שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    למה הטלוויזיה כל כך רעה לילדים שלכם?
    כמה שעות צופים הילדים שלכם בטלוויזיה? לפי הסטטיסטיקה - הרבה יותר מדי. ולמה זה כל כך רע? לא חסרות סיבות. לפניכם כמה מהן, וגם כמה הצעות לשינוי

    לא פעם אני משוחח עם הורים לילדים ולפעוטות וכולם משבחים את החשיפה לטלוויזיה ומציינים לפני כמה חשוב הגירוי להתפתחות הילד. במאמר שלפנינו ננתץ מיתוס זה, נבין את הנזק וכיצד ניתן למזער אותו תוך התבססות על מחקרים עדכניים. רובינו צופים בטלוויזיה מדי יום, אולם אין אנו מודעים למשמעות הכמותית של הצפייה.

     

    על פי סטטיסטיקה עדכנית, ילדים עד גיל 6 צופים בטלוויזיה בממוצע כ-60 שעות מדי שבוע. בהמשך, עם המעבר לבית הספר, מספר שעות הצפייה יורד במעט לכמות של 6.5 שעות ליום בממוצע. כלומר, מספר השעות המצטבר בהן הילדים יושבים מול המכשיר, גדול יותר ממספר השעות אותן הם מבלים בבית הספר.

     

    אם נחשב את סך שעות הצפייה, נגיע למסקנה המדהימה כי מלידה ועד גיל 70 אנחנו צוברים כ-10 שנות צפייה בטלוויזיה (87,000 שעות). נתון נוסף המעלה באופן משמעותי את סך שעות הצפייה, הוא מכשיר טלוויזיה הנמצא היום בחדרם של 65% מהילדים.

     

    אחד הדברים הזועקים מהנתונים הסטטיסטיים הוא החשיפה לאלימות שהילדים חווים מדי יום: בהנחה שילד צופה 4 שעות ביום, הוא ייחשף עד גיל 13 ל-100,000 מעשי אלימות ו-8000 מעשי רצח(!). זוהי חשיפה מסיבית חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית של ילדים לאלימות.

     

    לאחר שהתבשמנו מעט מניחוחות הסטטיסטיקה, הבה ננסה להבין מה גורמת הצפייה במסך למוח שלנו. למען הפשטות, אנחנו יכולים לזהות את הפעילות המוחית על פי הגלים שהמוח מייצר: כאשר אנחנו נמצאים בשיא העירות (חושבים או מבצעים פעילות רציונלית), המוח מייצר גלי בטא, המגיעים מקליפת המוח. לעומת זאת, במצב של עיניים עצומות במנוחה, המוח מייצר גלי אלפא שמקורם מעומק המוח.

     

    כאשר אנחנו צופים בטלוויזיה, המוח עובר בתוך כ-30 שניות ממצב של גלי בטא למצב של גלי אלפא, כלומר למצב של ערנות למחצה. בנוסף לכך, המוח השמאלי (הנחשב כמוח העוסק בפעילות רציונלית ולוגית), נכנס למצב של המתנה ואילו המוח הימני (העוסק יותר בתחושות, אסוציאציות, ופעילות הקשורה פחות לתודעה) הופך להיות המוח הדומיננטי. מכאן ניתן להבין את כוחן הרב של הפרסומות החודרות למוחנו בקלות וכן מדוע קשה לנו לקבל את העובדה שאנחנו מזמזמים פרסומת ממנה אנו סולדים או קונים מוצר שאנחנו לא מעונינים בו.

     

    הבעיה הופכת להיות חריפה יותר כשמדובר בילדים ובפעוטות. בתחום זה ניתן להבחין במספר השפעות שליליות בתהליך התפתחות הילד:

     

    פגיעה בחוש המציאות

    מי מאתנו לא נוכח במחזה בו הפעוט הולך לחפש בתוך הקופסא את האנשים ששרים ומדברים, לא מוצא אותם ולא מצליח להבין מה קורה? בזמנים הקריטיים להתפתחותו, הפעוט מתקשה להבדיל בין מציאות לבין מה שקורה על המסך, דבר העלול לגרום לו בהמשך קשיים בהבנת המציאות גם כילד וגם כבוגר. המצב הזה מחריף במיוחד לאחר חשיפה ממושכת למשחקי מחשב אלימים.

