פרידה מהיועץ המשפטי
מזוז חייב ללכת הביתה נוכח הגשתם החפוזה של כתבי אישום רק מכוחה של הרשעה תקשורתית בארץ ובעולם, ללא כל בדיקה רצינית כנדרש על פי החוק
מאמר זה אינו אלא צדו השני, הכואב, של מאמרי הקודם על האחריות המוסרית של היהודים בחברון, אך אינו גורע ממנו אף מילה.
לאחר דבריה של השופטת מלכה אביב, נוכחנו לדעת ביתר שאת כי המשפט בארץ, בפרט בנושאים הקשורים לשאלות אידאולוגיות, למדיניות ולביטחון, הוא משפט תקשורתי שמתנהל בהקשר קלוש לחוקי השפיטה והצדק, למרבה הצער. השופטת מתחה ביקורת על יחסן של המשטרה והפרקליטות לעצור, תושב חברון, ואמרה כי המשטרה שבויה בקונספציה שהוצגה בתקשורת. אחד מנציגי הפרקליטות פנה אליה ואמר כי לא ייתכן שבתיק בעל הדים כה גדולים בתקשורת, תינתן ההחלטה כמו שלה. בתשובה אמרה לו השופטת, כי אינה "מנהלת את הדיון על פי תגובות התקשורת. גם לא התקשורת הבינלאומית".
כך הפך "חבר המושבעים התקשורתי" לתובע, לשופט ולמי שקובע את כללי הצדק לפי התחושה הכללית ולפי הערכים והשאיפות של מעצבי הדעה הציבורית. הדברים אמורים במיוחד ביחס לפרקליטות ולגורמי החקירה במשטרה, שהיועץ המשפטי לממשלה אחראי להתנהלותם.
החידוש שהתפרסם בנוגע לשיקולי המשטרה והפרקליטות ביחס למעצרו של החשוד הוא רק בכך שנציגי הפרקליטות הודו בבית המשפט שהגישו כתב אישום נגד היורה לפי החומר התקשורתי, ולפי עוצמת הגל התקשורתי, מבלי לבחון ולחקור היטב לפי חובתם המשפטית.
שתי ערכאות שיפוטיות שסירבו להיגרר אחרי המשפט התקשורתי, העמידו את הפרקליטות לדין ציבורי שאי אפשר עוד לברוח ממנו.
עוד התפרסם אתמול, שהנשיא לשעבר משה קצב, שכבר נשפט והורשע על ידי "חבר המושבעים התקשורתי", יתבקש כנראה לסיבוב נוסף של עימות עדויות פומבי (כי הכל יתפרסם כמובן), לפני שיוחלט אם יוגש כתב אישום פלילי לפי החוק. גם משפטו של ראש הממשלה וגם הדחתו התנהלו עד כה על ידי אותו "חבר המושבעים התקשורתי", שאינו פועל על פי החוק, אלא על פי התחושה הציבורית.
מבחינת הציבור, ברגע שהתברר לו באמצעות התקשורת שראש הממשלה איננו מכחיש את עצם קבלתן של מעטפות טלנסקי, הוכרע דינו בציבור והוא נאלץ להתפטר. הוא הדין בנשיא לשעבר. ברגע שהציבור השתכנע שהתקיימו יחסים וכל השאלה היא אם היו הדברים בהסכמה, בלחץ או באונס, הוכרע דינו מבחינת הציבור, והמשפט עצמו כמעט ואין לו חשיבות עוד, בתנאי כמובן שהוא יתקיים אי פעם, ותהיה בו הרשעה. כך הדבר גם לגבי ראש הממשלה.
יש מקום רב לעמדה הציבורית, כשהיא משקפת באמת נורמות מוסריות גבוהות, בפרט ביחס לנבחרי ציבור. אבל היועץ המשפטי לממשלה אחראי לכך שמשפטים וחקירות יתנהלו לפי החוק, ולא לפי התקשורת. שחקירות משטרה לא יתפרסמו עוד באותו היום, שכתבי אישום לא ינוסחו לפי האווירה הציבורית, מפני שהוא ממונה על החקירה ועל התביעה של מערכת המשפט רק מכוחם של חוקי המדינה.
אין מנוס מן המסקנה שהיועץ המשפטי לממשלה נכשל פעמים רבות במילוי תפקידו, והגיע הזמן לתבוע ציבורית את התפטרותו. מהסגירה התמוהה של התיק נגד ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, ועד להגשה החפוזה של כתב אישום נגד "מתנחל", שהוא בגדר אשם מראש, דרך חקירות פומביות חסרות כל רסן, כשהמטרה מסומנת כל העת בכתבי העת, מתנהלת הפקליטות עם גורמי החקירה בצורה בלתי חוקית ומבישה.
היועץ המשפטי גם התגייס למערכה פוליטית גלויה בעד בית המשפט העליון ונגד שר המשפטים, בטענה שאי אפשר למנות שופטים בממשלת מעבר. רעיון זה, שיש בו היגיון כשלעצמו, לא מנע ממנו ומבית המשפט העליון להצית תבערה בחברון, שעה שיכלו בנקל לדחות את הדיון עד שתוכרע השאלה המשפטית של הבעלות החוקית, כפי שמתבקש מן השכל הפשוט.
הגשה חפוזה של כתב אישום ללא כל בדיקה רצינית כנדרש על פי החוק, רק מכוחה של הרשעה תקשורתית בארץ ובעולם, היא מעשה בלתי נסלח. השופטות הנכבדות הצילו את כבודה ואת מעמדה של מערכת המשפט בישראל לפי שעה, אולם היועץ המשפטי לממשלה חייב לשאת באחריות וללכת הביתה.
אני יודע היטב שהסיכוי לכך בשלב זה הוא קלוש, למרבה הצער. אבל פירוש הדבר הוא, שהמערכת תמשיך להתנהל על פי התקשורת במקום על פי החוק, ולכן, זה עלול לקרות במצב קשה יותר למדינה ולכולנו, ועדיף לכולנו להקדים רפואה למכה.
לפנייה לכתב/ת 
