שתף קטע נבחר

דינו של בית המריבה

האם הכניסה לבית בחברון היתה נסיון אלים לכפות על הציבור התנחלות נוספת, או שמא מדובר ברכישה חוקית במטרה לחזק את המפעל הציוני?

כופים על הציבור עוד התנחלות / דרור אטקס

בג"ץ פינה את המכשול החוקי האחרון שעמד בפני פינוי המתנחלים מבית המריבה בחברון, כשדחה את עתירתם לבטל את צו הפינוי.

 

תזכורת: סיפור בית המריבה החל באמצע חודש מרץ 2007, שעה שמאות מתנחלים נכנסו לבניין גדול שהלך ונבנה אז לצד הכביש המחבר את ההנחלות קריית ארבע עם מרכזה ההיסטורי והדתי של חברון. מדובר בשטח המצוי בשליטה ישראלית מלאה, על אף שרובה המכריע של אוכלוסייתו היתה ונותרה פלסטינית.

 

ממש אין צורך בתחכום רב על מנת להבין מדוע המתנחלים לטשו עיניים דווקא לבניין זה: מדובר בנקודה חיונית בתוכניתם הלא מוסתרת, ליצור רצף יהודי בין קריית ארבע למרכזה של חברון. רצף שיעניק להם אפשרות לספח בפועל את כל המרחב הזה לקריית ארבע, תוך גירוש הדרגתי של האוכלוסייה הפלסטינית החיה מזה דורות במקום.

 

עד עכשיו תוכניתם של המתנחלים, שבימים כתקונם זוכים לגבוי כמעט מלא של הצבא, מתקדמת לא רע. חלקיה של חברון הנשלטים על ידי ישראל, דהיינו על ידי המתנחלים, הולכים ומידלדלים מתושביהם הפלסטינים. אין פלא אם כן שכניסת המתנחלים לבניין נעשתה בזמנו שעה שמאות רבות של חיילים ושוטרים איבטחו את המקום. אחרי הכל מדובר באחד המקומות בהם צפיפות נוכחותם של חיילים ושוטרים מתחרה עם מקומות כמו הקרייה או צריפין.

 

מאז ועד היום פורסמו עשרות ידיעות שעסקו בשאלה האם המתנחלים קנו את הבניין ואם אכן קנו אזי ממי וכיצד. בעוד המתנחלים עשו כל מאמץ ליצור רושם שהם קנו אותו כדין, הלכו וגברו החשדות שמדובר במקרה נוסף של זיוף מסמכי הקנייה. זאת נוכח העובדה שאחת החברות שטענה למעורבות בעסקה זו, היתה מעורבת בזיוף מסמכי רכישה של בית נוסף בחברון, אותו נאלצו המתנחלים זה מכבר לפנות.

 

אלא ששאלה זו ככל שהיא מעניינת וחשובה בעיקר על מנת לשפוך אור על שיטות העבודה של המתנחלים, אינה השאלה המרכזית שעומדת על הפרק. שכן אין כל מחלוקת שבין אם היתה או לא היתה קנייה - העסקה נעשתה שלא בהיתר של הרשויות המוסמכות לאשרה, קרי משרד הביטחון.

 

הרעיון שעומד מאחורי החוק הצבאי שדורש קבלת היתר של שר הביטחון לשם השלמת כל עסקת נדל"ן בגדה, הוא פשוט: מדינת ישראל שמחזיקה באופן פורמאלי בגדה המערבית במצב המכונה "תפישה לוחמתית" שהינו מצב זמני בהגדרה, אינה יכולה לאפשר לכל אדם שבכיסו כמה עשרות אלפי דולרים במזומן, לקבוע עבורה את מפת ההתנחלויות. אחרי הכל גם האנטי ממסדיים ביותר מקרב המתנחלים מבינים בינם לבן עצמם היטב, כי בלא עטיניה השופעים של המדינה וכידוניו החדים של צה"ל, פרוייקט ההתנחלויות היה נותר רעיון חסר כל סיכוי למימוש.

 

המתנחלים שנכנסו לפני שנה וחצי לבית המריבה ידעו היטב מה הם עושים. בין אם אכן רכשו את הבניין ובין אם העדיפו כמו במקומות רבים נוספים לחסוך את הכסף ולהסתפק בזיוף מסמכי הרכישה, ברור כי הם ניסו שוב לכפות על הציבור הישראלי לבלוע את הקמתה של התנחלות אחת נוספת בלב חברון. ובעצם, למה לא? אחרי הכל זה השיטה הזו עבדה בכל כך הרבה מקומות אחרים.

 

והיכן הממשלה בסיפור הזה? זו אותה ממשלה שפחדה לאכוף את החוק שעה שהמתנחלים העבירו שולחנות ומזרנים לבניין, תאלץ בקרוב מאוד להתמודד עם אלפי מתנחלים זועמים שמוכנים היום, שנה וחצי לאחר מכן, להישבע כי בבניין זה ייקבע עתידו של תהליך "הגאולה האלוהית" של עם ישראל.

 

דרור אטקס מרכז את "פרוייקט האדמות" בארגון יש דין 

 

גאולת קרקעות כערך / בני קצובר

פרשת בית השלום בחברון מהווה שיא חדש בהתכחשות לאמת ולערכים, ושמה ללעג את המונח"'שלטון החוק".

 

גאולת קרקעות ובתים היתה שנים רבות ערך ויעד חשוב ביותר במפעל הציוני. אך בתקופה זו בה מתרחשת התפוררות ערכית בכל המישורים, נראה כי הגענו לשלב חדש ועגום, בו לא רק שאין יוזמות למימוש המפעל הציוני, אלא שאת כל המרץ והכישרון מפעילים לחיזוק אויבנו.

 

השיא מתרחש, כמה אירוני, בדיוק בשבוע שבו קוראים בתורה את הפרשה אודות הקניין היהודי הראשון בארץ ישראל, בידי היהודי הראשון, הלא הוא אברם, שרכש את מערת המכפלה בחברון הסמוכה כל כך לבניין המדובר.

  

ראשית, לעובדות: בשלב הרכישה והעברת החזקה, נקנה בית השלום תמורת למעלה ממיליון שקלים בתשלומים שהועברו באמצעות איש קשר למר פאיז ראג'בי, בעליו של הבניין. התשלום התבצע מחודש מרץ 2004 עד מרץ 2005. בהסכם המכר נכתב במפורש שהחזקה על הבית עוברת לידי הקונים במעמד המכירה. עובדות אלו אושרו גם על ידי המעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל.

 

דו"ח הקובע שסדרת הקבלות שהציגו הרוכשים היהודים בגין התשלומים לרכישה כולן אותנטיות ואינן חשודות בזיוף, גם הסכם המכר עצמו בו נכתב שהחזקה עוברת לידי הקונים במעמד הרכישה גם הוא אינו חשוד כמזויף על ידי משטרת ישראל.

 

בשלב שבין הרכישה למימושה, לאחר הקנייה, נעלו המתיישבים היהודים את הבית והוא עמד ריק מכל אדם במשך חודש וחצי.

 

כיוון שהבית נמצא במיקום אסטרטגי, בקרבת קריית ארבע, ושולט על הציר ממנה למערת המכפלה, בו עוברים רבבות מבקרים מדי שנה בדרכם לקברי האבות שבמערה, נכנס צה"ל לבניין הריק והעמיד עמדה שולטת על גגו.

 

לאחר כשנתיים, כחלק מההיערכות לכניסת היהודים לבניין, עקב הצורך לשפצו ולהשלימו, הועבר סכום כסף נוסף לפאיז ראג'בי באמצעות המתווך, על מנת שישפץ את הבניין ויכשירו למגורים. עבודת השיפוצים בוצעה ובמרץ 2007 נכנסו יהודים להתגורר במקום.

 

גם על עובדות אלו לא ניתן לערער. בקלטת שמע מספר ראג'בי בקולו הוא כי ביצע שיפוצים בבניין עבור המתווך. אך משום מה סירבו הן בפרקליטות והן בבית המשפט להאזין לקלטת זו. כך יכלה הפרקליטות להמשיך ולטעון טענות נגד האכלוס.

 

אם כך, הפרקליטות ובג"ץ מתייצבים לצידו של מר ראג'בי כאשר הלה טוען כי מעולם לא מכר את הבית, אך טענה זו מופרכת בחקירת המשטרה שהשמיעה לו במהלך חקירתו את הקלטת ואז הוא עבר לגרסה ב'.

 

הוא מספר כי מכר את הבית, אך ביטל את המכירה עוד ב-2004. גרסתו זו רשומה בכל המסמכים שהוגשו לבתי המשפט השונים. אך גם גרסה זו מופרכת על ידי המז"פ המשטרתי, הקובע כי הקבלות שניתנו על ידו עד מרץ 2005 הינן אותנטיות.

 

איך יכולה פרקליטות המדינה, האמורה לייצג את מדינת היהודים, לתמוך במר ראג'בי כשלפניה הקלטת בה הוא מתאר בפני ידידו כיצד מכר את הבית, כיצד קיבל את מלוא התמורה, כיצד שיפץ אותו ע"פ הזמנת המטווח וגם כיצד הרשות הפלשתינאית יורדת לחייו.

 

הגענו אפוא למצב בו בית המשפט העליון, פרקליטות המדינה וגופים כמו שלום עכשיו ודומיהם, לוחמים בגלוי על מנת לעקור לא רק את האמת והצדק, אלא את השורש הראשון המקנה לנו זכות על ארצנו.

 

איפה נמצא היום בית משפט עליון אשר יתבע את בג"ץ בעוון בזיון בית המשפט ובזיון האומה הישראלית לדורותיה? ועד כמה ראה למרחקים החכם מכל אדם, שלמה המלך, כשקבע כי "באין חזון יפרע עם"?

 

בני קצובר, יו"ר ועד מתיישבי השומרון

 

  • למגיבים: סמנו תחילה אם אתם בעד או נגד פינוי בית המריבה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בית המריבה, בית השלום
צילום: עמית שאבי
מומלצים