מכשול לדמוקרטיה: האנשים שלא יוכלו לבחור
ביום הבחירות יתקשו רבים לממש את זכותם הדמוקרטית. "איך אני יכול לנסוע באוטובוס כשהעגלה לא נכנסת?" שואל נכה. גם אם לשניים, שנאלצת להצביע ביישוב מרוחק, לא תגיע לקלפי
רוצים להצביע - אבל לא יכולים: לצד אלה שיצביעו ברגליים בעוד שבוע ולא יגיעו לקלפיות, יש אוכלוסיה לא מבוטלת שלא תוכל לממש את זכותה הדמוקרטית בשל קשיים טכניים שונים שבמדינת ישראל עדיין מהווים מכשול לדמוקרטיה. נכים, אמהות חד-הוריות וקשישים מספרים איך הליך פשוט הופך למסובך מאוד.
גבריאל זילבר, בן 53 מתל-אביב, יצביע בפעם הראשונה בבחירות כנכה. לפני כשנה ושלושה חודשים עבר אירוע מוחי, שלאחריו אושפז בבית לוינשטיין במשך כחצי שנה. כיום הוא מרותק לכיסא גלגלים.
"לפני האירוע המוחי רצתי לבחירות כמו כולם. במשך שנים בחרתי בבית הספר בלפור בעיר, אבל הוא מרוחק שלושה רחובות ממני והיום אין לי גישה לשם. יש שם הרבה מדרגות", הוא מסביר מדוע לא יוכל לממש את זכותו הדמוקרטית.
בין תפקידי ועדת הבחירות המרכזית להסיע כל בוחר הנמצא במרחק 20 ק"מ ממקום הקלפי בו הוא רשום. הבעיה מתעוררת בכל הנוגע לנכים, שאין ביכולתם להיעזר בשירותי התחבורה הציבורית. ארגון יד-שרה הודיע כי יסיע ביום הבחירות לנכים המרותקים לכיסאות גלגלים שאין באפשרותם להגיע לקלפיות בכוחות עצמם בחינם. אך כשפנה הארגון לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לסבסד את העלויות - נענה בשלילה.
אנשים בעלי מוגבלויות אמנם יכולים להצביע בסמוך למקום מגוריהם בקלפיות המותאמות לנכים, אולם לדברי דוד רוטנר מארגון "יד שרה", גם הקלפיות הללו ממוקמות פעמים רבות הרחק מעבר ליכולת הגעתם של הנכים. "למעשה, בלי הסעות של יד שרה לא יכולתי להצביע בבחירות", אומר זילבר.
"איך המדינה מצפה ממני להשתמש בתחבורה ציבורית אם העגלה שלי לא יכולה להיכנס בכלל לאוטובוס", הוא תוהה. "זה לא בסדר שהמדינה לא נותנת מענה לנכים. בושה וחרפה, בא לי לבכות שכך מתנהגים אלינו. זה חשוב שיש ארגוני סיוע, אבל למה המדינה היא לא זו שעוזרת לנו? אומרים שאין תקציב להסיע אותנו לבחירות ואני שואל, מה עדיף - שנשב בבית? הראש שלנו עדיין עובד, למרות שהרגליים כבר לא".
חד הורית: הילדים יישארו לבד בבית?
גם אמהות במשפחות חד-הוריות נאלצות לוותר לעתים על הזכות הדמוקרטית להצביע, לטובת טיפול בילדים שאינם לומדים ביום הבחירות. אירינה, תושבת חיפה פנתה ל-ynet באמצעות האימייל האדום וסיפרה כי החליטה שלא להצביע בבחירות הקרובות לכנסת בשל העלות הכספית של הנסיעה לקלפי והעובדה שלא מצאה סידור עבור ילידיה.
"ביום בחירות אין לימודים בגני ילדים עירוניים ובית הספר היסודי. אני אמורה לנסוע מחיפה עד מגדל העמק כדי להצביע. אני גרושה וביום הבחירות אין לימודים ואני אמורה לקחת את ילדיי איתי לנסיעה. מדובר בילדים בני 5 ו-7", היא מספרת. "אני אמנם לא אמורה לשלם עבור הנסיעה, אבל אני אמורה לשלם עבור הילדים, כי הם לא יישארו לבד בבית. אז החלטתי במקום לבזבז כסף על הנסיעה לבחירות שאני נשארת בבית, כי אין פתרון אחר. לא חשבו על זה שאין לימודים".
