ישראל היתה בוחרת מקיין

ההדים המתפעלים בישראל מיכולתם של אזרחי ארצות הברית לבחור במועמד שחור, מוכיחים שוב את היכולת המדהימה של מעצבי דעת הקהל שלנו להתעלם מהעיקר: צבע העור של המועמד בארצות הברית זניח ביחס לדעות וההבטחות שהוא ומפלגתו ניצחו בעזרתם.

ראשית, נסיגה מעיראק ושינוי המדיניות הכלכלית. האמריקנים דחו את רעיונות הרפובליקנים שכללו קיצוץ מיסים נוסף לעשירים, מתן אישור לקידוחי נפט בחופי המדינה ובשמורות טבע והמשך המלחמה האין-סופית בטרור. במונחים ישראליים, במקום ללכת שולל אחר סיסמאות העוסקות באיחודה או פיצולה של ירושלים ומי ישמור עליה יותר טוב, הם בחרו במועמד שדיבר איתם על חינוך, איכות סביבה בריאות ורווחה.

גם תוצאות הבחירות לקונגרס מוכיחות שאזרחי ארצות הברית חתכו שמאלה ובגדול, שכן המלחמה בטרור שהעשירה את ספקי הציוד לצבא ורוששה את קופת המדינה, ומדיניות הכלכלית התאצ'ריסטית-ביביסטית שהתרסקה בבורסה אחרי שנים ארוכות של העדפה מתקנת לבעלי הון, הוכיחו לאמריקנים מה לימין יש להציע להם.

לפיכך, בחרו האמריקנים בדמוקרטים, באיכות סביבה וזכויות עובדים, במיסוי פרוגרסיבי והגדלת הנטל על בעלי הון, בהרחבת ההוצאה הציבורית על חינוך בריאות ורווחה. בתרגום לישראלית: הם שלחו את כל המפלגות שמימין לעבודה לאופוזיציה ונתנו את השלטון לראשונה מזה שנים לשמאל.

איש משריו של הנשיא הדמוקרטי הקודם לא יכהן בממשלתו של הנשיא הדמוקרטי החדש. בממשל בוש כיהן רק שר אחד (ראמספלד) שכיהן גם בעבר כשר. הוא פוטר במהלך הקדנציה. כל האחרים מעולם לא כיהנו כשרים. בממשלתה של הגדולה והחזקה שבמדינות לא מוכרים לאיש סיסמאות שווא על ניסיון במטרה למחזר פוליטיקאים כושלים. אין שרים נצחיים במשרדי התשתיות או החקלאות ואין הזדמנות שנייה לקוסמים כלכליים כושלים.

דווקא בקונגרס מכהנים סנאטורים במשך עשרות שנים. בתרגום לישראלית: חברי כנסת של קדנציה ורבע לא רואים עצמם כשרים בממשלה הבאה. הם נשארים במשך עשרות שנים בכנסת. לדוגמא: לאחר 33 שנים בסנאט הסכים ג'ו ביידן להיות סגן נשיא. לא לאחר שנתיים וחצי בכנסת.

בשנת 2001 נכנסה ארצות הברית לפאניקה ובשנת 2006 התחילה לצאת ממנה. חמש שנים של מלחמה אין סופית, היו יותר מדי בשביל אזרחי ארצות הברית שבחרו קונגרס לעומתי לממשל.

עכשיו הושלם תהליך השחרור של אמריקה מהזיות המלחמה הנצחית. בתרגום לישראלית: הבוחרים הלכו לקלפי כועסים על המציאות שהימין יצר ולא הניחו לתעמולת הפחד של נציגיו אודות טרור ומלחמה לשלוט בהם. זאת להבדיל מהבוחר הישראלי, שמימי "פרס יחלק את ירושלים" ועד "נתניהו ישמור על ירושלים" העדיף את הפחד על פני התקווה.

במקום להכביר מילים על צבע העור של המועמד, כדאי להפנים את מסריו. ארצות הברית בחרה במועמד השמאל שלה. בישראל לשמאל ולשמאל-מרכז יש היום כרבע ממושבי הכנסת, לעומת ארצות הברית שבה כמעט 60%. סביר להניח שבעוד ארבע שנים הפערים בין עשירים לעניים באמריקה יהיו קטנים יותר, המיחזור ושימור איכות הסביבה יתפתחו, תקציב הביטחון יצומצם בהרבה ולכולם יהיה ביטוח בריאות אמיתי. אנחנו כאן נמשיך לבחור ביוצאי בית מדרשו של בוש.

מכורים שכמונו להזיות הפחד, לשנאת האחר ושונה, נצביע שוב עבור ממשל שידבר על ירושלים המאוחדת בשעה שיבצע בעיקר מדיניות כלכלית שתעשיר את העשירים, תחסל את העבודה המאורגנת ואת מדינת הרווחה, תתעלם מהתרוששות המעמד הבינוני ומאיכות הסביבה. בוחרי ישראל מעדיפים לשנוא ולסבול. העיקר שלא יהיה פה שום שינוי.

גלעד נתן, דוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית