עזה: מוחמד חזר ללמוד, בשאר נקבר
שלושה כסאות נותרו מיותמים בכיתה ח' 7 בבית הספר "אבן רושד" בג'בליה. חבריהם של שלושת ההרוגים מנסים להמשיך. מוחמד קוטקוט, תלמיד הכיתה, אמר ל-ynet: "אני לא יודע איך נלמד. אני רק אומר שהלוואי שאלוהים יעניש את מי שהרג אותם"
מאות אלפי תלמידים חזרו אתמול (שבת) ללימודים ברצועת עזה, ובמקרים רבים גילו שחבריהם נהרגו. בכיתה ח' 7 בבית הספר של אונר"א בג'בליה נותרו שלושה כסאות מיותמים - עיסאם, עאהד ובשאר נהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה". מוחמד קוטקוט בן 14 סיפר ל-ynet על החזרה ללימודים: "ראיתי שהכסא מאחורי שעליו ישב בשאר ריק. הייתי עצוב מאוד ובכיתי".
קוטקוט סיפר כי כבר בכניסה לבית הספר "אבן רושד" המראות לא היו פשוטים. החזית מחוררת, חלקים מהמבנה נשרו והזכוכיות שבורות. "אבל אפשר ללמוד, השברים והרסיסים לא הפריעו ללימודים".
מוחמד קוטקוט, בשורה הראשונה, לצד שם אחד ההרוגים (צילום: AP)
המורים הקדישו את את יום הלימודים לניחום התלמידים ולעידודם. מוחמד קוטקוט לא ממש התנחם. הוא ובשאר הם החברים הכי טובים כבר שלוש שנים. "גם על עיסאם ועל עאהד כואב לי, אבל אני ובשאר היינו החברים הכי קרובים. לומדים יחד, משחקים בהפסקות והולכים אחד לשני אחרי בית ספר, למרות שלא גרנו ממש קרוב. "היינו חברים, עשינו הכל ביחד. כל מה שתלמידים וחברים טובים עושים ביחד בכיתה ומחוץ לכיתה. היום הרגשתי בודד, עצוב, בכיתי הרבה".
במהלך המלחמה, כששמע שכל כך הרבה ילדים נפגעו, דאג לחברים שלו, אבל לא חשב שהוא עצמו ייאבד שלושה חברים לספסל הלימודים, כולל החבר הכי טוב. "מוחמד בן כיתתי שלח לי במסנג'ר ששלושה תלמידים מהכיתה שלנו נהרגו, עיסאם עאהד ובשאר. ידעתי את זה יומיים אחרי שהם נהרגו, כאב לי מאוד. הרגשתי רע מאוד, לא ידעתי מה לעשות".
ההתמודדות עם השכול קשה שבעתיים לילדים בבית הספר: "הם כל הזמן עוברים לי במחשבות, כל הזמן הסתכלתי בכיתה וראיתי את הספסלים ריקים, חלק מהתלמידים הביאו תמונות. זה לא היה פשוט. אני לא יודע איך נלמד. אני רק אומר שהלוואי שאלוהים יעניש את מי שהרג אותם".
הדוד באסם מתערב בשיחה, מבקש ממוחמד לנעול את נעליו ולא ללכת יחף בקור: " המלחמה הזו הרגה ילדים. היא היתה נגד אזרחים, לא נגד חמאס. הם הרגו אזרחים, ילדים. אנחנו רוצים שכל העולם יידע - זו לא היתה מלחמה נגד חמאס, הם נלחמו נגד חמאס וחמאס לא נפגעו. מי שנפגע אלו הם החברים של מוחמד. הוא וחבריו במצב שלא בא להם לאכול, לשתות, ללמוד, אין להם חשק לעשות כלום. הילדים האלה נותרו בחיים, אבל הרגו להם את השמחה. הילדים בדיכאון. את זה כל העולם צריך לדעת, זו האמת של המלחמה הזאת".
לפנייה לכתב/ת 
