לימינו של נתניהו

אם למישהו היה ספק, עכשיו כבר אין: הליכוד נשאר ליכוד. כחמישים אלף חברי התנועה בחרו רשימה בדמותם, בצלמם, ברוחם ובדרכם: ימנית, אשכנזית, חובבת התנחלויות, חובשת כיפה, ודוגמטית בתחום המדיני. רשימה שצריך ללקות באמנזיה ולעצום שתי עיניים כדי להגדיר אותה מרכזית או מתונה. חובבי ה"בית היהודי" הלא יציב ימצאו בנקל את ביתם החדש בין כותלי הליכוד.

פריימריז בליכוד - הסיקור המלא ב-ynet:

• סער בראש, פייגלין במקום ה-20
• הרשימה של פייגלין היכתה את נתניהו
• פייגלין: ניצחתי את ההשמצות
• התגובות: נבחרת הבלהות של נתניהו
• הפייגליניזם - מהשתלבות להשתלטות/ טור אישי 
  

בנימין נתניהו יכול להצהיר עד מחרתיים שמבחינתו זו רשימה מצוינת. ספק אם הוא משכנע אפילו את עצמו. כשעלה התאנה המשפטי-מדיני דן מרידור נזרק על-ידי הבוחרים למקום ה-17; וכשעוזי דיין ואסף חפץ, כוכביו של יו"ר הליכוד, לא התברגו ברשימה; וכשמשה פייגלין סוגר את העשיריה השניה למרות קרב סטלינגרד שניהל נגדו נתניהו באופן אישי - סימן שיש בעיה.

חדשות רעות נוספות לנתניהו נמצאות בעשיריה השלישית, שבה מככבים מורדי הליכוד איוב קרא, אהוד יתום, מיכאל רצון, זאב אלקין ודני דנון. את העשיריה השניה מפארות גילה גמליאל, ציפי חוטובלי, ישראל כץ, ויולי אדלשטיין. גם כאן קשה למצוא מרכזיים ומתונים.

כשסילבן שלום נדחק למקום השישי, ובני בגין, בוגי יעלון, רובי ריבלין, גדעון סער ולאה נס הם חלון הראווה המדיני-ביטחוני ה"פרגמטי" של הליכוד - לנתניהו יש בעיה אמיתית.

אלמלא השקיע יו"ר הליכוד כל כך הרבה מאמצים למחוק את פייגלין מהרשימה; ואלמלא כינס אחת לכמה ימים מסיבות עיתונאים כדי להתהדר בפנים החדשות של הליכוד ודחף כבולדוזר את רשימות המומלצים שלו; ואלמלא הוארכה ההצבעה עד השעה אחת בלילה אחרי יום פריימריז מביך ומשפיל עבור אלפי אנשים שהמתינו שעות מול הקלפיות - אפשר היה לומר: ניחא. הליכוד בחר באופן דמוקרטי ונקי את נבחריו.

אלא שנתניהו החליט להתערב, לבחוש, לשנות תקנונים, לשלוח הודעות ליליות היסטריות למתפקדים, ולבשל רשימה כרצונו. הלילה התברר שפעולות ההצלה כשלו כישלון חרוץ. הניתוח הצליח לבסוף, אחרי הבאגים בהליך הבחירה, אבל החולה פצוע ומדמם.

בגדול, הליכודניקים עשו מה שרצו והחזירו לתמונה את כל מי שנזרק החוצה לפני שלוש שנים, את כל אותם "מורדים" שבגללם נמלט אריק שרון מהליכוד והקים את קדימה, אותם מורדים שדרדרו את התנועה שלהם ל-12 מנדטים בבחירות 2006.

נתניהו פרסם רשימות מומלצים, ואכן - נס, אדלשטיין, אופיר אקוניס וחיים כץ בפנים, וגם חברי הכנסת המכהנים עדיין בסביבה, ואולם, הדיל של פייגלין היה חזק לא פחות: כל מי שסומן שם, נכנס, וגבוה. בגין, ריבלין, סער, ארדן - כולם מככבים. הטענה של נתניהו כי הדיל של פייגלין לא השפיע מעלה סומק בלחיים, שכן הפער בין גדעון סער, שהיה ברשימת המומלצים, ובין סילבן שלום, שנעדר ממנה - עומד על כעשרת אלפים קולות. אנשיו של פייגלין, שנדבקו לקלפיות עד שהצליחו להצביע, מונים פחות או יותר כששת אלפים איש. אפילו ילד יכול לעשות את החשבון.

אבל לא הכל שחור מבחינת נתניהו: העשיריה הראשונה של הליכוד טובה. סער מתייצב בעמדת מפתח כמועמד בולט לראשות הליכוד שאחרי עידן נתניהו. גלעד ארדן, ריבלין, משה כחלון, שלום ויובל שטייניץ הם פרלמנטרים משובחים. בגין הוא בגין, ויעלון הוא סוג של חותמת ביטחונית. במובן זה, לנתניהו יש במה לנפנף.

אם ירכיב ממשלה, השרים יהיו איכותיים. הבעיה היא שהסיעה שלו, וגם חלק מהממשלה שלו, עשויה להיות לעומתית ותמרר את חייו. את הרשימה לכנסת של מפלגה, כל מפלגה, יש לבחון בפרספקטיבה של סיעת שלטון, שאיתה צריך ראש ממשלה לעבוד ולהעביר החלטות גורליות יותר או פחות. בשיטה הפרלמנטרית, הבחירה היא בין רשימות ובין האידיאולוגיות שמרכיבות אותה, ולא רק בין האישים שמובילים אותן.