שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    די לכיבוש!
    "היו זמנים שהציונות הדתית גידלה את בניה על ערכי ה'השתלבות' - להיות שותפים שווי זכויות ודרך במדינה. רק שההשתלבות ההיא הפכה ל'השתלטות' כשה'אמוניים' מביטים ממרומי צדקתם המוחלטת על אותם מיליארד טועים, מסמנים מטרה ומתחילים לעבוד". פייגלין הצליח להתברג בליכוד? אפרת שפירא-רוזנברג סבורה כי מדובר בסכנה ברורה ומיידית

    סיפור הפריימריז בליכוד הוא מלחמתו (הכושלת) של נתניהו במשה פייגלין ובפייגליניו שביקשו, לטענת נתניהו, לבצע השתלטות עוינת על המפלגה. על אף שמשה פייגלין הוא חבר ליכוד יותר שנים מאשר חלק מחברי הכנסת של הליכוד בעבר (ואולי גם בהווה), עדיין הוא נתפס כגורם חוץ המנסה "לכבוש" את המפלגה.

     

    בינינו, הליכוד ו"טובת המפלגה" הם הדבר האחרון שמעניין אותי בימים אלה. אבל בתכל'ס, נתניהו צודק. הוא השכיל לזהות תופעה שפייגלין הוא רק אחד המייצגים שלה, תופעה שהולכת ומתחזקת בשנים האחרונות - הכובשים.

     

    אם נחזור כמה עשורים לאחור, הרי שהמושג שבני "הציונות הדתית" גדלו עליו הוא "ההשתלבות". את רובנו שגדלנו בערים המעורבות, בתיכונים הדתיים וכן, גם בבני עקיבא, חינכו ללמוד מקצועות חופשיים ולהשתלב בכל המערכות במדינה - בצבא, במערכת המשפט, באקדמיה, בחברות שונות וכו'. להשתלב מתוך רצון להיות חלק ממשהו, חלק מהמפעל הציוני שנקרא מדינת ישראל, או בפי המנהיגים שלנו "ראשית צמיחת גאולתנו". לא שלחו אותנו למשימת התאבדות ג'יהאדית של להראות למישהו משהו, או להפיץ משהו בעולם. פשוט להשתלב, להיות שותפים שווי זכויות ודרך, לבנות משהו ביחד, ולהביא אל ה"ביחד" הזה את המשהו המיוחד שלנו.

     

    אבל בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז ההתנתקות, ההשתלבות הפכה להשתלטות. כן, עד כמה שזה סמלי, דווקא ה"ב" נעלמה. ולא, אני לא מדברת על אותו פלג בציבור הדתי שעשה התנתקות רגשית ואידאולוגית מהמדינה. אותם ראינו ושמענו בשבוע שעבר בחברון, ועם הנזקים שהם עוד יגרמו ניאלץ להתמודד בעתיד הלא רחוק.

     

    אני מדברת על קבוצה די גדולה של אנשים שלכאורה נראים אותו דבר, נשמעים אותו דבר, וממשיכים לעשות אותו דבר. בפועל, הכל נראה מוכר - לומדים מקצועות חופשיים, נכנסים לעבוד בכל המערכות במדינה - בצבא, במערכת המשפט, באקדמיה בחברות שונות וכו'. אבל המטרה היא אחרת - לא להשתלב, אלא להשתלט על מנת לכבוש. ואוי, כמה שההבדל הזה משמעותי. מבחינתם, כל החילונים הם תינוקות שנשבו (במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב הם רשעים גמורים), ולכן אנחנו ניכנס פנימה ו"נראה להם" איך באמת צריכים לעשות את הדברים.

     

    סכנה ברורה ומיידית

    אותם אנשים "אמוניים" כפי שהם אוהבים לכנות את עצמם, מביטים ממרומי צדקתם המוחלטת על כל אותם מיליארד טועים, מסמנים את המטרה, ומתחילים לעבוד. הם יכולים להיות מגולחים, מעונבים בעניבות מודרניות, לדבר יפה, ואפילו להתיידד עם החילונים במשרד - אבל לכל זה, מטרת על אחת - לכבוש: אנחנו נראה להם. אנחנו נשנה. אנחנו נחליף את השלטון ונהפוך את המדינה למדינת התורה (מושג שהחליף את המושג "מדינת הלכה" שכנראה נתפש כיותר מאיים על הציבור החילוני שלכאורה ממילא לא מבין בסמנטיקה...)

     

    אבל נא לא לטעות. אין המדובר בהבדל סמנטי בלבד - זו הסתכלות

    אחרת לגמרי על המדינה, על מוסדותיה ואפילו על החברה הישראלית. נכון, הם לא אלימים, לא מסיתים ולא שופכים חומצה על חיילי צה"ל - לא זו דרכם (זה לא אומר שהם לא מביטים במידה מסויימת של שביעות רצון על אלה שכן נוקטים באלימות....). הם לא יעשו הפיכה אלימה ויסובבו את ירושלים בתרועת שופרות עד שחומותיה יפלו. אבל הסכנה שהם מהווים למדינת ישראל ולאיזון הכל כך עדין, עד שהוא לעתים עומד על כרעי תרנגולת ממש בין היותה יהודית והיותה דמוקרטית, היא ברורה ומיידית. והיא מוזנת אל תוך חלק ממערכת החינוך, ומוצאת את דרכה לדור הצעיר.

     

    ותאמינו לי שכמורה טרייה לאזרחות אני יודעת על מה אני מדברת באומרי שעבור הדור הצעיר בציונות הדתית, מושגים בסיסיים בדמוקרטיה כבר אינם מובנים מאליהם, והם מעדיפים לנופף בסיסמאות כגון "המדינה צריכה להתנהל על פי חוקי התורה ולא על פי חוקי הגויים".

     

    אז נכון, לעין החילונית המצויה, הנטועה לה בשאננות בתוך עיני קבוצת הרוב, הפרוגרמה הזו אולי נראית נאיבית עד כדי גיחוך, ולא ריאלית בעליל בעתיד הנראה לעין. אבל למי שנמצא בפנים, ומטה אוזן לרחשים העולים מתוך הציבור, זה בהחלט נראה מדאיג. איך אומרים אחינו השמאלנים? הביטוי "הכיבוש משחית" מעולם לא היה רלבנטי כל כך ואת זה נתניהו יודע היום טוב מכולם... 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים