איך לתכנן דיאטה שתצליח ולא להישבר באמצע

כל מי שהתחיל פעם דיאטה יודע עד כמה ההתחלה יכולה להיות קלה ומלאת מוטיבציה אך באמצע הדרך נשברים ומוותרים על המשימה בגלל הקושי, חוסר הסבלנות וההתקדמות האיטית. במקביל, אנו שומעים לאחרונה על הרבה סיפורי הצלחה מרשימים בכלי התקשורת של אנשים שירדו 20, 30 ק"ג ואף 70 ק"ג. אכן ירידה מרשימה ומעוררת קנאה, המעלה בין השאר את השאלה איך הם הצליחו? הרי אם הם הצליחו, למה אני לא מצליח?

השלב הראשון הוא לקרוא את האותיות הקטנות. רוב סיפורי ההצלחה המרשימים נמשכים שנים! ירידה של 20 ק"ג נמשכת בערך שנה, ואם מדובר על 40-60 ק"ג, משך הזמן הוא 2-3 שנים בדרך כלל. כלומר, אם עושים חשבון פשוט, קצב ירידה ממשקל רב הינו יחסית איטי. אין מדובר על 4-5 ק"ג בשבוע (אולי רק בשבוע הראשון). הקצב הממוצע המסמל ירידה אמיתית לאורך זמן הוא 1.5-2.5 ק"ג לחודש, קצב העלול לייאש כל פוצח בדיאטה אשר מטרתו הסופית היא להשיל עשרות ק"ג. אז איך היורדים המרשימים במשקל עושים את זה? איך הם מגיעים למשקל היעד המרשים בלי להישבר בדרך?  

אחת הדרכים להתמודד עם המסלול המייגע של ההרזייה עד למשקל היעד היא להתייחס לתהליך כאל "טיפוס הרים". שימו לב לדמיון בין מסלול הטיפוס לפסגת ההר לבין מסלול הירידה במשקל עד למשקל היעד הרצוי.

הצעד הראשון בטיפוס לפסגה

נקודת ההתחלה היא הסתכלות אל הפיסגה. אתה עומד במורדות ההר ומביט ממטה ורואה את ההר מולך, חושב על הכיף וההרגשה הטובה כאשר אגיע לפסגה. אתה מסתכל על שביל ההתחלה ורואה איך הוא עולה בדרך בטוחה ויפה עד לפסגה. אתה מתחיל את משימת הטיפוס עם המון אנרגיות, מוטיבציה ומצב רוח טוב. מצוייד בנעלים טובות, תרמיל, צידה לדרך ושתיה. אכן, בנקודת ההתחלה כל צעד ממלא אותך בסיפוק, גאווה והרגשה טובה. אתה מתקדם ורואה בעיני רוחך איך תכבוש את הפיסגה.

משבר אמצע הדרך 

הגעת לאמצע הדרך. עברת כברת דרך ארוכה, ואם תסתכל אחורה תוכל לראות את הנוף היפה שהשארות מאחוריך. אך דברים אחדים מתחילים להפריע. הגוף עייף, הרגליים כבדות, השרירים תפוסים, היבלות מתפתחות יפה ואין ברירה אלא להוריד את הקצב. למרות שהפסגה נראית קרובה, המוטיביצה להגיע אליה נחלשה. השביל הברור שנראה בהתחלה מתגלה כמתפתל ותלול הרבה יותר משחשבת. אתה מתחיל לתהות בשביל מה? למה להמשיך ולטפס אם לאחר כל המאמץ עדיין לא הגעת לפיסגה? האם המאמץ שווה את ההשקעה? האם לא עדיף לוותר ולרדת חזרה?

משבר אמצע הדיאטה

כבר ירדת יפה 10-20 ק"ג אך הדרך עדיין ארוכה. אתה שומר, שלא לומר סובל, כבר תקופה ארוכה והמוטיבציה הגבוהה שהיתה בתחילת הדיאטה מתערערת לעתים. ניצבות בפניך שתי אפשרויות - להפסיק, או להתגבר על הלבטים והקושי ולהמשיך, גם אם בקצב איטי יותר, לקראת כיבוש הפסגה, כלומר משקל היעד שהצבת לעצמך. דבר שיכול לעזור הוא לעצור ולהסתכל אחור, להתרשם מהנוף היפה שנפרש מתחתך, לנשום את האויר הצלול והקר במקום החדש בו אתה נמצא ולהבין שגם אם הדרך עוד ארוכה, עם עוד קצת השקעה אתה יכול להגיע לסיים את המשימה שהצבת לעצמך (שים לב, המכנסים כבר נופלים ממך ובהחלט צריך עוד מעט לקנות מלתחה חדשה).

ההר עדיין שם

כן, המסע ארוך משחשבתם אך התוצאה והמטרה שבגללה יצאת לדרך עדיין במקומה. נכון, המסע לא קל והמשך כל צעד מלווה בכאבים, תסכולים ולכך קצב ההתקדמות עלול לרדת. אבל אם מטרתכם היא להגיע לראש ההר, לא משנה כמה זמן ייקח. העיקר לא להתייאש ולהמשיך בטיפוס.

לשאוף קדימה, לא להסתובב ולחזור

חשבו מה יקרה אם תחליטו להסתובב ולרדת? הבעיה היא שהירידה חזרה לתחילת ההר תהיה על פי רוב מהירה בהרבה מהטיפוס. כולנו מכירים את "נשברי הדיאטה" שעולים חזרה את כל המשקל, בשילוב ק"ג נוספים כאקסטרה.

אם המטרה שלכם היא לרדת 40 ק"ג, אחרי שנה תשילו מגופכם "רק" 20-25 ק"ג. נכון שעברה כבר שנה של השקעה ואתם רק באמצע הדרך אך חישבו על השנה הבאה וראו מול עינכם את התוצאה הרצויה. אל תרימו ידים באמצע הדיאטה!

קחו אויר, חזקו את האחיזה בקרקע, חדדו את נוהלי ההתקדמות וחיזרו למסלול הצעידה המקורי של שבילי הדיאטה. המשיכו להתקדם צעד אחר צעד, החמיאו לעצמכם על הדרך שעברתם וחייכו לעצמכם כשתדמיינו איך תניחו רגל בוטחת על הפסגה. אז כבר תרגישו קלילים וחטובים. אז גם תסיימו את הדיאטה. 

הכותבת היא דיאטנית קלינית וספורט M.Sc, מנהלת התזונה במרכז הרפואי מדיקס בת"א