קוּל ישראל
לא ברור מה בדיוק עושה את הסלבז שמשדרים קור לכאלה: הבגדים הארוכים, הרצינות, האינטליגנציה או פשוט המראה המלנכולי. מה שבטוח, אם בא לכם להרגיש חורף - תשיגו לעצמכם אחד כזה
תכף דצמבר, אבל הבצורת הסלבית ניכרת בכל פינה. מילא אם היינו זוכים לקצת אושרי כהן בלי חולצה משחק כדורעף, איזו פיסת שכטר משתזף בים ומירי בוהדנה בזמן איכות עם הבן, אבל במקום זה אין אלא להסתפק בפליטי ריאליטי תאבי פלאשים שמשייטים להם ברחובות בחיפוש אחר אייטם עצמי. עד שיבואו עלינו ימים של גשמי ברכה, כאלו שימציאו לנו ידוענים עם חיי מדף ארוכים מהסתיו הישראלי, קבלו את הלקט של נציגי תעשיית הבידור מצליחים להביא איתם את החורף, באישיותם או במהותם. ולא, אבטיפוס מזן מתי כספי לא ביניהם.
גאיה טראוב
לא סתם היא הפציעה ב"מרחק נגיעה" בתפקיד שדרש ממנה בגדים ארוכים, צווארון חונק וחצאית גבוהה שכיסו את עורה הצחור. גאיה טראוב היא התגלמות החורף. הקור שלה ממיס קרחונים, תשאלו את הנרי דוד, תבדקו מה נשאר ממנה בפריזר של רן דנקר. יש בעיניים שלה סתיו תמידי, הכל ערפילי ומשדר ריחוק. בהפקות בהן השתתפה תמיד לקח לה זמן להתאקלם, פרטנרים למקצוע ידעו לספר שהיא אוהבת לשבת בצד עם ספר ולהתבודד. ככה זה כשיש לך טמפרטורה נמוכה ומסביבך הבמה מוקפת באגואים לוהטים.
ממטרים בלתי צפויים. טראוב (צילום: ענת מוסברג)
אם טראוב היתה חודש, היא היתה סוף נובמבר. בערב תמיד קר, יש ממטרים בלתי צפויים וגם היא יודעת פתאום לשלוח חיוך של שמש ולהפוך את העונה למיקס מעורבב של רגשות. יש מי שמתחבר לזה ויש מי שלגמרי לא, אבל בלכתך אל האישה הזו, קח את הפשמינה.
צבר גדיש
הידיים של ונסה נשלחות בגסות והוא לא מניד עפעף, היא מתקיפה אותו במיטתו והוא מושך מעליו את הפוך כמו חומת מגן. הימים עוברים והקארה של שפרה קורץ אליו דרך השוונצים, הוא מתרכך כמו חמאה מחוץ למקרר בשלוש מעלות צלזיוס בחדר. גם אינה נכנסת לתמונה, מפסקת שפתיים מולו ועל הריסים שלו רסיסי הקרח אפילו לא מטפטפים טיפה על הרצפה. צבר גדיש, גנרל חורף שכמותו, השאיר את המיזוג דלוק בווילה גם כשמה שרצינו זה אותו משתובב בבריכה המחוממת, או שורד עד בוא הג'קוזי.
חומת מגן. גדיש (צילום: גולי כהן)
זה לא שרמת הטוסטסטורון שלו נמוכה מהממוצע הזכרי, היא פשוט מאופסנת בתוך איגלו בתאים האפורים של המוח. אם היה נכנע לחולשותיו, לפחות פעם אחת, הקהל היה שם על עצמו חרמונית ומשאיר אותו כדי לקבל ממנו עוד. מנגד, כשמה שהציג במשך 72 ימים היה מקביל לאכילת גלידה בלי סוף בתום ניתוח שקדים, גם לנו בסוף בא קצת אוכל מוצק היישר מהתנור.
ברי סחרוף
ברי סחרוף הוא פסגת האוורסט. תמיד, בכל עונה של השנה, צריך להתאמץ כדי להגיע אליו ותמיד הוא יהיה מושלג בפסגה. אין הרבה גברים קולים אמיתיים בארץ. ברוס ספרינסטין, בוב דילן ולני קרביץ היו מתאדים בלבנטיניות של ארץ ישראל.
פסגת האוורסט. סחרוף (צילום: רועי וייס)
סחרוף מצליח לשמור על הפאסון לאורך השנים ולא מתרגש גם כשתופעות טבע טרופיות מזן נינט כובשות את השטח. כמה פעמים ראיתם שערים של ברי במגזיני כרומו? בכמה כסאות שליינים ושאר פטפוטי טוק שואו הוא ישב? שם קצוץ על דרישות התעשייה, עדיין הוא כאן כמו שריד פרה-היסטורי קפוא מתקופה בה כוכבי רוק חצבו את דרכם בטיפוס איטי למעלה. אנחנו אוהבים אותו קר אלינו, אוהבים אותו בלתי נגיש ומסתורי ומוכנים להתארח בין הצלילים כשהוא משכנע בקולו הצרוד שאצלו חם, חם על הירח.
