להם שההופעה תהיה ברוח האידיאולוגית של סין. מן הסתם מה שהם מתכוונים זה ש'דיר באלק אתה עולה לבמה ואומר: 'פרי טיבט', כי אז אתה על המטוס חזרה הביתה תוך שעה'. רק באמצע שנות השמונים התירו את הרוק בסין, וכשהגענו לשם עכשיו, היתה לנו כל הזמן הרגשה חלוצית כזו".

ברגר: "אבל גם קל להרגיש שם פרנויות. הופענו בפסטיבל גדול ובין הקהל לבמה, לפני הברזלים, יש לך משהו כמו 15 אחמ"ים. היה איזה אחד שלא הוריד ממני את העיניים. אני מנגן ואמור להיות מקצוען שמופיע מול אלפים ולא להתייחס לאדם אחד שמסתכל עליי, אבל הוא היה אבו-יצור עם פוני וואחד צ'אק נוריס מאחורה והוא הסתכל רק עלי. מה שעבר לי בראש זה שבטח חשבתי משהו שאני לא אמור לחשוב".

חרפק: "גם האוכל מדהים. חוץ מזה שזה ממש עצוב שעוברת ברחוב משאית תרנגולים ואז משאית מלאה בכלבים".

בן חורין: "הם נכנסים למסעדות עם שקיות של צבים וצפרדעים".

חרפק: "כן, זה נראה לא טוב. אם סבתא שלי היתה רואה את המסעדה שהיינו בה, היא הייתה אומרת לי: 'אתה לא אוכל פה בחיים'".

אז מה אוכלים?

ברגר: "לקחנו איתנו פתק שהכינו לנו מראש והיה כתוב עליו: "נו מיט, נו פיש, וג'יטריין' (בלי בשר, בלי דגים, צמחונים, א.ב). אתה יכול להגיד להם שאתה לא אוכל בשר אבל זה לא מספיק. ראשים של דגים עדיין יכולים לצאת לך מהמרק".

כבר לא מנסים להצחיק

הצמחונות אצל חברי הלהקה היא מסורת ארוכת שנים ממש כמו המוזיקה אותה הם מנגנים יחד. לפני כשנתיים, החליטו לקחת את אותה המוזיקה ואת הגישה הרוקיסטית של הלהקה ולהפוך אותה לתוכנית נוער. אבל כל זה התבטל כשאנשי הטלוויזיה הזדעזעו ממה שחברי הלהקה אמרו בראיון גדול בעיתון והחליטו לגנוז את התכנית. אבל על אותה "תקופת אקזיט" הלהקה כבר כמעט ולא חושבת. בטווח הארוך, השערוריה הקטנה לא השפיעה על חייה של הלהקה.

"יש לקח אחד מאוד חשוב", אומר חרפק, "לא לנסות להצחיק יותר בעיתונים עם כל מיני בדיחות שחורות, כי על הדף זה לא עובר טוב. ברמה אישית, זה היה קצת קשה שכל מיני אנשים שמכירים אותי פנו אלי ושאלו אותי על זה, אבל תוך שנייה כולם נזכרים מאיפה אתה בא ואיזה בנאדם אתה. חברה שלך זו חברה שלך, ואמא שלך זו אמא שלך. אז להגיד לך שזה שינה מדי? ממש לא".

בן חורין וברגר. "נו מיט, נו פיש, ו'ג'יטריין" (צילום: עידן הובל)

כרמל: "הכמעט כניסה לטלוויזיה היתה קצת פספוס. כל הדברים שהובילו אותנו ליותר חשיפה השנה, היו אולי יכולים להגיע מוקדם יותר. בסך הכל התוכנית היתה טובה ועבדנו עליה קשה יחד עם חברת ההפקה, זה לא היה סתם 'בואו תהיו בובות ומותגים'".

חרפק: "מן הסתם רוב התוכנית היתה על מוזיקה. זו היתה הפעם הראשונה שהיתה תוכנית עם סאונד כמו שצריך ועם להקה שמנגנת כל הזמן ומביאה אמנים מכל הסגנונות. אבל חשוב מכל, רצינו להביא להקות צעירות שאין להן חשיפה או במה אחרת ולדבר עם אנשים שעושים מוזיקה על דברים קצת יותר עמוקים מאשר 'עם מי את שוכבת היום', קצת פחות דוגמניות ואנשים יפים שבסך הכל עושים עוול לכל מי שלא נראה כמו צ'אק נוריס בבית ספר".

ועכשיו, עם אלבום חדש בחוץ, אתם חוששים?

ברגר: "ממש אין חשש. אנחנו עומדים מאחורי האלבום במאתיים אחוז, קיבלתי כבר תגובות והן כולן טובות. וגם באמת לנסוע ליפן ולראות שהחברה שלנו שם מכרה את כל ההדפסה הראשונה עוד לפני שהדיסקים היו בחנות, אז אתה קולט שדבר טוב קורה.

"מי שאף פעם לא אהב את הלהקה, אולי לא יאהב אותה גם הפעם. אבל מי שלא אהב את הלהקה מסיבות כאלה ואחרות, אולי זו ההזדמנות שלו להכיר, להבין ולאהוב. זה הדבר הכי אמיתי שאי פעם עשינו. אנחנו בפוקוס רוב הזמן ובדיסק הזה היינו בפוקוס אימים. לא נשאר לנו כלום לעשות מאשר לעשות דיסק ממש חשוב".