שתף קטע נבחר

דמוקרטיה בסכנה

הדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה מפני הכופרים בתכליתה של המדינה, או דווקא מפני מי שמבקש למנוע מהמיעוט ייצוג וביטוי?

בדרך למדינת אפרטהייד / גד ברזילי

ישראל גולשת במדרון תלול מאוד. החלטתה המוטעית והמסוכנת של ועדת הבחירות לכנסת ה-18 לפסול שתיים מבין שלוש המפלגות הערביות-פלסטיניות-ישראליות, מזיקה ביותר לקיומה של ישראל כדמוקרטיה. אם החלטה זו לא תיפסל על ידי בית המשפט העליון, וזאת מכוח סמכותו על פי חוק, יהיה בה כדי להפוך רשמית את ישראל למדינת אפרטהייד.

 

פסיקות בית המשפט העליון בנושא פסילת מפלגות, ברורות למדי. לא תיפסל מפלגה מהשתתפות בבחירות לכנסת אלא אם יש במעשיה או במטרותיה כדי להוות סכנה ברורה ביותר וקרובה לוודאי לקיום המדינה. כל זאת חייב להיתמך בראיות ברורות, שכן שלילת זכות ההשתתפות בבחירות היא חמורה ביותר.

 

אינני תומך ברעיונות ובהתנהגות הפוליטית של בל"ד ותע"ל, אולם יש מרחק עצום בין יריבות פוליטית לבין תמיכה בפסילתה של מפלגה מהשתתפות בבחירות, המיועדות להיות דמוקרטיות. נכון, בעיני רבים ישראל היא כיום "דמוקרטיה מתגוננת", אך אפילו אם נעשה שימוש במושג זה, לא ברור כיצד היא ממהרת לכרות את ענף הדמוקרטיה.

 

הציבור הערבי ישראלי מהווה כיום קרוב ל-20% מאוכלוסיית המדינה. ברור כי נוכח הנסיבות ההסטוריות חולקים רוב בני מיעוט זה על עמדות הרוב היהודי. המחלוקת היא כמעט בכל תחומי החיים הציבוריים. הניסיון למנוע את הביטויים של מחלוקת זו באמצעות פסילות פוליטיות יביא בסופו של דבר למשטר סמכותי בו רק "דעות מקובלות" ראויות לייצוג פרלמנטרי.

 

בית המשפט העליון כבר ביטל בעבר ניסיונות דומים להביא לפסילת מפלגות, וחובה משפטית עליו לעשות כך גם הפעם. סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שמאפשר כיום פסילת מפלגות או מועמדים, הורחב בעבר מספר פעמים כחלק ממסע לחצים פוליטי של הליכוד ומפלגות ימניות אחרות. מתן פרשנות רחבה ללשון החוק יביא לריסוק הפרוצדורה הדמוקרטית בישראל.

 

מתוך מודעות זו הדגיש בית המשפט העליון בפסיקותיו כי פסילת מפלגות אפשרית רק במקרים קיצוניים וחריגים ביותר. אין כל ראיה כי מצב קיצוני כזה התקיים במקרה של בל"ד ותע"ל. הזדהות עם הפלסטינים בעזה וגינוי חריף למלחמה שם, אינם עילה לפסילה, שכן אין בהם כדי להצביע בבירור על תמיכה במאבק מזויין נגד מדינת ישראל. הצהרות בגנות הפעלת כוח צבאי בשטחים, או טענה כי המדינה חייבת להיות מדינת כל אזרחיה ולא מדינה יהודית, גם הן אינן עילה כזו.

 

אם ביטויים נגד היותה של ישראל "מדינה יהודית ודמוקרטית" הן עילה לפסילה, ניתן יהיה לפסול גם את המפלגות החרדיות, שאינן תומכות בדמוקרטיה וגם חלק מן המפלגות החילוניות, שאינן תומכות במדינה יהודית בהגדרתה הנוכחית.

 

אם לעומת זאת סבורות רשויות אכיפת החוק כי מישהו מבין חברי הכנסת שיתף פעולה עם האוייב, יש להגיש כנגדו כתב אישום פלילי, ולהימנע בכל דרך מפסילת מפלגות. בעת הדיונים בוועדה הבהיר השופט אליעזר ריבלין כי על סמך חוות דעתו של היועמ"ש אין די ראיות לפסול את הרשימות.

 

החלטת ועדת הבחירות מוטעית לא רק מהטעמים המשפטיים, אלא גם עקב היותה חסרת כל היגיון פוליטי. הניסיון למנוע ממפלגות להגיע לייצוג בכנסת דווקא יביא להתגברות תהליכי ההקצנה בקרב המיעוט הערבי ויגביר את הסיכויים לקיומן של מחתרות אלימות נגד המדינה. היעדר אפשרות לייצוג פרלמנטרי יכול להגביר את מימד האלימות ביחסי יהודים-ערבים. לכן, מדובר בהחלטה שמהווה נקודת חושך בדרכה של הפוליטיקה הישראלית. חובה לבטל אותה באופן מיידי.

 

גד ברזילי, פרופסור מן המניין למדע המדינה, משפטים ולימודים בינלאומיים, אוניברסיטת וושינגטון

 

כופרים בעיקר / חיים משגב

ועדת הבחירות המרכזית הגיעה להחלטתה כיוון שהחברים בה הם אנשים פוליטיים, אבל זה לא הופך אותה ללא הגיונית או לא סבירה או בלתי מתקבלת על הדעת. למעשה, החלטה מן הסוג הזה הייתה צריכה להתקבל כבר לפני שנים. לא בגלל שהערבים אינם אזרחים שווי-זכויות במדינת ישראל, אלא כיוון שהם אזרחים שאינם מחוייבים בנאמנות לה. זאת איננה המדינה שבה הם רוצים להתגורר, ולכן הם אינם מוכנים לתרום לחוסנה וליציבותה.

 

אין עוד לסבול מצב שבו אזרחים במדינת ישראל כופרים בעצם התכלית שלשמה הוקמה - יצירת בית לאומי לעם היהודי, כפי שבאה לידי ביטוי במסמך המכונן שלה. כל מי שרוצה להמשיך ולהתגורר בה, צריך ללמוד לחיות עם הרעיון. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגדה, יוצרים תשתית חוקית למניעת השתתפות בבחירות. כך קובע חוק יסוד: הכנסת, ולפיכך לוועדת הבחירות המרכזית יש הזכות המלאה לפסול רשימה שזהו סדר היום הפוליטי שלה.

 

אינני יודע אם בית המשפט העליון יאשר את ההחלטה, אולם אין ספק שהגענו לרגע האמת. התפקיד שנועד לו הוא מצומצם ביותר בעניין זה: המחוקק קבע שהוא אמור לאשר את ההחלטה או לפסול אותה, אך הפרמטרים של דיון כזה צריכים להיות ברורים מראש. השופטים אינם אמורים להציב את שיקול דעתם-הם במקום זה של הגוף שהחליט. אם ההחלטה סבירה יש לאשרה, אף אם שופט זה או אחר היה מחליט בנסיבות דומות אחרת.

 

ההחלטה של ועדת הבחירות המרכזית תקומם עליה רבים שיבקשו להתגולל עליה, או להאיץ בבית המשפט העליון למהר ולבטל אותה, בעיקר מטעמים שאינם ממן העניין. לא מעט אנשים יטענו שההחלטה עלולה לבטל את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל – ולא היא. ההחלטה למנוע ממי שרוצים לפגוע ביהודיותה של המדינה הזאת, או התומכים במלחמות של אויביה נגדה - אין צודקת ממנה. בכל מדינה בעולם החופשי תנאי ראשון במעלה לקבלת האזרחות הוא נאמנות למדינה, לדגל ולסמליה הלאומיים.

 

הערבים, לא כולם, לא רוצים בכל אלה. סמל המגן-דוד זר להם. ההמנון הלאומי, התקווה, מעורר בהם חלחלה אם לא למעלה מזה. למה אם כן הם צריכים לשבת בבית המחוקקים שלנו ולהיות בין אלה שמכריעים בשאלות שנוגעות לעצם קיומנו?

 

הכדור נמצא איפוא במגרשה של דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, ולא בכדי אני מגדיר זאת כך; שכן היא זו שתקבע את הרכב השופטים שידון בעתירה. שאלה זו איננה טכנית גרידא כמו שיודע כל מי שעקב אחרי דרך התנהלותו של הנשיא הקודם. 

 

ביניש תצטרך להתייצב קבל עם ועדה ולהצהיר אם היא מאמינה ביהודיותה האינהרנטית של מדינת ישראל, או שמא אהדתה נתונה לכל אלה שמצהירים השכם והערב על רצונם בביטול המרכיב המרכזי של המדינה, תוך ביטולם, אולי, באותה הזדמנות של כמה חוקים מפלים-לכאורה, כגון את חוק השבות או חוק האזרחות. שני חוקי יסוד אלו התקבלו כשהשפיות עוד הייתה חלק אינטגראלי מדרכי ההתנהלות של ההנהגה בשנות ה-50' של המאה הקודמת.

 

הלוואי שאתבדה, אך אני חושש מאוד שההחלטה שתיפול גם הפעם בבית המשפט העליון תהיה מאוד לא-מקובלת, בלשון המעטה, על הרוב המכריע בציבור היהודי.

   

ד"ר חיים משגב הוא עורך דין ומרצה במכללה האקדמית נתניה

 

  • למגיבים: סמנו תחילה אם אתם תומכים בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית, או מתנגדים לה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פסילת המפלגות בוועדת הבחירות
צילום: דודי ועקנין
מומלצים