יונית לוי
הדפים מרשרשים בין אצבעותיה, תמיד מדייקת במילים שנשלחות אליה מהפרומטר כשהיא יושבת לה באולפן הלבן. נסיכת שלג, כלום לא חודר אליה, מסיימת מהדורה ואז נפתחת רק מול נהג המונית הקבוע שלה. פעם באלף כתבות היא מחייכת באופן חושף שיניים ואז אנחנו מתמוגגים מול המסך.
הנסיכה שלא צחקה. לוי (צילום: ענת מוסברג)
כן, היא מסוגלת לזה, היא לא מהונדסת לחלוטין, כמו באגדה על הנסיכה שלא צחקה, ואז פתאום כן, זה אומר שפחות ראש נערף. לחיצה בשלט אל מהדורת הדיסטאנס בראשותה, משולה ללחיצה על שלט המזגן. יונית לוי, היא הפיתרון לחיסכון בחשמל, רוח קרה ואקטואליה בכפתור אחד.
בר רפאלי
בר רפאלי טוענת שהיא לא מירמיר כמו שחושבים. פעם היא ציינה בראיון שהזווית של הפה שלה נוטה לכיוון מטה, ככה שנראה שהיא אף פעם לא מרוצה. נסו עכשיו לדמיין את הסיטואציה הבאה: ראיון וידאו שנקבע עם המודליסטית לרגל כתבת שער ב"פנאי פלוס". דלתות נפתחות ונטרקות בסטודיו, היא ממאנת לצאת מהחדר. אחרי שעה מוסרת שהיא מוכנה להישאל רק על המותג שמפרסמת וגם זה צריך להיות קצר. הראיון בוטל, הצוות התקפל והאווירה היתה רעה. אמא שלה, ציפי לוין, לא מה שחשבתם, באדיבות ורכות ניסתה לפשר אך עמדה בתווך בין ה"דווקא" של הבת לצרכים של התקשורת.
גם אם קפוא, יש פיצוי. רפאלי (צילום: קוקו)
מצד שני: לוקיישן אחר, חום אימים, קרוואן איפור באמצע שדרות רוטשילד, רפאלי חנוטה בקולקציית חורף, יושבת נינוחה ועונה על כל השאלות. כן, גם על אלו שנוגעות לביקור הטראומטי ההוא. יום חורפי אמיתי, מתחיל בדיוק ככה. אתה מתכונן ויוצא החוצה, בלי לדעת מה מצפה לך. ואז, גם אם קפוא לגמרי, הרחוב עולה על גדותיו, עלים עפים והמטריות הצבעוניות נפתחות - היופי המושלם הזה שנגלה בפניך, הוא פיצוי שגורם לשחר לפתחו שוב ושוב.
דנה מודן
היא לא ביץ' ולא מרשעת, היא פשוט שנונה ואינטליגנטית יותר מרוב הגברברים וזה גורם לעם הבובלילי שלנו חרדת ביצוע אל מול בחורות בדמותה. דנה מודן באה אלינו מ"פלורנטין" וקנתה את עולמה ב"אהבה זה כואב", שם תקעה יתד כאושיה תל אביבית, אבל גם כשלא הכל הפי–הפי -ג'וי-ג'וי–סוף טוב-הכל טוב, היא משדרת חוזק.
חרדת ביצוע. מודן ברגע נדיר (צילום: ענת מוסברג)
חוץ מהעובדה שקשה להיזכר אם החיוך שלה חושף סתימות ואין לאף אחד מושג אם יש או אין לה גומות, מבחינת גנטיקה קולית יש על מה לדבר. תשאלו את עברי לידר, (הנושא שמועות על עבודה משותפת על ילד) שחושב בדיוק את אותו הדבר.
מרינה מקסימיליאן בלומין
חורף זה לא רק דיכאון אלא גם התכרבלות, ומרינה מקסימיליאן בלומין היא הפרזנטורית הכי טובה של הפן הזה שבעונה הקרירה. היא לא מצננת במובן הרע של המילה, אלא תורמת בעזרת הרוך שבקולה, הבגרות האישיותית והחיבור לנשמה לתחושה סגרירית מתקתקה.
תחושה סגרירית מתקתקה. ממ"ב (צילום: ענת מוסברג)
אומרים שאנשים גדולים סובלים פחות מקור אז אולי זו הסיבה שכשהיא עוטפת אותנו מצד אחד מתקבלות צמרמורות, מצד שני היא מביאה איתה תמיד איזה סוג של פוך אמנותי. אז קבענו לסופת הרעמים הבאה?
לכתבות נוספות בפרויקט "אל ארצות הקור":
