שתף קטע נבחר

לפעמים פותח דלת

קשה להיכנס ככה סתם לתוך העולם של פיטר האמיל. הזמר הנחשב פועל כל כך הרבה שנים בכל כך הרבה תחומים, שקשה לדעת איפה להתחיל. לקראת חזרתו לישראל לשתי הופעות, מספק גיא בניוביץ' מפתח לדלתות יצירתו של האמיל

"ישנו בית בלי דלת / שם אני גר". השורה היפה הזו, שכתב פיטר האמיל לפני כמעט 40 שנה, היא הדימוי לסיפור כולו. העולם של האמיל, יוצר רוק מתקדם שצבר פופולריות ואהדה בכל רחבי העולם, הוא עולם שקשה להיכנס אליו ככה סתם. כמעט בלתי אפשרי. אין סינגלים, אין להיטים, אין וידאו-קליפים. לפעמים נדמה שלא רק שקשה למצוא את הדלת – אלא שהוא ממש לא רוצה שתמצאו אותה. בקיצור, שתתאמצו קצת.

 

יש מעט מאד מוזיקאים, ברוק או בכלל, שיכולים להתמודד עם קריירה עשירה כמו של פיטר האמיל: קריירה שנמשכת כבר חמישה עשורים, כוללת את הקמתה של להקת הרוק המתקדם "ואן דר גראף ג'נרייטור" (בשלוש תקופות חיים עד כה) וגם יותר מ-30 אלבומי סולו. זה ים של מוזיקה, שקשה מאד לצלול לתוכו ללא הכנה.

 

ויש עוד משהו שחשוב לומר לקראת הופעתיו הקרובות של האמיל אצלנו בתל אביב, ב-2 וב-3 בדצמבר: אין הופעה שלו שדומה לקודמתה. לאיש יש רפרטואר של יותר מ-500 שירים לבחור מתוכם, והוא מעצב אותם מחדש מדי ערב. לפעמים זה עובד, לפעמים לא; הוא לוחש, הוא צורח בטירוף, הוא מכה בקלידים באלימות או פורט במיתרי הגיטרה כאחוז תזזית; לפעמים זה נפלא – לפעמים זה צורמני, נוקשה ומכאיב באוזן. אבל החיפוש המתמיד הזה אחר פרשנות לשירים, הוא מה שהופך את ההופעה שלו – כל הופעה שלו – לראויה מאד. כן, גם אם לא שמעתם את השיר ההוא שאהבתם.

 

אז איך מתחילים את המסע? יש להאמיל אלבומי מופת, אלבומים טובים, וגם אלבומים בינוניים. הנה כמה דרכים אפשריות לפתוח את המסע שלכם לתוך העולם שלו: 4 דלתות מוזהבות, אם תרצו, לבית שבנה האמיל.

 

(Fool's Mate (1971

אפשר, פשוט, להתחיל בהתחלה. אלבום הסולו הראשון של האמיל נותר, כמעט 40 שנה אחרי, האלבום הנגיש והמלודי ביותר שלו. הוא מורכב משירים קצרים, פשוטים יחסית עם תמלילים שלא יצריכו מכם לרוץ למילון אוקספורד הקרוב, בניגוד לחומר המאוחר יותר. הוא מכיל את השיר היחיד של האמיל ששודר אי פעם בגלגל"צ ("The Birds"), וגם כמה בלדות אהבה יפהפיות, ובראשן השיר "Vision", שהוא דרך שקטה ורגועה להתוודע להאמיל המוקדם.

