"הוא מאיים להתגרש ממני אם לא אשמע בקולו"

שאלה:

אני נשואה קצת יותר משנה ועברתי לגור בחו"ל עם בעלי. לפני שהתארסנו, בעלי היה מלאך - אוהב, אכפתי וחם. לאחר מכן התחלתי לראות בו צד שונה; הוא התחיל לדרוש ממני דברים ונהג לאיים: "אם לא תעשי את זה, אני מבטל את החתונה". מכיוון שכבר הפרתי פעם אירוסים לא רציתי להפר גם את אלה ופטרתי זאת כמתחים של לפני החתונה.

אחרי החתונה, המשפט שלו התחלף ל"אם לא נעשה כך וכך, אתגרש ממך". הוא לא מתחשב בדעתי בשום דבר, ואין לי משפחה שתתמוך בי בארץ בה אנחנו חיים. אמא שלו תומכת בו בכך שגם היא אומרת לו להתגרש ממני.

זו היתה שנה איומה, אבל אני לא רוצה להתגרש. מצד שני, אני לא מסוגלת יותר להישאר בנישואים האלה. אין לנו ילדים, מכיוון שלבעלי יש קשיים באינטימיות איתי.

בעלי השתנה, ואני מרגישה שאני לא מכירה (וגם לא מחבבת) אותו יותר. הוא מסרב ללכת לייעוץ זוגי וטוען שאני הבעיה. אינני יודעת מה עוד לעשות. אנא עזרו לי.

תשובה:

ניתן לחוש שנישואייך קשים ושאת ובעלך לא מאושרים, אבל אין לנו מספיק מידע כדי לדעת מה בדיוק פוגע בנישואיכם. אפשר להתייחס לעובדות שתיארת ממספר נקודות מבט. להלן שתיים:

אפשרות אחת: קשיים בהסתגלות לחיי הנישואים

כל זוג עומד בפני אתגר מסוים מבחינת ההסתגלות של בני הזוג במהלך שנת הנישואים הראשונה. יש מספר גורמים שיכולים להקל על המעבר לחיי נישואים, כולל מידת המודעות של שני בני הזוג לכך שנישואים דורשים הסתגלות ומידת הפתיחות והגמישות של שני הצדדים. לפעמים יש לאחד מבני הזוג או לשניהם מיומנויות שיעזרו להם לבצע את ההסתגלות, או שהם יכולים ללמוד ולרכוש מיומנויות אלה בשלבים הראשונים של נישואיהם, אולי בעזרת סדרת סדנאות או פגישות שנועדו במיוחד למטרה זו, עבור זוגות נשואים טריים.

להלן חלק מהקשיים העומדים בפני זוגות טריים:

• להתרגל לקצב החיים, להעדפות ולסגנון של הצד השני.

• איזון בין הצורך בזמן אישי, החברים ותחומי העניין האישיים לבין הצורך בזמן לבילוי יחד, חברים משותפים, ותחומי עניין משותפים.

• ללמוד כיצד לתקשר בצורה מכובדת ויעילה, כך שכל אחד מהצדדים ישמע באמת את מה שהצד השני אומר ויגיב בהתאם.

• להבין מתי לוותר לטובת היחסים, או מכיוון שהדבר חשוב לבן/בת הזוג יותר מאשר לכם.

• ללמוד כיצד לפתור חיכוכים בצורה פרודוקטיבית ולהכיר בכך שתמיד יהיו נושאים שלגביהם לא תגיעו להסכמה.

לבחור את המלחמות שלכם בחוכמה

מכתבך מדגיש את הקשיים של בעלך בהתמודדות עם מושג הנתינה והפשרה, אבל ברור לנו שהבעיה אינה רק שלו. ייתכן שגם הוא מתפשר על מספר רב של נושאים, אבל מכיוון שקשה לך כל כך, את מתקשה לראות את הדברים מנקודת המבט שלו. בנוסף לכך, ייתכן ששניכם לא בדיוק יודעים לבחור את המלחמות שלכם בחוכמה, משהו שזוגות ותיקים כבר למדו לעשות.

ייתכן גם שהוא מצליח להשיג את שלו לעתים קרובות יותר ממה שהיה רצוי, מכיוון שאת לא יודעת להיות מספיק אסרטיבית כדי לאזן את הקשר ביניכם. ה"איוּמים" של בעלך לגבי גירושים עלולים להיות גם דרך ילדותית מעט לבטא תסכול כתוצאה מהאומללות שלו או שלך, או דרך מוטעית לפתור בעיה, כשהוא לא מכיר דרך אחרת לעשות זאת.

האתגרים של שנת הנישואים הראשונה הוחמרו אצלכם, כתוצאה מהעובדה שעברתם לארץ אחרת ונותקת ממשפחתך וממערכת התמיכה שלך. הדבר מקשה על המעבר מחיי רווקות לחיי נישואים. המעבר לתרבות לא מוכרת גם הוא מלחיץ. בנוסף, נפוץ למדי שאנשים במצבך מצפים מבן/בת הזוג שיהפוך להיות מרכז חייהם וישמש תחליף למשפחה ולרשת החברתית, בה בעת שהוא מהווה גם את הבידור ומקור האושר והנחמה. ציפיות אלה יוצרות לחץ לא הוגן על האדם שאמור להיות סופרמן (או סופרוומן), וגורמות לחיכוכים רבים. אמנם בעלים ונשים מקבלים על עצמם רבים מתפקידים אלה בשלבים שונים במהלך הנישואים, אבל לא ניתן לצפות מאדם אחד למלא את כולם בבת אחת ולהיות המקור היחיד לנחמה, אושר וביטחון של בן/בת הזוג.

גורם נוסף התורם לקשיים שאת ובעלך חווים הוא משפחתו, בעיקר אמו, שנמצאים בקירבת מקום, בשעה שבני משפחתך מרוחקים. ממכתבך נשמע שחמותך מעודדת את בעלך בפועל להתגרש ממך, אבל ייתכן שיש להתנהגותה הסברים אחרים. ייתכן שהיא משתתפת בצערו של בנה בכך שהיא אומרת לו שאם הוא אומלל, יש לו תמיד אפשרות להתגרש. ייתכן אפילו שהיא מתוסכלת מתלונותיו ובעצם מנסה לומר לו: "אם אתה מסרב לעשות משהו לגבי הבעיות שלך בנישואים, תפסיק להתלונן ותתגרש".

לקשיי האינטימיות שהזכרת ייתכנו גורמים רבים, אבל זהו בהחלט סימפטום של נישואים עם קשיים. מכיוון שלא פירטת, לא נעמיק בהתייחסותנו מלבד זאת שנציין שזה קושי שניתן לטפל בו ביתר הצלחה לאחר שתתקדמו בפתרון הבעיות האחרות ביחסים ביניכם. מיד נדון ברעיונות שיש לנו לגבי נושא זה.

אפשרות נוספת: יחסי שתלטנות קלאסיים

מנקודת מבט שונה, מכתבך עשוי לתאר את מה שאחרים היו מכנים בשם יחסי שתלטנות קלאסיים, שבהם הגבר מתנהג בצורה מקסימה וחמה בתהליך החיזור, אבל מתחיל להפגין את נטיותיו השתלטניות אחרי הנישואים. תכופות, השתלטן בוחר באופן לא מודע בת זוג פגיעה יותר, שיש לה חוסר ביטחון עצמי או תלותיות. הוא עלול להתחיל לבודד את בת הזוג ממערכת התמיכה שלה על-ידי תלונות על משפחתה וחבריה ונסיונות לאסור עליה להיפגש איתם.

הוא עשוי להתחתן עם מישהי שמוכנה לעבור לעיר או אפילו ארץ אחרת, מה שיבודד אותה עוד יותר. הוא עשוי לשלוט גם בדרכים אחרות, כגון הגבלת חופש התנועה של אשתו והגבלת הגישה שלה לכסף. כדי להשיג את צייתנותה של אשתו לדרישותיו, הוא עלול לפגוע בה או להעניש אותה, או במקרה שלך, לאיים בגירושים.

לא כל אדם בעל נטיות שתלטניות הופך לבן זוג שתלטן. גבר כזה עשוי להינשא למישהי שמסוגלת לעמוד על שלה, כך ששתלטנותו לא מקבלת הזדמנות להרים ראש. במקרה כזה הוא ייאלץ ללמוד את מיומנות המשא ומתן והפשרה (או שיהיו להם ויכוחים רבים מכיוון שהם לא למדו מיומנות זו).

חשוב להבין שאנשים רבים שהופכים לבני זוג שתלטניים לא תכננו להפוך לבריונים. הם רוצים זוגיות מאושרת, אבל מתקשים להגיע לכך ממספר סיבות. ייתכן שלא ראו מערכת זוגית בריאה בילדותם ואין להם דוגמה חיובית. ייתכן שחסרות להם מיומנויות בין-אישיות או שהם ילדותיים מדי. ייתכן גם שהם מוכנים ללמוד כיצד להגיע לזוגיות שוויונית יותר, בעיקר כשנישואיהם נמצאים בשלב מוקדם יחסית.

בהתבסס על מכתבך לבדו, כל אחת מהאפשרויות שהצגנו היא סבירה. אולי האמת היא שילוב של השתיים, ואולי אילו היינו שומעות את הצד של בעלך היתה לנו הערכה שונה. דבר אחד שאנשים מיואשים לא מבינים הוא, שברוב המקרים, אין צד אחד ש"אשם" בבעיות בזוגיות. הבעיה טמונה בדרך שבה הם מתקשרים זה עם זו. ובלי קשר לשאלה מהו מקור בעיותיכם, אנו מאמינות שנישואיכם זקוקים לעזרה מיידית כדי לשרוד.

לדברייך, בעלך אינו מעוניין בייעוץ זוגי, אבל אולי בשלב זה שניכם עסוקים בהאשמת הצד השני באומללותכם. עם גישה כזו, אף אחד מכם לא יצליח לשנות משהו ולשפר את נישואיכם. שניכם תפיקו הרבה יותר תועלת אם תשנו את גישתכם למצב. האם לא מוטב לומר שכל אחד מכם רוצה זוגיות טובה, אבל שניכם מתקשים להשיג זאת מכיוון שאיבדתם את דרככם? שאת מתבוססת שלא לצורך בייאוש וברחמים עצמיים? ששניכם זקוקים לעזרה ובמקום להאשים זה את זו עליכם ללמוד לעבוד ביחד בעזרתו של יועץ או מטפל?

מלבד הייעוץ, כדאי לך גם לנקוט צעדים להעשרת חייך האישיים. אם אינך עובדת כעת, שקלי כניסה לשוק העבודה, אפילו באופן חלקי. ומה לגבי התנדבות מספר פעמים בשבוע? חשוב שתפתחי קשרים חברתיים אם עדיין לא עשית זאת.

קל לרחם על עצמך כשאינך יוזמת. אם תפעלי לפי הצעותינו, תרגישי טוב יותר לגבי עצמך והדבר עשוי להשפיע על נישואייך לטובה.

• באדיבות אש התורה - www.aish.co.il - אתר עם חוכמת חיים