שתף קטע נבחר

נא להכיר, זן חדש - גברים לחוצי-חיתון

אני עוד יכולה להבין את הלחץ של נשים. אלמנטים כמו שעון ביולוגי, לחץ סביבתי, אמהות פולניות וחברות שמתחתנות יכולים לשבור גם את החזקה שבינינו. אבל גברים שממהרים להתחתן?

אני באה אליכן בנות יקרות, ואולי גם בנים יקרים, עם בשורה:

 

תם עידן הרווקות הלחוצות! זן הלחוצים החדש הוא דווקא הרווקים.

 

אני בחורה מודרנית, משכילה ונאה (אם יורשה לי לומר), עסוקה עד מעבר לפופיק כמו הרבה בני גילי (28) ונעדרת זוגיות נורמלית זה זמן רב (עבודה, לימודים וכדומה - התירוצים הרגילים).

 

כמו רבות מחברותיי המוצלחות והנאות החלטתי להיכנס לאתר היכרויות למציאת קשר, לא הכי רומנטי וקצת טכני, נכון, אבל בשל המצב הגריאטרי המצער של הגברים במשרדי, הברירות מצומצמות ונאלצתי לנטוש את הפנטזיה לפיה דודי בלסר דופק לי בדלת ולהיות יותר אקטיבית במטרה למצוא זוגיות.

 

פתחתי כרטיס, חרזתי שיר מבדר ושמתי שתיים מתמונותיי החושניות ביותר. חוויות רבות מאוד, טובות יותר וטובות פחות, עברתי בחודש וחצי בו אני רשומה באתר, אבל תופעה אחת מוזרה עולה וצצה פעם אחר פעם, ואפילו לא צריך להגיע לפגישה פנים מול פנים בשביל לזהותה - תופעת לחוצי החתונה.

 

קראתי לפני כמה זמן ראיון עם מרב מיכאלי, רווקה מוצלחת בעיניי ואשה מוצלחת באופן כללי, שעושה מה שהיא רוצה באופן עקבי, מסרבת להיות כפופה למוסכמות החברה, יוצאת עם בחורים צעירים וג'ינג'ים ממנה ומעזה להיות רווקה מאושרת בגיל 40. היא גם אמרה באותו ראיון שהיא לא מבינה למה נשים לחוצות חתונה בכלל, ויותר מגברים בפרט.

 

אז זהו, כנראה שעכשיו הגברים גילו את העניין הזה, והלחץ באתר חוגג!

 

גברים מגיעים לפרקם הרבה יותר מהר

נראה לי שבעוד נשים רבות עסוקות בקידום עצמן וענייניהן, והמשפחה אולי מתעכבת קמעה, הגברים היום מגיעים לפרקם הרבה יותר מהר. לא כולם כמובן (בעלי פוביות ממחוייבות תמיד יהיו) אבל בהחלט נתח נכבד.

 

לחוצי החתונה, לפחות אלה שאני זכיתי להיתקל בהם, הם גברים משכילים, נאים, מוצלחים תעסוקתית ונורמלים למראית עין, שעברו את גיל 30 (לא בהרבה ולעיתים פחות), ונהיו יותר לחוצים מהסבתא הפולניה שלי, שמפללת לקבל נין בטרם תיאסף אל אבותיה.

 

מישהו מוכן בבקשה להסביר לי את עניין הלחץ?

 

אני חשבתי שגיל הנישואים עלה בדורנו מסיבות של סגנון חיים. אנשים משקיעים בקריירה ובהתפתחות אישית, החיים יותר ארוכים והרפואה המודרנית נותנת לנו אופציות רבות יותר לרבייה ופריון, ובאופן כללי היום אף אחד לא חייב לעשות ילדים אם לא באמת באמת בא לו.

 

אני לא רוצה להישמע אנטי פמיניסטית, אבל אני עוד איכשהו יכולה להבין לחץ של נשים. אלמנטים כמו שעון ביולוגי, לחץ סביבתי, אמהות פולניות וחברות שמתחתנות יכולים לשבור גם את החזקה בנשים. אבל גברים? מדוע בלחץ? מאיזה סיבה נראה לכם בגיל 31-32 שאתם במצב נואש? שכל שיחה שתוך חמש דקות לא משקפת כוונות זהות לשלכם מבזבזת את החול בשעון ההולך וקצר שלכם?

