כמה אכפת לנו מהילדים על הכביש

אני לא מכיר את מר ה. אלומוש העובד בעיריית עמאן, בירדן. אני לא מכיר גם קולגות שלו מיוון, טורקיה, קרואטיה, קנדה ועוד מספר ארצות אירופיות אחרות. אלומוש, כמו חבריו, יהיה אחד הדוברים באירוע "ילדים בעיר", Child in the City 2008, כנס מקצועי שייערך בשבוע הבא ברוטרדם, הולנד, ויבדוק כיצד ניתן לשפר את בטיחות הילדים בעיר. כיצד אפשר להפוך את הכרך הגדול בו חלקנו הגדול חי, האזור הצפוף, הדחוס והגדוש בכלי רכב, לידידותי יותר עבור דור העתיד. איך מיישמים דרכים לשמירה על חיי הילדים העושים דרכם לבתי ספר וגני ילדים, מרכזי קניות ומתקני משחקים.

אני לא מכיר אותו, ואני לא מכיר את עשרות הדוברים האחרים בכנס, את אנשי המקצוע שילוו אותו, את העיתונאים שיסקרו אותו מכל מדינות האיחוד האירופי ושאר העולם. אני גם לא מכיר נציג ישראלי כלשהו שיהיה שם, איש משרד החינוך, או מנהל אגף או מחלקה מאחת הערים הגדולות. איש מקצוע ממשרד התחבורה, או נציג מאחת העמותות הרבות הפעילות בישראל, ועניינן טיפול בילדים.

כסף לקצבאות זה חשוב, אבל מי דואג לכסף לחיי הילדים? (צילום: דניאל גל)

ולמה זה כל-כך מעצבן אותי, ולמה דווקא עכשיו? כי רק לפני שבוע החליטו הפוליטיקאים המקומיים ללכת לבחירת חדשות, אחרי שלא הגיעו להסכמה על הקמת ממשלה. המו"מ שהתיש את הציבור ללא צורך, הסתיים בפיצוץ. אתם יודעים, מישהו לא קיבל מספיק כבוד או כסף, בעיקר כסף. נציגי מפלגה מסוימת למשל, דווקא כזו המעמידה כלפי חוץ את ענייני הילדים והחינוך בראש מעייניה - סרבו לחתום על הסכם קואליציוני. למה? כי לא קיבלו כמה עשרות שקלים לקצבאות ילדים - או כמה מאות מיליונים בחישוב כולל.

זה המקום להסביר לאנשי המפלגה הזו, ולחבריהם ממפלגות אחרות, שכ-50 ילדים נהרגים מדי שנה על כבישי ישראל, בתאונות דרכים. כמה אלפים נוספים נפצעים מדי שנה, בדרגות חומרה שונות. אלא שהמספרים המזעזעים האלה, לא מזיזים כנראה לפוליטיקאים שלנו. כי תכל'ס, מה שמעניין אותם זה הכסף. לא יותר מזה.

הם יכולים למכור לכולנו את נושא ה"חינוך בדמנו", ו"הילדים הם עתידנו", אבל כשמגיע הרגע לשים את האגרוף על השולחן, ולהתייצב מול ניסיון נוסף לקצץ בנושאים הכי חשובים, הם מעדיפים לשקוט. את אותו אגרוף על השולחן הם שומרים לדברים חשובים יותר. מי יהיה ראש ועדה, ומי יהיה סגן ראש עירייה.

עוד לא ראיתי שר, מנהיג מפלגה או חבר כנסת, שנכנס ללשכתו של ראש ממשלה מיועד והציב תנאי להצטרפותו לממשלה: או שיוקצבו מיליארד שקל בשנה לצורכי חינוך לבטיחות, להסברה בבתי ספר, למשמרות זהירות בצמתים ובדרכים ולשיפור תשתיות בטיחות בערים ובכבישים הבינעירוניים, או שאין ממשלה.

כ-50 ילדים נהרגים בכבישים שלנו מדי שנה, אבל את המפלגות מעניין יותר להוסיף עוד 50 שקל לקצבאות. זו הסיבה שגם לא תראו נציגים ישראליים בכנסים מקצועיים שעוסקים בבטיחות. כי את מי מעניינים חייהם של 50 ילדים בשנה, אם אפשר, אולי, בקומבינה, להשיג עוד 50 שקל לחשבון הבנק של ההורים?

ואף מילה על שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז. אני אתאפק, אף מילה.