ייסורי גמילה: גברים לעומת נשים
נשים נבדלות מגברים בדפוסי השימוש בסמים, במניעים להתמכרות ובתחושות המתעוררות עקב גמילה. מחקר שנערך בקרב אסירים ואסירות בישראל מאשש את התיאוריות הללו וממליץ להתחיל להתמודד עם הטראומות שהובילו לשימוש מיד עם תחילת תהליך הגמילה
שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים (המוגדרים כסמים) נפוץ בבתי הכלא ברחבי העולם, כולל בישראל. על פי נתוני שירות בתי הסוהר, נכון לשנת 2006, 17% מהאסירות הפליליות ו- 14% מהאסירים הפליליים בישראל היו כלואים בגין עבירות סמים. יתרה מכך, נכון לשנת 2000, כ- 70% מהאסירים בישראל משתמשים בסמים.
מחקרים רבים מצביעים על הבדלי מגדר בפשיעה ובהתמכרות לסמים. קיימים הבדלי מגדר בשעורי הפשיעה ובסוגי העבירות הקשורים לשימוש בסמים, אולם נמצאו גם הבדלי מגדר לגבי תופעת ההתמכרות ללא קשר לפשיעה. נשים מכורות נבדלות מגברים בתחילת השימוש בסמים, בסיבות לשימוש בהם, בדפוסי השימוש ובמאפיינים החברתיים. נשים מתחילות להשתמש בסמים בגיל מאוחר יותר מאשר גברים ומתארות את תחילת השימוש כפתאומי וכאינטנסיבי, בעוד גברים מדווחים על התפתחות הדרגתית של התהליך. תחילת השימוש בסמים בקרב נשים היא בעיקר בעקבות אירוע טראומטי בחייהן, כגון מחלה או הרס המשפחה. אצל גברים תחילת השימוש קשורה יותר ללחץ חברתי.
הבדלי המגדר בולטים גם בתחום מרכיבי האישיות וברגשות השליליים. מכורים לסמים מאופיינים בהיעדר יציבות רגשית, ברמה גבוהה של רגשות שליליים ובהיעדר משאבים להתמודדות עם חיים תובעניים. כמו כן מתאפיינים רגשות המכורים בחרדה, בדיכאון, בעוינות ובתחושת קוהרנטיות נמוכה. הסוציולוג אהרון אנטונובסקי (Antonovsky) הגדיר בשנת 1979 את המושג "תחושת קוהרנטיות". הכוונה לתחושת הביטחון של הפרט ביכולתו להתמודד עם תביעות החיים. תחושה זו דומה למשאבי התמודדות אישיים אחרים במצבי לחץ, כמו חוסן אישי ומידת הביטחון של האדם ביכולתו לבצע משימה ביעילות.
מחקרים רבים מצאו כי עוצמת הרגשות השליליים בקרב נשים מכורות גבוהה מזו של גברים מכורים. נשים אלה סובלות יותר מאשר גברים מרגשות אשם, בושה, דיכאון, חרדה וירידה בתחושת הקוהרנטיות כתוצאה מהתמכרותן. רוב המחקרים שעסקו במכורים לסמים נערכו באוכלוסייה הכללית ולא באוכלוסיית האסירים ולפיכך יכולת ההכללה של מחקרים אלה מוגבלת לגבי אוכלוסיית האסירים, שהיא בעלת מאפיינים וצרכים ייחודיים.
ילידי הארץ, בני 35 בממוצע, אסירים בגמילה
ד"ר גילה חן וד"ר אורי תימור מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ערכו מחקר השוואתי ראשון מסוגו בבתי הכלא בישראל, שבו בדקו את הבדלי המגדר בפשיעה, בהתמכרות לסמים, במרכיבי האישיות וברגשות השליליים של אסירים שנגמלו מסמים. המדגם כלל 119 אסירים מכורים (65 גברים ו- 54 נשים) ה"נקיים" מסמים במשך שני פרקי זמן שונים: עד שנה ומעל שנה. אסירים אלה עברו תכניות גמילה מסמים בארבעה בתי כלא, תוכניות שכללו השתתפות בתוכניות גמילה פרטניות וקבוצתיות.
רוב הגברים שנכללו במדגם היו ילידי הארץ, בני 35 בממוצע, בעלי 9 שנות השכלה בממוצע ובעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך. לרבים מהם משפחות מוצא גדולות, שלהן רקע עברייני. רוב הנשים שנכללו במדגם היו גם הן ילידות הארץ. בדומה לגברים, הן היו בנות 35 בממוצע והגיעו ממשפחות מוצא גדולות שלהן רקע עברייני. רובן היו רווקות, חלקן גרושות וחלקן נשואות. רובן היו אמהות לילדים.
המחקר נערך באמצעות ארבעה שאלונים שהועברו לאסירים ולאסירות. בין השאלונים היו שבדקו את תחושת הקוהרנטיות, החרדה והעוינות בקרב הנבדקים. רשימת האסירים המכורים ה"נקיים" מסמים הועברה מארבעה בתי כלא לידי החוקרים על ידי העובדים הסוציאליים. אסירים אלה עברו דרך שגרה בדיקות שתן בכדי לוודא את "ניקיונם" מסמים. האסירים הביעו נכונות להשתתף במחקר והובהר להם כי השאלונים נועדו לצרכי מחקר בלבד ושהם אנונימיים לחלוטין.