גם עבור קשישים ההליכה לקלפי אינה דבר קל. מי שנמצאים בבית אבות זוכים בדרך כלל להסעה מאורגנת על ידי מתנדבים. אחרים, שלא בורכו בבני משפחה שמלווים אותם לקלפי - פשוט מוותרים. "ניסינו בעבר לבקש שיביאו לכאן, לבית האבות, קלפי - אבל במשרד הפנים לא מוכנים", מספרת עובדת בבית אבות בירושלים. "לפעמים יש מתנדבים שבאים לקחת את המבוגרים לקלפי, אבל צריך לזכור שאז זה הופך להיות עניין של נציגי מפלגות שיש להן אינטרס שיצביעו עבורן".
"אנחנו מטפלים בקרוב לאלף ניצולי שואה ורובם מוגבלי ניידות", אומרת תמרה מור, מייסדת ומנכ"ל בהתנדבות של העמותה לעזרה מיידית לניצולי השואה. "כמה ניצולי שנה פנו אלינו בבקשת עזרה לסיוע בהגעה לקלפי. רבים מהם פשוט מוותרים כי אין להם אמון במערכת הפוליטית בישראל".
מתגייסים - אבל לא מצביעים
עוד אוכלוסייה שלא תראו בקלפיות היא ילדיהם של העובדים הזרים ששהו בישראל לפחות שש שנים, ונכנסו לארץ בטרם מלאו להם 14 שנים. אלה קיבלו ב-2006 מעמד תושב קבע, אך למרות שהם חיים בארץ זה שנים - הם אינם יכולים להצביע.
"למעשה מדובר בקבוצה של כ-500 ילדים, שאחרי מאבק ממושך קיבלו מעמד של תושבי קבע בישראל. כלומר, הם מתגייסים לצבא ויכולים להישאר בארץ, אבל להצביע הם ממש לא יכולים. כמובן שבמקרה של עובדים זרים לא חוקיים או כאלו שאינם במעמד של תושבי קבע - אין בכלל מה לדבר", אומר רום לבקוביץ', פעיל במוקד הסיוע לעובדים זרים.
לינה אריסטיסבל בת 21, היא אחת מאלו שלא יוכלו להצביע. היא הגיעה לישראל לפני תשע שנים מקולומביה, לאחרונה סיימה שירות לאומי בבתי החולים וולפסון ואיכילוב. "תרמתי את החובות שלי למדינה, עשיתי כל מה שישראלי עצמו לא עושה - החלטתי להתנדב לשירות למרות ששחררו אותי ונתנו לי פתור ולכן זה מאכזב אותי כל כך שמונעים ממני אפשרות לבחור", היא אומרת.
"פתאום אומרים לי - לא, את לא יכולה להצביע. יש לי תעודה כחולה ואני לא מבינה מה ההבדל ביני לישראלים אחרים", היא מוסיפה. "אין לי שום קשר לקולומביה, אני לא מכירה אף אחד שם, כל החברים שלי בישראל, אני לומדת סייעות רפואת שיניים פה, אבל כנראה שבכל זאת יש הבדל".
ועדת הבחירות: פועלים לפי החוק
דובר ועדת הבחירות המרכזית, גיורא פורדיס, מסר בתגובה לגבי טענות הנכים: "יש 1,350 קלפיות המותאמות לנכים ברחבי הארץ. כל מוגבל בתנועה מחמת מצבו הגופני רשאי לבוא להצביע בקלפי הקרוב למקום מגוריו - כמו שהולכים לקופת חולים. לגבי יד שרה, ועדת הבחירות המרכזית מממנת הסעות בוחרים לפי הוראות סעיף 18 לחוק מימון מפלגות מ-1973. סעיף זה מחייב את הוועדה להסיע בוחרים מתחום של יישוב אחד למשנהו,
וזאת בקווי תחבורה ציבורית מוכרים.
"ועדת הבחירות תכננה את עבודתה ותקציבה בהתאם להוראות אלה ואין בידה אפשרות לפעול אחרת ובמיוחד בזמן הסמוך כל כך לבחירות. יד שרה יכלה לפעול בזמנו לשינוי חקיקה או לפנות אלינו לפני שהתקציב נסגר ואושר על ידי הכנסת ואז היינו מתקצבים את זה. כיום אין תקציב ואנחנו לא יכולים פשוט לחלק כספים כי אנחנו מבוקרים על ידי מבקר".
לגבי טענות האם, אמר פורדיס: "אנחנו פועלים על פי חוק וזה לא מאפשר לממן כרטיסים גם לילדים. החוק לא מאפשר לתת לקטין לנסוע בחינם בהסעה על חשבון ועדת הבחירות. ייתכן שיש לבחון שינוי החוק - אבל זה לא בידי ועדת הבחירות". לגבי בתי אבות, מסר הדובר: "בכל בית אבות בו יש יותר מ-50 מיטות יש קלפי. אם יש פחות מיטות, על הקשישים להגיע למקומות אליהם הם רשומים. מי שרוצה לשנות ולהרחיב את החוק יכול - לשם כך יש חברי כנסת".
לפנייה לכתב/ת 
