שתף קטע נבחר

3 מיתוסים על זוגיות שבאמת הגיע הזמן לנפץ

בני זוג לא חייבים להסכים זה עם זה על הכל, הם לא אמורים באמת להבין אחד את השני ללא מילים, ולא, החתונה לא תפתור בעיות בין השניים. תקשורת טובה דווקא כן

"יש לך ארבעה ימים להחליט אם את אוהבת את הגבר הזה, ואז עוד 40 שנה להפוך אותו למי שאת רוצה שיהיה‭."‬ המילים האלה, שבהן נפתח הספר 'ארבעה מכתבי אהבה' (ניאל וויליאמס‭,(‬ מהוות אולי פתיחה מזמינה ומחויכת לספר, אבל כעצה לחיים הן הרסניות ממש. טמון בהן אחד המיתוסים הנפוצים והמכשילים ביותר בתחום הזוגיות, והוא שאדם אחד יכול ורשאי לשנות את בן הזוג שלו בהתאם למה שנכון ומתאים לו.

 

מיתוס ‭1

בני זוג צריכים להסכים על הכל

 

מצד אחד, תמים ואופטימי משהו, אפשר לומר שניסיון לשנות את בן הזוג ולגרום לו לראות את הדברים כמונו הוא בעצם ניסיון לשפר אותו, אבל מצד שני, מעשי ועמוק יותר, התוצאה היא שמתוך הרצון הפרטי שלנו אנחנו שוללים מהאחר את הכבוד ואת הזכות להיות מי שהוא, כאשר בידינו נותרת רק הבחירה אם הוא מתאים לנו כמו שהוא או לא.

 

על פי התפיסה הסובייקטיבית, כפי שהיא מנוסחת בפסיכולוגיה האדלריאנית, כל אחד מאיתנו מנווט את חייו על פי מפה משלו, מנווט את עצמו במסלול פרטי בהתאם לתנאי שטח אישיים שידועים רק לו. ולמרות זאת, כולנו בטוחים שכולם צועדים על פי אותה מפה, חיים באותו סרט כמונו בדיוק וצריכים לבחור באותו מסלול כמונו. אם מישהו מגיב אחרת מאיתנו, מחליט אחרת או חושב אחרת, המסקנה האוטומטית שלנו היא שהוא טועה. ומאחר שאנחנו אוהבים את הקרובים לנו, קשה לנו לראות אותם טועים ואנחנו רוצים להסביר להם, ללמד אותם, להראות להם את הדרך הנכונה.

 

אלא שפעמים רבות אנחנו מופתעים לגלות שמי שניסינו ללמד כלל לא רוצה ללמוד וגם הוא משוכנע בצדקת דרכו. או אז מתעוררים רגשות האכזבה, הכעס והעלבון, ומכאן קצרה הדרך למסקנה המוטעית ש"אם הוא לא מסכים להתיישר לפי הקו שלי, זה לא כי הוא לא יכול, אלא כי הוא לא רוצה או לא אוהב אותי מספיק‭."‬


לא תאומים, בני זוג (צילום: פוטוס) 

 

בגישות פסיכולוגיות שונות מחלקים את חיי הזוגיות לשלבים. בשלב הראשון, שלב האהבה הרומנטית, פעמים רבות אנחנו מתאהבים דווקא במי ששונה מאיתנו. אנחנו נמשכים אל השונה, אל הלא מוכר, מתפללים "לבל יהא יומי עלי הרגל‭."‬ אם נזכור את זה, נוכל אולי להפסיק לנסות להפוך את בן הזוג לתאום שלנו, ובמקום זה ייפתח הסיפור שלנו במילים: "יש לך ארבעה ימים להחליט אם את אוהבת את הגבר הזה, ו‭40-‬ שנה לזכור ולהיזכר למה התאהבת בו ולצמוח ביחד‭."‬

 

תת סעיף של המיתוס הזה הוא האמונה השגויה שאם אנחנו אוהבים זה את זה אנחנו חייבים גם לאהוב את אותם דברים, לעשות הכל ביחד ולשתף בהכל. התוצאה הרבה פעמים היא שבני זוג מכריחים אחד את השני לעשות דברים שהם לא אוהבים, ומכאן קצרה הדרך לתסכול והתפרצויות כעס. גם במקרה הזה, טוב נעשה אם נאפשר זה לזה לשמור על השונות והייחודיות שלנו, גם בתוך המסגרת הזוגית.

 

מיתוס 2

בני זוג צריכים להבין זה את זה בלי מילים

 

מיתוס נוסף שנטוע עמוק בתפיסת הזוגיות וגורם לקשיים ומריבות הוא זה שמניח שאם מישהו אוהב אותי הוא צריך לדעת עלי הכל, גם בלי שאצטרך להסביר או לבקש. הוא צריך לדעת לבד מתי להתקרב ומתי לתפוס מרחק, צריך לדעת איך ומתי לחבק, ואמור לדעת שכשאנחנו חוזרים מהעבודה אין לנו חשק לדבר.

 

ברצון הזה קיים משהו מטעה ומבלבל, מכיוון שהוא נשען על חוויה אמיתית מתקופת הינקות, שבה כל צרכינו ורצונותינו סופקו במלואם בלי שנדרשנו לבקש או להסביר דבר, ואת החוויה המופלאה הזו אנו נושאים בזכרוננו כמודל אולטימטיבי ליחסי אהבה.

 

אלא שאנחנו כבר מזמן לא תינוקות, ועם ההתבגרות בא הצורך למלל ולתקשורת עם אחרים כדי שיידעו מהו רצוננו ומהם צרכינו. גם האדם הקרוב אלינו ביותר לא מסוגל לנחש בכל רגע נתון מה אנחנו רוצים או צריכים, ואין לזה שום קשר לאהבה. נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שזו אחריותנו וחובתנו לומר לבן הזוג מה נחוץ ונכון לנו, ובאותה מידה אל לנו להניח שאנחנו יודעים לבד מה נכון ונחוץ לאחר, אלא חובה עלינו לשאול ולבדוק. מההכרה הזו מתחילה תקשורת וממנה צומח קשר מכבד ומשתף. במקום הזה מתממשת האהבה לא בציפייה בלתי אפשרית להבנה ללא מילים, אלא במאמץ אמיתי לשאול, לומר, להבין.

 

כל זה אינו שולל כמובן את אותם רגעי קסם זוגיים, שבהם גם ללא מילים, במבט אחד או בחצי חיוך, אנחנו מבינים זה את זה. אבל כשמם כן הם – רגעים של קסם, ולא השגרה היומיומית.

 

מיתוס 3

החתונה פותרת הכל

 

מיתוס נוסף והרסני במיוחד מגיע אלינו מסרטים וספרים רומנטיים, שבהם אחרי תלאות וקשיים האוהבים מתחתנים וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. בספרים ובסרטים החתונה או המעבר לחיים משותפים מסמלים את קץ התלאות ואת פתרונם של כל הקשיים והסיבוכים, בעוד שבחיים זוהי בדרך כלל רק נקודת ההתחלה.

 

אדלר אמר שחיי הנישואים הם כמו קופסת מתנה ריקה שצריך להתחיל למלא אותה. השאלה היא במה. לא פעם רק אחרי החתונה מתחילים לצוץ הוויכוחים, חוסר ההסכמה והשאלות, אבל גם בהם אפשר לראות פוטנציאל לצמיחה והתפתחות משותפת, שכן הזוגיות, מעבר לרומנטיקה ולאהבה, היא משימת חיים שכוללת התמודדות עם ציפיות, מיתוסים ותהליכים. כל זוג צריך לגבש לעצמו את הדרך לקבל החלטות, לחלוקת תפקידים, למרחב אישי וכיו"ב. כל זוג צריך לסלול את הדרך שלו, וזה כמובן לא פשוט כשמדובר בשני אנשים שונים, שהביאו איתם לחיי הנישואים את ההרגלים, הרקע והתפיסות השונות.

 

דוגמה טובה לצורך של בני זוג לקבוע כללים שיתאימו לחיים המשותפים שלהם נוגעת למריבות. כך למשל, הוא יכול להאמין שמריבות מסתיימות מעצמן, הדברים שוקעים ואין צורך לדבר עליהם יותר מדי. היא לעומת זאת סבורה ששום ריב לא מסתיים עד שמדברים על הדברים, מנתחים אותם ומגיעים להבנה. ודוגמה נוספת: הוא יכול להאמין שאם אוהבים חייבים להתקשר זה לזה כמה פעמים ביום. היא יכולה גם בלי טלפונים שיוכיחו את אהבתם.

 

הדוגמאות הללו מעידות על תפיסות שונות, הרגלים וצרכים שונים. אם נתייחס לנישואים כאל דלת שנסגרה, מסע שהסתיים, וננסה לכפות על בן הזוג את הדרך שלנו, לא נגיע לשום מקום. אם במקום זאת נבין שהנישואים הם רק תחילתו של המסע המשותף, נבין שאפשר להיפגש באמצע ונוכל לראות את היופי שבגישת האחר.

 

לסיכום, אם נבין שהמיתוסים מייצגים ציפיות לא מציאותיות, נוכל להשאיר אותם בספרים ובסרטים ולהתמקד במה שבאמת עובד בחיים - תקשורת טובה, ברורה, גלויה וישירה, בלי שיפוטיות ומתוך הבנה שגם כשהשני רואה את הדברים אחרת, הוא לא פועל נגדי אלא בעד עצמו.

 

לאה גולדברג ניסחה זאת בפשטות ‭')‬עם הלילה הזה‭:('‬

"זה לא הים אשר בינינו

זה לא התהום אשר בינינו

זה לא הזמן אשר בינינו

זה – אנו שנינו אשר בינינו‭."‬

 

  • הכותבת היא מדריכה, מרצה ומנחה בכירה במכון אדלר
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לא חייבים להסכים על הכל
צילום: סי די בנק
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים