מקיין ואובאמה: העוגה מול הפרוסות

מפולת בשווקים, בנקים שמתמוטטים, פיטורי עובדים ומחירי דיור שצונחים. מספר ימים לפני הבחירות בארצות הברית, והדבר העיקרי שמטריד כל אמריקני ממוצע הוא הכלכלה.

דבר אחד אנו יודעים בוודאות: כאשר הנשיא ה-44 ייכנס לתפקידו בינואר הקרוב, בין אם זה יהיה ג'ון מקיין או ברק אובאמה, הוא יצטרך להתמודד עם מציאות כלכלית עגומה: הגירעון בתקציב שובר שיאים, המלחמות בעירק ובאפגניסטן עולות למשלם המסים מיליארדי דולרים כל חודש, והזרמת כספי הממשל לבנקים עדיין לא נותנת את אותותיה בשווקים.

אפילו תחת התסריט האופטימי ביותר, הנשיא הבא של ארצות הברית יירש כלכלה פצועה. מיד עם כניסתו לתפקידו, יצטרך הנשיא הנבחר להחזיר את ביטחון המשקיעים והצרכנים במערכת הפיננסית האמריקנית; ביטחון שאבד לאחר התמוטטות ענקים כמו בר סטרנס, ליהמן ברדרס ו-וושינגטון מיוצ'ואל.

איך מחלקים את העוגה?

כאשר מקשיבים לשני המתמודדים, ניתן להבחין שהשניים פורשים שני חזונות שונים בתכלית לכלכלה האמריקנית. ניתן לחשוב על הבחירה הכלכלית ביום שלישי הקרוב כבחירה במדיניות העוגה או בחירה במדיניות הפרוסות.

מדיניותו של מקיין מתמקדת בהגדלת העוגה הלאומית. זו גישה רפובליקנית טיפוסית, שעל פיה אם העוגה גדולה יותר - יש יותר עוגה לחלק לאזרחים. כך, על-פי הגישה, כולם יהיו במצב יותר טוב, גם אם כמה אנשים יקבלו נתחים גדולים מאוד (ויש יאמרו גדולים מדי) מהעוגה. מנגד, אובאמה והדמוקרטים מעוניינים בחלוקה הוגנת יותר של העוגה הלאומית, כאשר הם מצביעים על פערים הולכים וגדלים בארה"ב בין עשירים ועניים בשנים האחרונות.

אז מי מציע תוכנית טובה יותר? כמובן ששני המתמודדים טוענים שתוכניתם היא הפתרון הטוב ביותר למצב הכלכלה האמריקנית היום. גם אובמה וגם מקיין תולים את האשם בוול סטריט, אבל השוני בין הפתרונות שהם מציעים תהומי.

אובאמה מציע רפורמה במדיניות המשכנתאות. הוא מתכוון לתת חבילות תמריץ של 1,000 דולר לכל משק בית ו-3,000  דולר לכל עסק שיעסיק עובדים חדשים. הוא אף מעוניין בהרחבת ביטוח דמי אבטלה והמנעות מקיצוץ בתשלומי רווחה (מה שאנו מכנים קצבאות). בנוסף הוא מבטיח ליצור "קרן לעבודה ולצמיחה" עבור פרויקטים של תשתית, ובהן סלילת כבישים ובניית גשרים שיספקו תעסוקה למובטלים.

זו גישה קיינסיאנית טיפוסית לניהול משברים, שנועדה לגרום לצרכנים להמשיך ולצרוך עד שהסערה תעבור. יש לו, אגב, ממי ללמוד: ג'ורג' בוש נקט בגישה דומה בתחילת השנה, כשחילק לכל משפחה החזרי מס בסדר גודל של 600 דולר למשפחה. התוצאות ידועות. ומאין יבוא כל הכסף? הוא כבר הודיע כי יטיל מס על חברות הנפט שגרפו מאות מיליונים כאשר מחיר הנפט נסק. וכן, הוא מבטיח לסיים את המלחמה בעירק ובכך לחסוך למשק האמריקני כ-10 מיליארד דולר בחודש. פשוט, לא?

מקיין מושך לכיוון השני. הוא אינו מאמין בחלוקה הוגנת יותר של ההון. להיפך - הוא רואה בכך סוציאליזם לשמו. תחנת הטלוויזיה פוקס ניוז, שמשמשת שופר לרפובליקנים, אף ניהלה השבוע דיון בשאלה האם אובאמה הוא למעשה "קרל מרקס" החדש. ג'ו ביידן, המועמד של אובאמה למשרת סגן הנשיא, נשאל על כך ישירות בראיון השבוע על ידי העיתונאית ברברה ווסט.

גם מקיין, כמו אובאמה, מעוניין לעזור ללווים, אך לא על חשבון משלם המסים האמריקני. הוא מכיר בכשלון חבילת התמריצים של בוש ועל כן הודיע כי יכריז על הקפאה וקיצוץ בתקציב הממשל בשנתו הראשונה כנשיא. תוכנית הצמיחה של מקיין דומה לתוכניות הכלכליות של תקופת רייגן. התוכנית מטפלת בצד ההיצע על-ידי מדיניות של הורדת מסים מסיבית, בעיקר לעשירים ולחברות. כך מקווה מקיין ליצור תמריצים להשקעה.

אז התוכנית של מי טובה יותר? ג'ו השרברב, שהפך לסלב בין לילה, כבר הודיע על תמיכה במקיין. טוב, מקיין היה אחראי לפרסומו. ומי יוכל להבריא את הכלכלה? את התשובה נדע בתוך כמה ימים.

הכותב הוא ד"ר למנהל עסקים במכון הטכנולוגי על-שם סטיבנס