התמכרות מהירה, פתאומית ורגשית יותר
בהתאם למשוער, ממצאי המחקר הצביעו על שיעור גבוה של אסירות (43.4%) שעברו התעללות מינית במהלך חייהן. תחילת השימוש בסמים בקרב הנשים המכורות לסמים הייתה קשורה לעתים קרובות לאירוע טראומטי של גילוי עריות.
הממצאים אף הצביעו על הבדלים במאפייני פשיעה בין אסירים מכורים שהיו "נקיים" מסמים ובין אסירות במצב דומה: האסירים היו מעורבים בפשיעה בגיל צעיר יותר ונכלאו מוקדם יותר מאשר האסירות, אולם לא נמצא הבדל בין אסירים לאסירות במוּעדוּת (מספר הכליאות). ממצא זה מלמד, לדעת החוקרים, כי ההידרדרות לפשיעה בקרב נשים מהירה יותר.
מחקר זה הראה, שרוב האסירות השתמשו בסמים לפני שהיו מעורבות בפשיעה, לעומת האסירים, שלרוב עסקו קודם בפשיעה ורק לאחר מכן התמכרו לסמים. כלומר, בעיקר בקרב נשים ההתמכרות לסמים יכולה לגרום למעורבות רבה יותר בפשיעה. לקשר בין סמים לפשיעה כמה כיוונים: ההתמכרות לסמים מובילה לפשיעה בעיקר בשל הצורך למימון ההתמכרות, ואילו הפשיעה כשלעצמה מובילה להתמכרות לסמים היות שהן הפשיעה והן ההתמכרות לסם קשורות לתת תרבות עבריינית.
באשר למאפייני ההתמכרות, ממצאי המחקר מלמדים שהאסירים החלו להשתמש בסמים "קלים" בגיל צעיר יותר מאשר אסירות, אולם לא נמצאו הבדלי מגדר בגיל התחלת השימוש בסמים "קשים" ובגיל ההתמכרות. גם את הממצא הזה מסבירים החוקרים בכך שנשים משתמשות לרוב בסמים בגלל אירוע טראומטי ולפיכך השימוש בסוגי סמים שונים בקרב נשים פתאומי ומהיר ואין מעבר משימוש בסמים "קלים" ל"קשים". לעומת זאת, אצל גברים השימוש בסמים מתפתח באופן הדרגתי.
רוב הממצאים המתוארים לעיל מתאימים למשוער ולמחקרים אחרים שנעשו בתחום גם במדינות אחרות, אולם, הממצא החדשני במחקר הישראלי התייחס להשפעת ה"ניקיון" מסמים על גברים ונשים.
לפי תוצאות המחקר, היו אסירים "נקיים" מסמים זמן ממושך יותר מאשר אסירות. "ניקיון" ממושך מסמים נמצא קשור לעלייה בתחושת הקוהרנטיות ולירידה ברמת החרדה וברמת העוינות אצל אסירים גברים. לעומת זאת, אצל האסירות לא חל שינוי בתחושת הקוהרנטיות וברמת העוינות, וככל שתקופת ה"ניקיון" מסמים הייתה ממושכת יותר, כך עלתה רמת החרדה. ממצאים אלה מאששים את ההשערה שההתמכרות לסמים בקרב נשים מהווה לעתים תכופות אמצעי להרדמת הרגשות הכואבים. "ניקיון" מסמים מעלה את רמת החרדה בקרב נשים מכורות ומחייב מתן מענה טיפולי מיידי, או אף התחלת טיפול עוד לפני תהליך ה"התנקות" מסמים.
בעבר נטו לחשוב שתחילה יש להתמקד בשמירה על ה"ניקיון מסמים", ורק לאחר מכן להתמודד עם הטראומות הנפשיות. ממצאי מחקר זה מעידים כי "התנקות" מסמים מעלה את רמות החרדה ומחייבת התייחסות טיפולית מיידית. שיטות הטיפול החדשות לנשים מכורות מתמקדות בלימוד דרכי התמודדות חלופיות יעילות ובטוחות יותר עם הרגשות השליליים.
ממצאי המחקר מצביעים על ההשלכות החמורות של גילוי עריות, המתבטאות בהתמכרותן של נשים לסמים ובהידרדרותן לפשיעה. המחקר אף מראה את ההשפעה השונה של תקופת ה"ניקיון" מסמים על אסירים לעומת אסירות, דבר המחייב התייחסות טיפולית שונה לאסירים ואסירות תוך התחשבות בגורמים אלה, למשל: הפעלת תכנית טיפולית שונה המתמקדת בטראומה הנפשית ובהעצמתן האישית של המכורות.
מגבלות המחקר הן אופיו הרטרוספקטיבי, שמבוסס על דיווח עצמי של המשתתפים, והעובדה שהוא נערך באוכלוסייה ייחודית. מן הראוי לבדוק האם הממצאים נכונים גם לגבי אוכלוסיות נוספות.
דינה וולודרסקי היא תלמידת מוסמך במדעי החיים. המאמר המלא התפרסם בגיליון דצמבר של "גליליאו "
לפנייה לכתב/ת 
