הנ"מ לאיראן: רוסיה מצפצפת על ישראל

אז למי צריך להאמין? האם לשר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, ולדובר משרדו, שהצהירו רק לפני כמה שבועות שרוסיה לא תמכור לאיראן את מערכת טילי היירוט המתקדמים מדגם S-300; או לסגן יו"ר ועדת הביטחון בפרלמנט האיראני, איסמעיל כוסארי, שהודיע אתמול (א') שרוסיה כבר התחילה בביצוע מעשי של העסקה? לדבריו, רוסיה כבר מעבירה לאיראן רכיבים של מערכת היירוט המתקדמת, שלפי מומחים עלולה להקשות מאוד על תקיפה אווירית, ישראלית או אמריקנית, לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית.

לכאורה, אחד מהצדדים משקר: האיראני או הרוסי. אבל בחינה מדוקדקת של נוסחי ההתבטאויות הרשמיות ושל הפרסומים בתקשורת הרוסית והאיראנית בנושא, מעלה אפשרות נוספת: בהחלט ייתכן ששניהם - לפחות מבחינה טכנית - דוברים אמת. אבל לא את כל האמת.

ההסבר טמון בעובדה שכל מערכת טילי יירוט בנויה מכמה רכיבים בסיסיים, שביניהם: מכ"מ גילוי ועקיבה, מרכז שליטה ובקרת אש, הטילים ורכבי השיגור שלהם, ציוד היקפי ומערך לוגיסטי. ייתכן מאוד שהרוסים אינם מספקים לאיראנים לפי שעה את המכלול כולו אלא רק, לשם דוגמא, את המכ"מ הקרקעי וציוד הקפי נוספים. המכ"מ המודרני והמתוחכם של מערכת S-300 כשלעצמו, אם יימצא באיראן, משדרג את מערך ההגנה האווירית שלה. הוא גם מאפשר להציב את הטילים ושאר רכיבי המערכת, ולהכניסם לשירות מבצעי מלא בתוך זמן קצר, אם וכאשר תחליט רוסיה לספק את המערכת במלואה.

ממידע שהגיע למערב והתפרסם בתקשורת ידוע שמפעילים איראניים כבר מתאמנים ברוסיה בהפעלת מערכת ה-S-300. רמז לכך שזה מה שהרוסים עושים יש בדבריו של סגן יו"ר ועדת הביטחון של הפרלמנט האיראני. כוסארי אמר אתמול לסוכנות הידיעות האיראנית כי ארצו "החלה לקבל רכיבים" של המערכת. הוא נמנע מלציין שהטילים הגיעו. כך יכלו הרוסים לטעון באזני גורם מערבי לפני פחות משבוע כי אינם מספקים את הטילים, ובפועל לעמוד בהתחייבותם על פי עסקת רכש הטילים שחתמו הנשיא פוטין ושר ההגנה האיראני, לפני שנה בדיוק במוסקבה.

הרוסים נהגו בצורה דומה בעסקה שחתמו עם טהרן לאספקת דלק לכור הגרעיני שבנו עבור האיראנים בבושהר. אין סיבה שלא ינהגו כך גם עתה. צריך לזכור כי למרות העיכובים באספקת מוטות הדלק לכור, סיפקה רוסיה בסופו של דבר את הסחורה. אפשר להעריך כי כך יהיה גם עם טילי ה-S-300. בתנאי כמובן שהאיראנים ישלמו טבין ותקילין את מחיר העסקה - ששווייה מוערך במיליארד דולר.

אולמרט וברק לחצו, לרוסים שיקולים משלהם

החדשות רעות מנקודת ראותה של ישראל. מערכת המכ"מ של ה-S-300 מסוגלת לגלות כ-100 מטרות אוויריות ולהעסיק 12 מהן בבת אחת; הטילים מסוגלים לפגוע במטוסים בטווחים של יותר מ-150 קילומטרים ובגבהים שבין 25 מטרים ל-30 קילומטרים ואף יותר. לפיכך, מטוסי תקיפה רגילים יתקשו מאוד להתגנב למטרותיהם בטיסה בגובה נמוך במיוחד או לשגר חימוש מטווח רחוק ומגובה רב.

הרוסים טוענים כי המערכת מסוגלת גם ליירט טילים בליסטיים בטווחים של יותר מ-40 קילומטרים. מערכת ההנחיה החצי-פעילה של ה-S-300 דומה מאוד בביצועיה ובמאפייניה למערכת טילי ה'פטריוט' האמריקנית, הנחשבת למתוחכמת. הטיל נמצא מוכן לפעולה במארז סגור ואין צורך לבדוק אותו במשך 10 שנים. המערכת כולה מהירה מאוד להפעלה. המשמעות של נתונים אלה היא שמרגע שהמערכת תהיה בידי איראן ותהפוך מבצעית, תתכרסם מאוד יכולתה של ישראל - וגם של ארה"ב - לתקוף ולנטרל את מערך הטילים והגרעין של טהרן.

אלה החדשות הרעות. החדשות הפחות-רעות הן שהרוסים מכרו כנראה לאיראן את הדגם לייצוא: S-300pmu 1 שהוא פחות מתוחכם וביצועיו פחות טובים מהדגם החדיש ביותר של המערכת, המכונה Favorit, ונמצא בשירות ההגנה האווירית הרוסית. פיתוח המערכת החל לפני כשלושים שנה, וידוע על שלושה או ארבעה דגמים.

 הרוסים אינם מוכרים לזרים את הדגם החדיש, מחשש לזליגת הטכנולוגיה למערב. לעומת זאת, מערכות S-300 מהדגם שנמכר לאיראן נמכרו למדינות רבות בעולם - כולל סין, הודו ואפילו לקפריסין. בידי ארה"ב נמצא דגם של מערכת זו שמכרה לה בלארוס, וטורקיה עומדת לקבל מערכת מאותו דגם מהרוסים. שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה צבאי הדוק עם ישראל.

עובדות אלה מצביעות, תיאורטית, על האפשרות שישראל תפתח שיטות ואמצעים להתגבר על יכולותיה המרשימות של מערכת ה-S-300, שרוסיה מנהלת משא ומתן על מכירתה גם לסוריה. אבל נראה שהמשימה למצוא מענה למערכת הזו אינה קלה. הוכחה לכך היא המאמצים שעשה ראש הממשלה אולמרט בביקורו האחרון במוסקבה, לשכנע את נשיא רוסיה מדבדב שלא למכור את המערכת לאיראן ולסוריה. גם שר הביטחון ברק שלח בבהילות בשבוע שעבר למוסקבה, מאותה סיבה, את ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרדו, האלוף (במיל') עמוס גלעד.

שאלה אחרת היא מדוע רוסיה מצפצפת על הפצרות ישראל, על הבקשות מוושינגטון ועל הצהרותיה שלה - ומאותתת לאיראן שהיא מוכנה לספק לה את המערכת, או לפחות רכיבים מרכזיים שלה. לכך כנראה שלוש סיבות:

• רוסיה רוצה להיות גורם משפיע במזרח התיכון וכפי שעשתה זאת בעבר ברית המועצות - היא משתמשת באספקת נשק כמנוף.
• לגמול לארה"ב על כוונתה של וושינגטון להציב טילי יירוט בצ'כיה ובפולין, סמוך לגבול רוסיה. ייתכן מאוד שהרוסים מתכוונים לאותת לממשל אובמה כי אם ארה"ב תבטל את תוכנית טילי היירוט באירופה - תימנע רוסיה מאספקת טילי יירוט מתקדמים לאיראן.
• המשבר הכלכלי העולמי, שגרם למצוקת מזומנים קשה גם בקופה הרוסית. מיליארד דולר איראניים יכולים לעזור מאוד למדבדב.