     

    התוצאה הנראית בחלק מהילדים והמתבגרים היא חוסר יכולת לקלוט שאלימות גורמת לנזק. כאשר הכל נראה כמו משחק מחשב או סרט בטלוויזיה בו הגיבור קם אחרי כל סצנה או כאשר המשחק מתחיל מחדש ואין כל התעכבות על הסבל של הנפגע, אנו מכנים זאת "אלימות סטרילית". ביטויים לאלימות זו אנו מוצאים לא פעם בתיאורי ילדים, המתארים מה יעשו למי שאינו מוצא חן בעיניהם.

     

    האטה של ההתפתחות המוטורית

    ילד הוא יצור תנועתי הבונה את מערכת העצבים שלו בשנותיו הראשונות ובמיוחד בשנתו הראשונה. על מנת לפתח קשרים אלו, הוא זקוק לתנועה ולמגע. ישיבה מול הטלוויזיה מקטינה משמעותית את הזמן המוקדש לתנועה, הן בילדות המוקדמת והן בהמשך.

     

    עומס יתר

    קצב האירועים והתחלפות התמונות מהיר מדי וגורם לעומס יתר של חוויות אצל הילד. מצד שני, כאשר הילד מגיע לבית הספר או לגן הוא מתחיל להשתעמם כי הוא רגיל לעוצמות גירוי וקצב ארועים הרבה יותר מהירים. החיים בכיתה נראים מאוד משעממים ואפורים מול הברק, הקצב והצבעים על המרקע, ונוסף על זאת, לא רק שהמורה אינה מבדרת אותו, אלא אף מעיזה להטיל עליו מטלות.

     

    פגיעה או האטה ביכולת הדיבור

    ילדים בגיל הרך הבונים את כושר הדיבור הן ברמת המוטוריקה והן ברמת ההיגוי. כאשר הם צופים בטלוויזיה, הם אינם משתמשים בשפה באופן פעיל בשל הישיבה הפסיבית מול המכשיר וחוסר היכולת לאינטראקטיביות, הקיימת כאשר הם נמצאים עם מבוגר המנהל שיחה איתם, מתקן טעויות ויוצר דיאלוג חי.

     

    פגיעה בראייה

    המבט הנדרש כדי לצפות בטלוויזיה הינו מבט לא ממוקד. ישיבה של שעות מול המסך גורמת להתעייפות העיניים ולפגיעה בחוש הראייה.

     

    חיקוי

    חלק גדול מהסרטים והתכנים המשודרים הינם תכנים מסחריים ומהווים מודל לחיקוי הן אצל ילדים והן אצל מתבגרים. כתוצאה מכך, התנהגות אלימה או התנהגות מינית הופכות להיות נורמות מקובלות מאחר וגיבורי הסרטים משתמשים במוטיבים אלו לעיתים תכופות.

     

    סיפוק מיידי

    הן הטלוויזיה והן המחשב מרגילים את הילדים לסיפוק צרכים מיידי ומקטינים מאוד את הסבילות, הסבלנות וההתמדה לקראת מטרה רחוקה.

     

    פגיעה בקשרים חברתיים

    אחד החוקרים בתחום מדמה את הטלוויזיה לחלילן מהמלין, אשר בקסם חלילו מצליח לקחת את כל ילדי הישוב למקום לא נודע. אנלוגיה זו מפתיעה בחריפותה כאשר אנחנו משווים את מספר הילדים המשחקים מחוץ לכותלי הבית ביומיום מול מספר הילדים ששיחקו יחד לפני 30 או 40 שנה. הרחובות ומגרשי המשחקים של היום כמעט ריקים, וטענות ההורים כי הילד יושב כל היום מול המסך ונמנע מלפגוש חברים נשמעות שוב ושוב.

     

    אלימות והפרעות קשב וריכוז

    לאחר מעקב אחרי עשרות אלפי ילדים, ישנן הוכחות חד משמעיות כי בעיות קשב, ריכוז ואלימות קשורות למספר שעות הצפייה ולגיל הצופה. ככל שהגיל צעיר יותר ומספר השעות גדול יותר, כך הסיכויים להתנהגות אלימה או להפרעות בריכוז - גדלים.

     

    השמנה

    הטלוויזיה מהווה כנראה אחד הגורמים להשמנה בעולם המערבי. כאשר העניין ממוקד במסך ולא בטעם המזון והנאה ממנו, האכילה אינה מבוקרת, הרגשת השובע לא מגיעה והגוף נמצא ללא תנועה שעות ארוכות - הדרך לעודף משקל קצרה מאוד.

     

    עליה בצריכת סיגריות ואלכוהול

    הוכחו נתונים של עליה בצריכת סיגריות ואלכוהול, כחיקוי להתנהגות השחקנים על המרקע. נתונים אלו הוכחו במחקרים שונים ומהווים מבחינת ההורים מקור לדאגה, עקב ההשלכות השונות כמו תאונות דרכים, התנהגות אלימה ופגיעה בבריאות.

     

    כיצד, אם כן, ניתן להתמודד עם הבעיות הללו? התשובה אינה פשוטה, אולם כהורים נוכל לנקוט במספר צעדים כדי לאפשר לילדינו לצפות בטלוויזיה, ויחד עם זאת - להגן עליהם מפני השלכותיה:

     

    1. הגבלת צפייה

    על פי המלצת האירגון האמריקאי לרפואת ילדים, אין לאפשר לילדים מתחת לגיל 3 לצפות בטלוויזיה. כדאי וחשוב לנו לקבל המלצה זו, מאחר ובשנים אלו נקבעות התנהגויות והרגלים אשר ילוו את הילד בהמשך חייו.

     

    אחד המחקרים בנושא מראה כי התנהגות חריגה שאומצה עד גיל 5-6 עקב צפייה רבה בטלוויזיה, תהיה קשה מאוד לשינוי ותיקון בגילאי ביה"ס. לכן, גם לאחר גיל 3 רצוי להגביל את זמן הצפייה ולשים דגש גדול יותר על פעילות משותפת, הן בחיק המשפחה והן עם חברים.

     

    2. צפייה מודרכת

    חשוב לשבת עם הילד הצעיר ולצפות איתו בתוכנית ואף לדבר על התכנים הנצפים במהלך התוכנית ובסיומה. זאת כדי למנוע מצב של חוסר מודעות וניטרול חוש השיפוט של הילד.

     

    3. הימנעות מהכנסת מכשיר לחדר הילד

    מחקרים הראו באופן חד משמעי כי הכנסת המכשיר לחדרו של הילד מעלה באופן משמעותי את משך הזמן בו הוא מבלה בצפייה או מול המחשב. במקרה זה ההורה מאבד את הבקרה על החומר הנצפה ועל כמות השעות שהילד מבלה מול המסך.

     

    4. פעילות משותפת

    רצוי להסיט את מרכז העניינים בבית מהמסך לפעילויות משותפות או משחקים משותפים. תופעה מעניינת היא כי ככל שהילד חשוף פחות למסך כך הוא פחות מבקש אותו.

     

    לסיכום: צפייה בלתי מבוקרת ובגיל צעיר מדי גורמת נזקים שהוכחו בבדיקת עשרות אלפי ילדים ויש להתייחס למדיום הזה בכובד ראש ולנסות לבצע את השינוי בממלכה הקטנה של כל אחד מאתנו.

     

    • הכותב הוא מנהל תחום הוליסטי, בית דרך חיים.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "למה הטלוויזיה כל כך רעה לילדים שלכם?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים