זוהר צפוני

אל תתנו לקור והאפלה של מדינות סקנדינביה לבלבל אתכם: שבדיה היא מעצמת פופ חמים ושמשי, פינלנד עושה הכל כדי להקל על האמנים שלה ומאחורי מטאליסט נורבגי מכת השטן עשוי להסתתר מעצב אופנה. מוזיקה נורדית, לא מה שחשבתם

אור ברנעפורסם: 28.11.08 , 09:28

"אבבא" אולי התפרקה לפני 26 שנה אבל המורשת שלה לא מפסיקה להפתיע ולשבור שיאים. את הדוגמה האחרונה לכך ניתן היה לראות ממש השבוע, כאשר 1.6 מיליון עותקי די.וי.די של הסרט "מאמא מיה!" נמכרו ביום הראשון לצאתו. אם במקרה חייתם במערה בשנים האחרונות, נספר שההצגה והסרט של "מאמא מיה!", הבנויים סביב שיריה של להקת "אבבא", הפכו ללהיטים מהגדולים בעולם הבידור. "אבבא" הצליחה, בעזרת הדי.וי.די, לעקוף אפילו את "טיטאניק", סרט שאת שיאיו עוד אף אחד לא הצליח לשבור עד כה.

"אבבא", אולי הייצוא התרבותי הגדול ביותר שאי פעם יצא משבדיה, מוכרת בכל העולם ושיריה מתפזמים באזניו של כמעט כל חובב מוזיקה, בין אם הוא אוהב את השירים או לא. היא אולי לא הלהקה השבדית הראשונה שזכתה להצלחה בינלאומית אך היא ללא ספק המצליחה ביותר, וזו שפרצה דרך לעשרות האמנים השבדים שבאו אחריה.

אבבא. אולי השבדים פשוט נורא מוכשרים (צילום: Gettyimages)

בין האמנים השבדים הבולטים שבאו מאז ניתן למצוא את הצמד "רוקסט", להקת "אייס אוף בייס", להקת הרוק "Europe", להקת "קרדינגס", איגל איי צ'רי ואחותו ננה צ'רי, "Army Of Lovers", הזמרת מיה, שזכורה בעקבות הלהיט "It's All 'bout The Money" והדואט עם ריקי מרטין, "Private Emotion", דר' אלבן ולא לשכוח הרכבי רוק ואלטרנטיבי כמו "פיטר ביורן וג'ון", "The Hives" והזמר והיוצר חוזה גונזלס, שהופיע באחרונה בישראל. הרשימה הארוכה עוד נמשכת.

איך הפכה המדינה הקרה, החשוכה והמדכאת, עם שיעור התאבדות גבוה ביותר, למעצמת הפופ השלישית בעולם, מיד אחרי ארצות הברית ובריטניה? התשובה לכך, כמו מזג אוויר בשבדיה, נשארה במהלך השנים די באפלה. יכול להיות שבמדינה נייטרלית יחסית, שענייני פוליטיקה ומלחמה הם לא בדיוק מה שמייצגים אותה בעולם, המוזיקה השמחה, השמשית והקצבית חודרת ללב המאזינים. יכול גם להיות שהשבדים פשוט נורא מוכשרים ובעלי הבנה אדירה בשוק המוזיקה העולמי.

"בניגוד לגרמניה, איטליה וספרד, הטלוויזיה בשבדיה לא מדובבת", מסביר אלון אמיר, איש יחסי ציבור ומי שמעורה שנים רבות בסצינת המוזיקה השבדית. "כמו בישראל, גם בשבדיה משתמשים בכתוביות, כך שאמנים שבדים חשופים יותר לאנגלית ונוהגים לשיר באנגלית. זה כל כך פופולרי, עד שבאיזשהו שלב פנו לאמנים וביקשו מהם לעבור לשיר יותר בשבדית. בשבדיה, פופ היא לא מילה גסה. להבדיל ממדינות אחרות באירופה, היא חשופה יותר למוזיקה בריטית ואמריקאית. חוץ מזה, יש שם יוצרים נורא מוכשרים".

ספירס. מאחורי ההצלחה האמריקאית מסתתר שבדי

אחת ההצלחות הגדולות ביותר שיצאו משבדיה בעשור האחרון, דווקא נמצא מאחורי הקלעים ולא מול המיקרופון. מקס מרטין, מוזיקאי, מפיק ויוצר שבדי, הוא אחד האדריכלים הבולטים לאופן שבו הפופ האמריקאי נשמע בעשור האחרון. מרטין הוא האיש שכתב את "Baby One More Time...". על גודל ההצלחה שהביא איתו השיר לבריטני ספירס, אין צורך להרחיב.

מרטין, שגדל בפרבר של שטוקהולם, כתב גם להיטי ענק ל"בקסטריט בויז", קלי קלארקסון, "אנ סינק", פינק, קליס, "בון ג'ובי", סלין דיון, "ווסטלייף" ועוד ים של אמנים, שבדים ואמריקאים כאחד. מרטין, כמו ביורן אולבאוס ובני אנדרסון מ"אבבא", מדגים שבשבדיה כנראה שומעים את הפופ כפי שאף אחד אחר לא שומע.

הצד האפל של סקדינביה

סקנדינביה חשוכה וקרה, עד כדי כך שלעתים כואב אפילו ללכת ברחוב. בעשרים השנים האחרונות, מוזיקאים משבדיה, נורבגיה וגם פינלנד, שלא מתחברים לפופ האימתני שיצא מהאזור, אימצו את החושך והקור והתחברו למוזיקה אפלולית ומאיימת בהתאם - המטאל ונגזרותיו. כל אחת ממדינות סקנדינביה כבר הספיקה לייצר אילן יוחסין מרשים בתעשיית המטאל ולהתחרות בכבוד מול ארצות הברית ובריטניה במבחני פופולריות. אם תשאלו מוזיקאי מטאל מאותן ארצות מה הביא אותו לעסוק במוזיקה האפלה, הוא יענה אחת משתי תשובות.

הראשונה היא, כמובן, בגלל המקום בו גדל והתחנך. כבר כילדים, מוזיקאים רבים אימצו את הקור והבדידות של ארצותיהם הצפוניות וזיקקו אותם לאמנות קיצונית. כמו שישראלים אוהבים את הים, הם אוהבים את השלג ותחושת האימה ומצליחים לבטא אותה בצורה הטובה ביותר. הסיבה השנייה היא, שבימינו כבר קיים דור חדש של מוזיקאי מטאל, שגדל על המוזיקה של קודמיהם המקומיים ומפתח את היצירה שלו בהשפעת האבות הרוחניים.

"גורגורות'". פוזה קשוחה מנורבגיה

לכל מדינה קרה יש את ההתמחות הכבדה שלה ובשנים האחרונות כבר הספיקו לצאת ספרים ואנציקלופדיות על הנושא. שבדיה, מעצמת המטאל הגדולה ביותר מכל שכונותיה, קשורה הרבה יותר לסגנון הדת' מטאל. במהלך השנים המדינה ייצאה להקות ענקיות שהצליחו לכבוש גם את הקהל האירופאי והאמריקאי, בין הלהקות המובילות בתחום אפשר למצוא את "At The Gates", "In Flames", "Arch Enemy", "Meshuggah", "Soilwork", "Dark Tranquility", "Evergrey" ועוד רבות.

בנורבגיה, סגנון הבלאק מטאל האפל הוא השולט. הבעיה היא, שככל שהסגנון צבר פופולריות, כך גם הפך שערורייתי ודוחה בעיני הרוב. לא סייעו לכך מקרי הצתות של כנסיות בנורבגיה, שנקשרו לשמם של מוזיקאי מטאל, הצהרותיהם על אמונה בשטן ומעל לכל, הרצח שאירע בתוך סצינת המוזיקאים. יורונימוס, חבר להקת "Mayhem" המפורסמת, נרצח על ידי וארג ויקרנס, מוזיקאי ההרכב "Burzum", שנשפט אחרי המקרה למאסר של 21 שנה.

לורדי. עזרו לשים את הרוק הכבד על המפה (צילום: Gettyimages)

מובן שהרכבי מטאל רבים במדינה מתנערים מהאג'נדות האלה וגם סובלים מהמוניטין הרע שיצא למטאל הנורבגי. לפעמים גם מתגלה כל התדמית הקשוחה כפוזה אחת גדולה. הזמר קריסטיאן אספדל, שידוע כ"גהאל", הקים את "גורגורות'", אחד ההרכבים המפחידים והסטאניסטים (חובבי השטן) הגדולים ביותר שיצאו מנורבגיה. אחרי שנים שטיפח את הפוזה הקשוחה, השנה הוא יצא מהארון, חשף מערכת יחסים ארוכת שנים עם מעצב בגדים נורבגי נודע ופרסם כי השניים עובדים יחד על קו אופנה לנשים. שטני מאוד.

