תרגיל טוקיו של קלינטון

בכל פסגה היה משבר נטישה. בקמפ דייויד איים סאדאת לעזוב. בוואיי עשה ביבי את תרגיל המזוודות. התרגיל של היממה האחרונה לא שייך לאף אחד מהצדדים אלא למתווך – נשיא ארה"ב ביל קלינטון.
תרגיל הנטישה הוא מפלטו של הצד החלש – זה שיש לו הכי הרבה מה להפסיד מכישלון וצריך מנוף לחץ כדי להשיג את הוויתור האחרון. הוא לובש פוזה של אבו עלי וצועק לכולם "תחזיקו אותי או שאני קופץ". נכון שהוא יתאבד בקפיצה, אבל כל האחרים יפסידו את מה שקיוו לקבל וכבר קיבלו ממנו.

לא מפחדים

כדי לברר מי אחראי לתרגיל הנטישה האחרון, צריך לברר מי יפסיד הכי הרבה מכישלון הפסגה?
לערפאת אין כמעט מה להפסיד. בתחושתו, הקלפים ביד שלו ולכן הזמן משחק לטובתו. הוא יכול להכריז חד-צדדית על מדינה, הוא יכול לעורר מהומות, הוא יכול לפתוח את ברז הטרור, למה, מה יעשה לו ברק? ישחק ברוגז ויגיד עליו צ'ילבה?
ברק אמנם רוצה להיכנס להיסטוריה כמשלימו של בן-גוריון – את מה שהראשון התחיל האחרון גומר. אבל הסכם משמעו בחירות, והעמדת כל הקריירה שלו על השפיץ של מי יזייף יותר קולות – החרדים או הערבים. כשלון – ובלבד שהאשמה תיפול על ערפאת – יאפשר לו לשקם את הקואליציה ולהחזיר למחנהו את אוהביו הנכזבים בציבור. כישלון הפסגה אינו סוף הדרך של ברק.

חולשתו של המתווך

קלינטון, לעומתם, נקלע למצב לא פשוט. לאחר ביזיון הפיסגה עם אסד, הזהירו אותו יועציו המנוסים מהצגה שנייה עם ערפאת. כישלון נוסף, וקלינטון ייזכר כנשיא הברווזים – על משקל ליל הברווזים הידוע. מול ג'ימי קארטר, שידע להטיח את ראשי הצדדים זה בזה, ייזכר קלינטון כמי שהטיח את ראשו בקיר.
במקרים כאלה נוהג המתווך להפעיל לחץ על הצדדים, בתקווה שהחלש יישבר. בדרך כלל זו ישראל, כי ישראל תלויה בארה"ב במידה קיצונית. קיסינג'ר עשה לרבין "הערכה מחדש" של הסיוע. בוש עצר לשמיר את הערבויות. על קלינטון וביבי בוואי עוד יספרו סיפורים.
אבל הפעם יש לקלינטון את פקטור הילארי, שמתמודדת בבחירות בניו-יורק – מעוז הכוח והכסף היהודי. לחץ ברוטאלי על ישראל יכול לעצור את הקריירה הפוליטית שלה עוד לפני שהתחילה. לכן, בחר אלוף העולם בתרגילים פוליטיים לעשות לצדדים הניציים תרגיל נטישה משלו.

"המורה – הוא התחיל”

קלינטון הודיע לכולם שהוא נוסע לטוקיו ויהי מה. ההארכה של 24 שעות תוארה כהזדמנות אחרונה. עוד אתמול הסביר דובר הבית הלבן ש"אין שום שינוי בלוח הזמנים של הנשיא". בקיצור, תרצו – תחתמו, לא תרצו – תתבשלו במיץ של עצמכם, תשברו את הראש, מצדי תתאבדו יחד. ההנחה שלו היתה, שאף אחד לא יכול להסתכן בעימות ישיר עם נשיא אמריקני שאין לו מה להפסיד.
ברק היה הראשון שקפץ על המציאה וניסה לגנוב לקלינטון את התרגיל. מי שהאזין רק לתקשורת הישראלית יכול היה להתרשם שברק יזם את המשבר והורה להכין את מטוסו. מי שעקב אחרי הפלסטינים קיבל רושם הפוך: ערפאת נואש מברק הקשוח והחליט לשבור את הכלים. זה היה קרב על הספין – הפרשנות – של הסיפור: כל אחד מהצדדים ניסה להטיל את האשמה על יריבו, ולהוכיח לקלינטון שהוא הפשרן ושהשני הוא זה שהתחיל.
בתהליך הזה קיווה קלינטון לגנוב מהצדדים את הוויתור האחרון. דחיית הפיצוץ מלמדת שאולי הוא הצליח. את אחריתו של תרגיל טוקיו של קלינטון נדע ב-48 השעות הקרובות.