שתף קטע נבחר

ויכוחים מכוערים זה בריא למשק

המשתתפים בוויכוח על תוכנית ההאצה ורשת הביטחון מפיצים השמצות מכוערות אלה נגד אלה, אבל למעשה כל אחד מהם מגן על אינטרס חיוני לכלכלה ולחברה. מדינה במשבר כלכלי צריכה ויכוח, לא שליט חזק שיחליט בשביל כולם

אחת לכמה חודשים מתקיים במשק הישראלי הטקס הבא: צוות של פקידים בכירים מתכנס בירושלים לפגישת חירום ופותח במשא ומתן. השיחות נמשכות אל תוך הלילה. לקראת מרתון הישיבות הם מתראיינים בלא הרף, מפזרים בחלל התקשורת השמצות גועליות אלה נגד אלה, מאשימים אלה את אלה בחורבן השוק, המדינה, המשק והעולם.

 

אבל עם רדת הערב הם מתיישבים בחדר הסגור, מעיפים את הכתבים החוצה, ומאז ועד הבוקר- האווירה רגועה, השיחות ענייניות, הפיתרון מתקרב. כל הלילה טוחנים בורקסים וחופרים בפרטי-הפרטים, והמדינה - או, ליתר דיוק, התקשורת - עוצרת את נשימתה מרוב מתח - מה יחליטו הבכירים.

 

בבוקר הם חוזרים לאור היום והזרקורים, טרוטי עיניים אך מרוצים, מחובקים ומחוזקים, ומודיעים על הפיתרון שמצאו. בזכותי, כמובן, יאמר כל אחד מהם אחר כך, בשיחה שקטה עם הכתבים הרלוונטיים.

 

הריטואל הזה עומד להתקיים כנראה גם הערב, על רקע הויכוח על תוכנית ההאצה ורשת הביטחון הפנסיוני. בדיון הלילי ישתתפו בכירי משרד האוצר, משרד ראש הממשלה ובנק ישראל. מעשה ברבי צבי אקשטיין ורבי רענן דינור ורבי ענמואל טרכטנברג ורבי ירום אריאב, רבי שוקי אורן ורבי ידין ענתבי ורבי רם בלינקוב, שהיו מסובים במשרד ראש הממשלה כל הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם - רבותינו, הגיע זמן מסיבת עיתונאים.

 

הוויכוח הוא הפגנת עוצמה

המשבר הכלכלי מעורר בישראל מחול שדים של ויכוחים ומאבקי כוח פוליטיים. אולמרט נגד בר-און, עיני נגד בר-און, ברוורמן נגד מיסז'ניקוב, דינור נגד בלניקוב, פישר מפשר. הדיון - כרגיל אצלנו - צעקני ומתלהם.

 

המשתתפים בדיון הזה - מכל הצדדים - מרבים לשלוף את ההאשמה האולטימטיבית: הצד השני פועל בחוסר אחריות. טנחנו (האוצר, משרד ראש הממשלה, ההסתדרות) דואגים לכם. האחרים (האוצר, משרד ראש הממשלה, ההסתדרות) פוגעים במשק, מסכנים את עתיד המדינה, מונעים מאינטרסים זרים.

 

כרגיל במקומותינו, נשלפות האשמות הדדיות על חריגה מסמכויות ופעולה בחוסר סמכות. ובמדינה שיש בה יותר עורכי דין ויועצים משפטיים מבני אדם - תמיד תימצא דרך להוכיח שהאשמות כאלה, מכל הצדדים, הן נכונות.

 

אבל הויכוח הזה - שעומד, יש לקוות, על סף פיתרון - הוא הפגנת עוצמה, שבריאה לשוק ההון והעבודה הישראלי, בריאה לחברה ובריאה למשק.

 

כל אחד מהצדדים לויכוח מגן על אינטרס חיוני למדינה: פקידי האוצר שומרים על הקופה הציבורית מפני פריצה, מחשש לחזור להפקרות שהייתה כאן שנות ה-80. ההסתדרות מגינה על העובדים המבוססים שהיא מייצגת, המהווים חלק נכבד מהמעמד הבינוני, כדי למנוע מהם לאבד את החסכונות שחסכו כל חייהם ולסיים את חייהם בעוני.

 

 שרגא ברוש מצטרף לעיני, כי פגיעה ברבבות עובדים מבוססים היא פגיעה בתעשייה. נגיד בנק ישראל מנסה למצוא פיתרון, לפשר ולתווך, מתוך הבנה שהויכוח על רשת הביטחון מגדיל את האיום על המשקיעים בבורסה ומעמיק את המשבר בשוק ההון.

 

הפוליטיקאים עושים את המוטל עליהם - לוקחים את הצד שלדעתם מיטיב עם הציבור, כדי לקבל נקודות במערכת הבחירות. והתקשורת תאבת הרייטינג מנסה שהציבור ידע כמה שיותר.

 

הדרך הבריאה לצאת מהבוץ

מדינה בריאה צריכה את כל המרכיבים הללו. והויכוח ביניהם, מגעיל ככל שיהיה, משדר לשווקים, לצרכנים ולאזרחים שמשהו בכל זאת קורה, שמישהו מנסה למצוא פיתרון לבלגן ולא מפקיר אותם לגמרי. מדינה שאחת מהחיות בג'ונגל הכלכלי שלה שולטת על השאר בלא מצרים - היא מדינה חולה ונכה, דיקטטורה של גורם אחד.

 

לפני חודשיים, כאשר הקונגרס האמריקני קיים דיונים סוערים בתוכנית לחילוץ ארה"ב מהמשבר הכלכלי, כתבתי ש"בישראל היו מאשרים את התוכנית צ'יק-צ'אק". כתבתי שהתוכנית הייתה נסגרת בשיחה בין שלושה פקידים באוצר ומצורפת לחוק ההסדרים. כתבתי זאת מתוך הערכה לדמוקרטיה האמריקנית, וחוסר הערכה לדמוקרטיה הישראלית.

 

טעיתי. הדיון אצלנו סוער ומסעיר לא פחות מהדיונים המרתוניים בקונגרס, בסנאט ובבית הלבן על תוכנית החילוץ, ומדיונים דומים המתקיימים בכל מוסדות האיחוד האירופי.

 

נכון, הויכוח מעצים את הפאניקה והחרדה בלבם של אנשים חלשים, אנשים שמייחלים שמנהיג חזק אחד יפתור את כל הבעיות צ'יק-צ'אק. אצלנו עוד מעט לא יהיה משבר כלכלי, כתבה לי לא מזמן קרובת משפחה מרוסיה. נכון, יש בעיות, אבל פוטין ומדבדב מצאו פיתרונות והם דואגים לנו. ככה אמרו בטלוויזיה. היא טועה, כמובן, בגדול. הדרך המגושמת, הקשה והמסובכת שלנו, ולא הדרך הרוסית, היא הדרך לצאת מהבוץ.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ויכוח מכוער, מדינה בריאה
צילום: אבי אוחיון לע"מ
מומלצים