ומה בפינלנד? גם הארץ הקרה הזו אימצה לחיקה את המוזיקה הכבדה, אך הצליחה להביא אותה אל המיינסטרים, כפי שאף אחת משכנותיה האחרות לא השכילה לעשות. להקה כמו "נייטוויש", שדוגלת בסוג של פאוור-פופ-מטאל-סימפוני, הפכה לאחת האימפריות הגדולות במדינה, עד כדי כך שכשהסולנית שלהן, טריה טורנן, פוטרה מהלהקה, היא כבשה את כל כותרות העיתונים ואפילו ראש הממשלה מצא לנכון להגיב על המקרה. טורנן היום מנהלת קריירת סולו ולפני כחודש הופיעה בישראל. להקה נוספת שתרמה רבות לכניסתה של המוזיקה הכבדה לפופ התעשייתי היא "לורדי", אותה להקה שחבריה לבושים כמפלצות, שהפתיעה וזכתה בתחרות האירוויזיון לפני כשנתיים.

מוזיקה לכל תינוק

בהסתכלות רחבה, נדמה שמדינות מוזיקליות מפותחות לא יכולות ליצור אימפקט כל-כך מרשים על העולם כולו ללא תמיכה תרבותית וכלכלית מבפנים. ובאמת, בפינלנד למשל, בה מתגוררים רק חמישה מיליון וחצי אזרחים, נותנת הממשלה חשיבות יתר למוזיקאים והיוצרים המקומיים. 90 אחוז מההכנסות של האופרה הלאומית של פינלנד נותרות בכיסה, בזכות העובדה שהיא ממומנת על ידי המדינה.

בעזרת תמיכת הממשלה, יכולים מוזיקאים פינים לזכות בקרנות שיאפשרו להם לפתח בלב שקט את הקריירה המוזיקלית ואת היצירות, הלהקות או ההופעות שלהם. זה, אגב, נכון לגבי כל סגנון מוזיקלי. בישראל מוכרות קרנות שכאלה בתחום הקולנוע, גם אם להשיג מענק כזה הוא משימה לא פשוטה כלל.

הלסינקי. מוזיקאים זכאים לתמיכה ממשלתית (צילום: דוד בן צור)

במוזיקה הפינית, מעניקים הארגונים הפרטיים, לצד ארגוני המדינה, מגוון אפשרויות ואופציות. הקרנות מוצעות על ידי משרד החינוך, ארגון המלחינים של פינלנד, מועצת האמנות או ארגונים רבים אחרים. הקרן והתמיכה לה זוכים היוצרים היא לטווח של שנה, שלוש או חמש שנים והיא כוללת, תאמינו או לא, הכנסה חודשית נטולת מס המאפשרת מימון מגורים ומחייה. באחרונה גם כוללות הקרנות תוכנית מגורים מיוחדת עבור מוזיקאים שמסיבה מסוימת אינם יכולים להתגורר בביתם או בדירה שכורה.

וכמו בפיתוח הקריירה, כך גם בחינוך. "חשוב להדגיש איזה מקום רציני תופסת

המוזיקה בחינוך בפינלנד, כבר בגילאים מאוד מוקדמים", מספרת סוזן מילר, נספחת התרבות של שגרירות פינלנד בישראל. "ישנם שיעורי מוזיקה לתינוקות ובכדי להפוך למורה למוזיקה, אתה חייב להיות בעל תואר ותעודה בתחום. רשימת ההמתנה להורים שרוצים לשלב את ילדיהם בגני ילדים כאלה היא ארוכה. החל מכיתה א', החינוך המוזיקלי הופך לחלק מאוד רציני בתוכנית הלימודים. תוכנית המוזיקה היא סיסטמטית ואינה מפוזרת".

לסיום, בפעם הבאה כשתחשבו על נסיעה לצפון אירופה ותחששו מהחושך והשלג הכבד, חשבו שוב על העושר המוזיקלי שקיים באותן ארצות. אולי בקיץ תוכלו לתפוס את אחד מעשרות הפסטיבלים הגדולים שמתקיימים בפינלנד בכל סגנון מוזיקלי אפשרי: רוק, ג'אז, דאנס, אופרה, קלאסי, פולק. ויש כמה פסטיבלי ענק שנערכים גם בחודשים הפחות קרים. וכן, גם הפסטיבלים נתמכים על ידי המדינה והפכו לחלק בלתי נפרד מחיי המוזיקה של פינלנד, עוד משנות השישים. תענוג.