באר שבע: שרים בחניון תת קרקעי

כמה דקות אחרי 16:00. את העיר באר שבע מחרידה צפירה שנמשכת ונמשכת. נתן, מהמסעדה התימנית ברחוב שממול מרכז הצעירים המשופץ, לא מתרגש. מה יש לו עכשיו לרוץ? ולאן? ומה יעשה עם המסעדה שבדיוק הסתיים בה לחץ הצהריים? הוא נשאר עומד מאחורי הטאבון שבחצר.

"זה ניסיון", הוא אומר ומשחרר תנועת יד מבטלת. "מנסים את צופרי האזעקה?" אני שואלת, אחרי הכל רק לפני שעות ספורות דיווחו תחנות הרדיו על רגיעה מסוימת. נתן צוחק. "הקדוש ברוך הוא מעמיד אותנו בניסיון!" הוא מעמיד אותי על טעותי ומתחשבן דרך אגב עם בורא עולם.

בן. "לא מפחדת" (צילומים: מרב יודילוביץ')

"איזו עיר? איזה חיים?" הוא רוטן, למרות שנתן, כך עושה הרושם, אינו מאלה שרוטנים במיוחד. אבל היום הוא זועף בעיקר בגלל הצינור שהתפוצץ במעלה הרחוב והשאיר אותו בלי מים. מלחמה בעזה עוד אפשר איכשהו לסבול, אבל הצינור היה אחד יותר מדי. אחרי שבוע בדרום הארץ, צריך לומר שאזעקות, כריזה של "צבע אדום" ואפילו נפילות קסאמים ורקטות גראד, עודם מקפיצים אבל כבר פחות גורמים לך לרוץ. האדם הוא יצור סתגלן והזמן, מסתבר, עושה את שלו.

עוד יומני מלחמה

• משפחת גבריאלוב ירדה לבאר שבע
• סבתא זפטה ותיאטרון גשר ביישובי עוטף עזה
• דקלון באופקים
• "שקטק" בכפר הנוער אשלים
  

• דויד ברוזה במועצה אזורית אשכול
• סי היימן בנתיבות
• האמנים יורדים לשדרות
• להקת "ורטיגו" עם הילדים בבאר שבע
  

בוסקילה. מזדהה 

ליתר ביטחון אני מחפשת מחסה. מרכז הצעירים מסוגר, או כך לפחות זה נראה. אני מתדפקת על הדלת. מישהו שהגיח משום מקום פותח. אני שואלת איפה בדיוק המקלט. "את להופעה של האמנים?" הוא שואל ואני מהנהנת. במקום לאולם, הוא מכוון אותי לחניון. עולם הפוך, אני חושבת, אבל בדרך למטה נשמעים צלילים עמומים של מערכת הגברה.

בחניון תת קרקעי גדול מפתיעה במה לא קטנה, מערכת סאונד שלא היתה מביישת מועדון הופעות בסדר גודל בינוני ומערכת תאורה לא רעה. במקום יש קהל של כמה עשרות בודדות ובכל זאת שמחת ההתכנסות גדולה. בירור קצר מבהיר, מדובר בשידור מיוחד של רשת ג' לטובת מורל התושבים.

סנדלר. גם בין המופיעים בחניון

רשימה נאה של אמנים, שכוללת את יגאל בשן, זהבה בן, ליאור נרקיס, יאיא כהן אהרונוב, אריאל הורוביץ, שמעון בוסקילה, נגני תזמורת הסינפונייטה הישראלית ורן סנדלר, הונחתה בחניון שיכול היה להתמלא, אילולא קיבלו ברשת ג' הוראה להצניע את קיומו של המופע.

"המשטרה העדיפה שהשמועה תעבור מפה לאוזן כדי לא לייצר התקהלות גדולה מדי במקום ואנחנו מכבדים את זה", אומר מנהל תחנת רשת ג' נועם גילאור. ובכל זאת, אם כבר גויס מספר כה רב של אמנים מהשורה הראשונה, שברובם נחתו לראשונה בדרום מאז החלה הלחימה, היה כדאי גם לדאוג לקהל מקומי גדול ככל האפשר שצמא לאירועים שישברו את שגרת המתח.

נרקיס. חימם את האווירה 

מה שבטוח, המופע הזה היה שובר שגרה עבור מרבית האמנים שלקחו בו חלק. נרקיס, שנשכב על הרצפה מיד עם הישמע האזעקה, אומר שאת הלילה הזה הוא לא ישכח לעולם. "להופיע בחניון תת קרקעי עם חיילים בנשק ששומרים על הקהל, זה קטע מטורף", הוא מוסיף, "ופתאום האזעקה ואני על הרצפה וזהבה בן ממשיכה לשיר. פשוט לא לתאר. זו הפעם הראשונה שאני מופיע בדרום ואני חייב לומר שהמופע הזה הוציא אותי מהבועה התל אביבית". מאוחר יותר הוא יקפיץ את הקהל עם להיטי ענק בהם "ילדונת", "דוקטור תציל אותי" ו"לכל אחד יש".

הסינפונייטה הישראלית. "אהבה בת 20" 

גם לבוסקילה לא היה מושג לאן הוא מגיע. אמרו לו שנוסעים דרומה להופעה למען אנשי הדרום שתוקלט לרשת ג' והוא היה משוכנע שמדובר באולפן הקלטות. חניון לא היה לו בתסריט ובכל זאת הוא שמח שבא. "את מדברת עם תושב הדרום לשעבר", אומר האיש שנולד באופקים וגדל בנתיבות, "אני מלא גאווה על האומץ של אנשי הדרום. הם איתנים וחזקים ואני פה כי אני מזדהה איתם". בוסקילה הקדיש את השיר "את המחר שלי" לתושבי באר שבע והדרום, ואמר: "הם המחר של כולנו".

הורוביץ ויאיא. ביצוע בכורה לשיר חדש על שני פניה של ישראל

הורוביץ הפתיע עם שיר חדש שנכתב שעות ספורות לפני ההופעה. "רקפות בין הסלעים", קוראים לו והוא מוקדש בעקיפין לחיילי צה"ל. "השיר הוא על הפער בין איך שהחברה הישראלית מצטיירת דרך מסכי הטלוויזיה והאווירה הכללית ביומיום בארץ, לבין גילויי אנושיות שנתקלים בהם מפעם לפעם ומראים את הפנים היפים של הארץ הזו", אומר הורוביץ, "אפשר לראות את זה גם במלחמה הנוכחית שבה אנשים מפגינים כל יום אומץ.