 

(Over (1977

סכין משוננת לבטן, זו הדרך הטובה ביותר לתאר את האלבום הזה מ-1977. אם אתם חושבים ש"ברלין" של לו ריד קודר ומעודד לקפוץ לירקון, הרי שהאמיל, באלבום האולטימטיבי על סיום רע למערכת יחסים, אוכל אותו בלי מלח, אבל עם הרבה יגון שצורב בעיניים. אני מכיר אנשים שחיי האהבה שלהם מתחלקים ללפני ואחרי שהם שמעו את האלבום הזה. והאמיל, ייאמר לזכותו, לא עושה לעצמו הנחות ולא רק מייבב על השבר וגודל האובדן. בשיר "On Tuesdays She Used To Do Yoga", הוא מדבר על השחצנות והנרקיסיסטיות שלו, שמביאות לקץ היחסים:

 

"בימי שלישי היא נהגה לעשות יוגה

ואני ישבתי וצפיתי בטלוויזיה כמו צמח

אבל תמיד מיהרתי לומר לעצמי

שאני 'האמן'

מתכוון לומר – שהיא לא".

 

וזו רק דוגמא אחת. אבל גם באלבום היפה והקודר הזה, יש ניצנים של תקווה, פה ושם, שמדברים על הצורך להמשיך, ולהתחיל מחדש. ואולי זו הסיבה שכל כך הרבה גברים ונשים מתחברים אליו, בשעות קשות – אבל לא רק.


האמיל. סכין משוננת לבטן 

 

(A Black Box (1980

קראתי פעם שרמי פורטיס אמר שזה אחד האלבומים החביבים עליו ואני מודה שגם עלי. זה אלבום לא פשוט לעיכול, אבל מצדיק כל תשומת לב שתעניקו לו. הוא יצא ב-1980 והאמיל נמצא כאן במיטבו, בפלירטוט עם כל הסגנונות: הרבה רוק גיטרות, הרבה אלקטרוניקה וניסיונות סאונד, מלודיות קלידים ותמלילים שכאילו יצאו מספרי שירה.

 

שיאו של האלבום הזה, חובה לכל חובב רוק מתקדם, הוא היצירה בת ה-20 דקות "Flight" החותמת אותו. היא מדברת על החיים, על המוות – ועל מה שאנחנו באמת משאירים אחרינו בסיחרור ה-DNA המטורף הזה, והכל בתוך דימוי של טיסה באוויר.

 

"חיים, מוות, לילה, יום

הנשימה הצוננת ודאי תעופף רחוק

האם אימפריה של תחושה נעולה בקופסה שחורה

עמוק בתוכי, מוצפנת אי שם?

זה מצית את הדימיון, לעוף בלי שיקול ודאגה דרך חיי.

האם זה באמת כך?"


האמיל. בוגר ומפוכח

 

(Singularity (2006

ונסיים בסיום. אלבום הסולו האחרון של האמיל (הוא כבר עובד על חדש) יצא ב-2006 ונקרא Singularity. אחרי שורה של אלבומים בינוניים, הבשורה הטובה היא שהוא שב לעצמו, עם זווית ראייה בוגרת ומפוכחת על החיים מהצד השני של גיל 60. באחד השירים הנוגעים ללב באלבום, "Meanwhile My Mother" הוא מדבר על דעיכתה ומותה של אמו.

"בינתיים, אמי

ממתינה למה? לא יודע...

שזיכרון אהוב ישוב,

אולי שאחד כאוב ייעלם?

היא לא מראה דבר.

עיניה מביטות בשלי,

אך לא רואות אותי עוזב".

 

ויש עוד אינספור דלתות שלא הזכרנו אותן, כי הבחירה היא תמיד אישית, ונובעת מהתחברות רגשית שתלויה בקול, או סיטואציה, או מצב.

 

מה שהופך את המוזיקה של האמיל לנצחית, היא לא רק העובדה שהוא כל כך רבגוני בכתיבה שלו (בלדות, רוק, פאנק, אלקטרוני, קלאסי), אלא העובדה שתמיד ידע להתחבר למקום הנכון בתוכו, כדי לייצר עולמות חדשים. היכולת התמידית הזו, לאתגר את עצמו ואת המאזינים שלו, היא שהופכת אותו לאמן גדול באמת. אחד ששווה גם לראות אותו, לפחות פעם בחיים.

 

ומה עם הדיכאון? תתגברו.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
האמיל. אף הופעה לא דומה לקודמתה
לאתר ההטבות
מומלצים