חשתי ריגוש בגוף, כמו כל פעם שניסיתי סם חדש
לקחתי את הבקבוקון ושאפתי עמוק. חמימות הציפה אותי, כאילו התאהבתי במישהי. הריגוש שבהיכרות, ברומנטיקה, במגע בגוף חדש. זה היה הסם האולטימטיבי. מאז השתנו חיי. סיפור
אחד משלושת הג'וינטים שמסתובבים עובר אלי, ואני לוקח שאיפה חזקה. העוותי את פניי באכזבה. "זה אמור להיות חומר חזק וטוב לא?"
אהוד, חברי משכבר הימים, הביט בי, הרים גבה ואמר: "זה חומר מעולה, מה קרה לך? ספי הביא לי את זה מהסטוק הפרטי שלו. זה חומר בשתי רמות מכל החרא שיש שם בחוץ".
"לא יודע, כלום לא משפיע עלי בזמן האחרון", השבתי.
זו שאיתי, שבינתיים גם לקחה איזה שתי שאכטות, לחשה עם עשן בריאות: "זה באמת חומר טוב, אני מסטולה לגמרי" ועשתה תנועות של פינוק בתוך הכירבולית שלה.
אהוד, ששם לב שאני אדיש ובוהה בטלוויזיה, זרק לעברי, "אתה יודע, אני מבין שאתה לא מתרגש משום סם, אחרי שניסית הכל, אני מתכוון. אז תקשיב, ספי אמר לי שיש לו חומר מיוחד מאוד, שמור רק ללקוחות המקורבים לו. משהו שאין לאף אחד אחר, ושזה נותן תחושת 'היי' שלא מהעולם הזה. אם אתה רוצה אני יכול לדבר איתו בקשר לזה".
"אני אחשוב על זה", חייכתי.
"טוב, אני זז. דבר איתי מחר אם אתה כן רוצה". אמר אהוד.
לפני השינה צחצחתי שיניים והסתכלתי במראה. הרמתי את הטלפון וחייגתי. "אהוד, מצטער שאני מתקשר עכשיו. תעשה טובה, תרים לספי טלפון בקשר למה שאמרת. תודה".
"סבבה", נהם וניתק.
"זה משהו מיוחד שהבאתי מהמזרח"
חזרתי בערב מהעבודה, כשהפלאפון שלי צלצל. "אייל? זה ספי. חבר של אהוד". קבענו להיפגש בדירה שלו והגעתי אליו כעבור כשעתיים. "בוא ניגש לעניין", אמר והלך לחדר והוסיף, "חכה לי כאן רגע". הוא חזר עם קופסת עץ מעוטרת. נראה כמו משהו אוריינטלי. "זה משהו מיוחד שהבאתי מהמזרח", המשיך בעודו פותח את הקופסה. כשהמכסה הוסר, התגלה בקבוקון כחלחל עם אותם העיטורים שהיו על הקופסה.
"נו, איך זה משפיע?", נפקחו לי העיניים.
"אה, טוב, אתה פותח את הבקבוקון, ו...מסניף את האדים שיוצאים ממנו", השיב ספי.
"זה הכל? ככה פשוט ואתה אומר שזה חומר מעולה? כמה זה עולה?" נעצתי בו מבט סקפטי.
"קודם כל זה יקר, אבל הבנתי שאתה מרוויח טוב, אז לא נראה לי שתהיה לך בעיה. בוא תנסה, פעם ראשונה חינם, אחר כך אתה קונה את הבקבוקון. לך על זה", הוא נתן לי את הבקבוקון והתיישב לידי על הספה.
עברה לי התרגשות בגוף, כמו כל פעם שניסיתי סם חדש, וניסיתי הכל.
"יאללה תסניף את זה", ספי הסתכל עלי בעניין.
לקחתי את הבקבוקון ושאפתי עמוק. חמימות הציפה אותי באותו הרגע. סגרתי את הבקבוקון. "שלא ייגמר בטעות", מלמלתי לעצמי.
"זה לא יכול להיגמר. אתה קונה את זה וזה נשאר איתך לתמיד, אלא אם כן נשבר לך הבקבוקון", הסביר לי ספי.
נשענתי אחורה והתמרחתי עם חיוך על הפרצוף. ההרגשה היתה של חמימות, התרגשות, מעין שמחה לא ברורה. כאילו אני הולך על עננים. קמתי מיד, כתבתי לספי צ'ק, הנחתי את הבקבוקון בקופסה ויצאתי משם שמח וטוב לבב.
"אלמלא ידעתי שזה סם, הייתי אומרת שאתה מאוהב"
הגעתי הביתה וניגשתי אליה, נתתי לה נשיקה אוהבת ועמוקה, הרמתי ונשאתי אותה איתי לחדר השינה. היא לא כל כך הבינה מה קורה. לאחר המעשה היא הלכה להתקלח. כשיצאה נשענה על המשקוף ושאלה, "מה קרה? קיבלת קידום בעבודה או משהו? מה אתה כל כך שמח?"
"אני לא יודע איך להסביר את זה", אמרתי, "קפצתי לספי החבר הזה של אהוד. הוא מכר לי סם חדש שהוא השיג. זה פשוט גורם לי הרגשה לא כל כך מוסברת. אני מפוכח לחלוטין, אבל מרגיש כאילו אני בשמיים".
"אם לא הייתי יודעת שזה סמים, הייתי אומרת שאתה נשמע מאוהב...", אמרה בחיוך והתקרבה אלי לנשיקה.
זאת היתה בדיוק ההרגשה! איך במשפט, בהיסח הדעת, היא שמה את האצבע על ההשפעה של הסם. אני מרגיש כאילו התאהבתי במישהי חדשה: הריגוש שבהיכרות, ברומנטיקה, במגע בגוף חדש ונעים. וואוו. החומר הזה פשוט מעולה. הסם האולטימטיבי.
מאותו הערב השתנו חיי. בבוקר הייתי לוקח רחרוח, ובערב, כשחזרתי מהעבודה - שוב. הבקבוקון הזה גרם לי להרגיש טוב ושמח כמו שיר אהבה טיפשי. "סם החיים", קראתי לו ביני לבין עצמי.
החמודה, מצד שני, לא כל כך אהבה את העניין. היא אמרה שאין לי מושג איך החומר הזה משפיע לטווח הארוך, ואיך יכול להיות שחומר כזה לא מוכר בכלל ושזה כזה סוד גדול בעולם, והפצירה בי להפסיק להשתמש בזה.
אהוד, שלא הבין מה העניין וגם לא היה מוכן לנסות בעצמו, התעצבן עלי. "אתה מאוהב סדרתי", היה קורא לי לאחר שהתוודיתי באוזניו על הרגשה שהסם גורם לי.
"תחליט: או הבקבוקון הזה או הזוגיות"
חברתי החמודה, שהפסיקה להיות חמודה עם כל הנדנודים, התפרצה עלי באחת מהפעמים כשעלה הנושא, תוך כדי דמעות ומשיכות אף, "אני לא יכולה איתך יותר! נמאס לי! אתה לא משקיע בי או בזוגיות שלנו. תחליט: או הבקבוקון הזה או הזוגיות ארוכת השנים הזו. אני רוצה שתשבור את הבקבוקון הזה! עכשיו!".
כשהציגה לי את האולטימטום הזה, נכמרו עלי רגשותיי. ניגשתי למגירה שבשידה שבצד שלי של המיטה, פתחתי אותה, הוצאתי את הבקבוקון וחזרתי לסלון. "את רוצה שאני אשבור את זה? אז הנה!", לחשתי ברוך. הרמתי את ידי על מנת לשחרר את בקבוק הזכוכית מהגובה על הרצפה. עצרתי לרגע בשביל הדרמה. באותו רגע הסתכלתי עליה וחשבתי לרגע.
זרקתי אותה. ברור שזרקתי אותה.
כמה שנים אחר כך, עברתי כבר מספר קשרים שהתחילו ונמשכו כחודש. במהלכם לא הרגשתי את הצורך במנה נוספת של הסם. הרגשתי מאוהב טבעית. אבל לאחר אותו החודש שבו ההתאהבות היתה חזקה, הרגשתי שוב את הצורך בחיזוק ההרגשה. מיותר לציין שכל אחת מאותן בחורות לא נשארה איתי.
שכבתי לי להנאתי על הספה באחד הערבים. שמתי מוזיקה, פתחתי את הפקק ביראת כבוד ושאפתי לרווחה כאילו היה זה ונטולין הפותח את הריאות והבריאות שלי תלויה בו. באותו רגע התחיל להתנגן החידוש של Muse לשיר Feeling Good. איזה שיר שהולם את הסיטואציה, חשבתי לעצמי וחיוך שוב עלה על שפתיי. שוב ההרגשה הנפלאה הזו.
אני מכור. אני יודע.
אחחח, לבד ומאוהב. איזה עולם נפלא.
לפנייה לכתב/ת 