 

אני לא אומרת שהזוי בעיני שגבר בן 32 ירצה משפחה, ברור לי שזה סביר, וגם אם לי בגילי זה נראה רחוק, כל אחד והקצב שלו, אבל גם אם כן, אם אתם כן חשים כבר את הרצון לילדים, משפחה והשתקעות, ואתם יודעים ששם אתם נמצאים, האם זה אומר שכל אחת תספיק?

 

תנו לנו לחשוב שאנחנו מעניינות אתכם 

עשו לי ולעצמכם טובה, לימדו משנים ארוכות של ניסיון נשי: אין ריח נורא יותר מריח הנואשות והלחץ, הריח הזה עלול להבריח גם בחורה שבסופו של דבר מחפשת משהו דומה למה שאתם מחפשים.

 

גם אם אתם בעצם רק מעוניינים באיברי הרבייה שלנו, תנו לנו להרגיש שאנחנו מעניינות אתכם, שצפויה לנו חווית חיזור, דייטינג ורומנטיקה, שאתם מעוניינים לדעת מה קורה בחיינו עוד לפני שתשאלו כמה ילדים אני רוצה. גם אם זו רק אשליה, יש לי עצה בשבילכם בנים יקרים - תנו לנו לחשוב שאנחנו מעניינות אתכם, אפילו קצת, אולי בסוף תקבלו מה שאתם רוצים.

 

הלחץ הזה, בחורים יקרים, נותן לי ולחברותיי את התחושה שאתם בעצם מחפשים רחם פנוי, עדיף עם פנים אטרקטיביים הצמודים לו, בגיל פיריון מקסימלי, להריון מבורך בזמן מינימלי.

 

אני יודעת מה רבים יחשבו, אני בכלל צריכה להגיד תודה. במקום הבחורים שהם משכיבים סדרתיים, הילדים המגודלים, הבחורים האבודים בני ה-30 פלוס שעדין לא רוצים להתחייב, את מקבלת בחורים שרק מחפשים בחורה להתחייב לה - ואני עוד מתלוננת. אבל האם דרישותיי מוגזמות? האם בלתי אפשרי, אלוהים אדירים, למצוא בחור שהוא גם לא משחק בנשים, וגם לא לחוץ אימים?

 

האם התעוררתם בוקר אחד, ראיתם שגדלה קצת הכרס, נשרו עוד שערות מהראש צמחו עוד כמה על הכתפיים ואמא הציקה בפעם המיליון, ופתאום החלטתם שעכשיו הגיע הזמן? האם זו אשמתי?

 

הכן ביצית, הכן זרעון - וקדימה להריון! 

סלחו לי שבעזות רוחי עדיין לא סיימתי להגשים את עצמי, סלחו לי שבעיניי להתחתן בגיל 33 לא נראה הזוי ונורא, שכרגע אני מחפשת זוגיות גרידא, מישהו לאהוב, להכיר ולגדול יחד, לראות לאן נגיע.

 

דרך אגב, יכול להיות שתשתנה דעתי ופתאום הדבר שהכי ארצה בעולם זה לשאת את ילדו של בן זוגי, אבל יכול להיות שסתם נצא ונהנה אחד מהשני שנתיים או שלוש ואז נמשיך לשלב הבא, או שאסור לי? שאתם, לחוצים שלי, החלטתם שהגיע הזמן שלי ושלכם, ושיאללה הכן ביצית, הכן זרעון - קדימה צעד להריון!

 

ברור לי שהיום משום מה כל עניין ההיכרות נהיה טכני וענייני הרבה יותר מפעם, אבל האם קונספט האהבה לחלוטין נעלם מאתרי ההיכרויות? האם, כמו הרבה דברים אחרים, אנחנו באים לעשות כאן ביזנס? האם הרגשות לא קשורים פה ולכולם יש רק מטרה ותכלית אחת? האם השלב הבא יהיה החלפת נתוני ביוץ וספירת זרע? אולי צריך להוסיף קטיגוריה מתאימה בכרטיס המנוי באתר.

 

אנא, בחורים יקרים, תנו צ'אנס להיכרות, לחיבה, לחברות לאהבה, ואז אולי גם אנחנו נרצה להתחתן ולעשות ילדים. הרי בסופו של דבר, רוב הסיכויים שזה כן יקרה, בכל זאת, אנחנו נשים!

 

אני עדיין מאמינה.

 

האימייל של קוקה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
האם אנחנו באים לעשות כאן ביזנס?
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים