להיות ברוך ג'מילי

השבוע הייתי בצומת השבשבת בתל אביב. כלומר, הייתי בצומת המוכר בשם בוגרשוב-פינסקר - אבל לפי התוכנית השאפתנית של אריק מקומת הגג בבוגרשוב 53, זה עומד להשתנות.

אריק החליט להקים על הגג שלו שבשבת ענקית שהלחים בעצמו, ואז ייצב בעזרת מגנטים של הארד-דיסקים. לעין האנושית היא נראית כמו שבשבת בגודל סביר, שבהחלט ניתן - אם מביטים למעלה בכוונה - לאתר אותה מהרחוב אחרי כחצי דקה של חיפושים. רק אחרי שסיים להקים אותה הבין אריק את מה שהבינו דורות של בוני שבשבות לפניו: ששבשבות הן מיותרות לגמרי. אבל הוא עדיין חש שפועלו ראוי להנצחה. הוא שקל לקרוא לצומת על שמו, רק שזה דורש ממך להיהרג בתאונת דרכים, ועיקר העניין מבחינתו היה פחות המוות ויותר ההנצחה. ואכן, לבסוף מצא אריק דרך להנציח את עצמו בלי המטרד של למות: הוא החליט לכתוב על שלט הוקרה ענק שיוקם בקרוב בצומת, כנראה בגודל בינוני, "צומת השבשבת".

אם אפשר להגיד על זה משהו נבון, זה שאישה בחיים לא היתה משקיעה כל כך הרבה מחשבה בהנצחתה; לא יודע מי בנה את הפירמידות, אבל ברור שאלה לא היו נשים (ובינינו? אם נשים היו בונות אותן, הן היו מחזיקות שבועיים).

אני לא אישה, וכשחבר ערך לי היכרות עם אריק החלטתי לעשות את הדבר הנכון: להתחרות בצומת השבשבת ולהביס אותו במשחק שלו. מיד הבנתי שהדרך הטובה ביותר לזכות בחיי נצח, ועדיף לפני הדד-ליין, היא להיות ממש טיפש - ואם אתה חי בשנת 2008, זקוק להנצחה ומוכן להיות טיפש, המקום הכי טוב להתחיל בו הוא ויקיפדיה. אני יודע בדיוק מה אתם חושבים - שבטח פתחתי ערך על שמי והיללתי בו את כישורי ככותב, מאהב ושחקן זוג או פרט - אבל אל תהיו מגוחכים. אף אחד לא היה מאמין למחמאות על כישורי הכתיבה שלי, ושיחקתי זוג או פרט עם כמות די מוגבלת של אנשים. לגבי הכישורים שלי כמאהב, אני חושש שהחברה שלי תגלה די בקלות איך עורכים ערך בוויקיפדיה.

כדי לקצר את הדרך אל ההנצחה החלטתי פשוט להציב אותה בפני העולם כעובדה: נכנסתי לערך "הר הגלבוע" וכתבתי שהוא נקרא על שמי. ציינתי גם שבקרוב ייחצב עליו הדיוקן שלי, "בדומה לדיוקנאות הנשיאים האמריקאים על הר ראשמור" (בצניעות של אנשי חזון אמיתיים החלטתי לוותר על טקס). יותר ויותר מבוגרים משתמשים בוויקיפדיה כמקור הידע העיקרי שלהם, וגם יותר יותר בני נוער שמחפשים עזרה בשיעורי הבית שהם מכינים בשביל מישהו אחר תמורת כסף; היה לי ברור שגם אם קהל היעד לא יפנים מיד את העובדה שאני הגלבוע מההר, תוך כמה עשרות שנים כבר יגדל כאן דור שלא יטיל בכך ספק. אלא שאחרי כמה דקות מילאה אותי תחושת ריקנות, אם זה אפשרי מבחינה לוגית. אחרי הכל, אמרתי לעצמי, למי אכפת בכלל אם יש הר שקרוי על שמי? זה לא שמדובר במשהו שיהיה אפשר להרשים בעזרתו פעם את האחות בבית האבות, כמו לספר לה שאני המצאתי את צומת השבשבת. אבל מה יקרה, תהיתי בהברקה של רגע, אם יהיו לי שני הרים?

מיד החלטתי לערוך גם את הערך על הר תבור. "התבור", עידכנתי, "נקרא על שמו של העיתונאי רם גלבוע, למרות שמו השונה". אלא שהגאווה היא אם כל חטאת, וכמו איקרוס בשעתו, היא שלחה גם אותי בחזרה למקום שממנו התחלתי. בלי הרים הגעתי לעולם, ובלי הרים נותרתי כשעורך בוויקיפדיה בשם מוטי - מעתה הנמסיס שלי - ביטל את השינויים בדפי ההיסטוריה.

מוטי, לפי הדף שלו שכן מותר להחזיק בוויקיפדיה, היה בעברו שופט בתחרות "מקצרמר למובחר", שבה אנשים מבלים את זמנם הפנוי בשיפור ערכים בוויקיפדיה במקום בצפייה בפורנו כמו כולנו. הר אחד אולי היה חומק מתחת לרדאר שלו, אבל מוטי הוא לא מסוג הטיפוסים שייתנו גם לגלבוע וגם לתבור להיקרא על שמי. לא במשמרת שלו. הוא אפילו מחק את הערך שיצרתי על צומת השבשבת - הרי בעולם שבו יש ערך ל"חלומות" של סיגל שחמון ראוי שיהיה אחד גם לצומת של אריק - למרות שהדגשתי כי "מדובר בשם עממי". כן, זה נהיה אישי.

מוטי והיעדר סיבה, חשבתי, הם היחידים שעומדים בדרכי לתהילת עולם. סביר להניח שסיגל שחמון היתה עוצרת כאן, אבל לא אני. אני גבר, וגברים הם עצלנים רק שזה מגיע לדברים מועילים: עובדה, בנינו את הפירמידות אפילו שאבנים זה כבד. ויקיפדיה בעברית, הבנתי, היא עיירה קטנה עם שריף חנון בשם מוטי. אם אתה רוכב לתוך העיירה שלו, כדאי שתתנהג יפה או שהוא יירה לך בול ב-IP. ויקיפדיה באנגלית, לעומת זאת, היא מטרופולין עצום שלאף אחד מהשוטרים המפטרלים בו לא אכפת מהר הגלבוע - שלמשך יומיים באמצע ספטמבר נקרא after the Israeli journalist Ram Gilboa. הידעתם? הדיוקן שלו אפילו היה אמור להיחצב על פני ההר.

אני לא יודע אם היו אלה אצבעותיו הארוכות של מוטי שרדפו אחרי עד העיר הגדולה, אבל ב-15 בספטמבר נעלם פרויקט ההנצחה שלי גם משם. ככה, חשבתי לעצמי, בטח מרגיש ברוך ג'מילי.