מרגישים תקועים? אולי דווקא החתונה תשחרר

מניפולציות של דמעות ו"אני לא יכולה לחיות בלעדיך"

שלושה בחורים שאני מכירה אישית התחתנו עם בחורה שממנה ניסו להיפרד כמה פעמים, אבל בכל פעם מחדש קיבלו מניפולציות של דמעות ו"אני לא יכולה לחיות בלעדיך". נכחתי בשלוש החתונות האלה, אבל רגעי האושר הגדולים שלהם היו במסיבות הגירושים. באופן לא מפתיע, הגירושים תמיד הופיעו בחודשים מאוד סמוכים לחתונה. מכרה נוספת סיפרה שיום לפני חתונתה התוודתה בפני חברתה הטובה שהיא בכל לא רוצה להתחתן, אבל החברה סברה שזה רק מקרה של "רגליים קרות" והכל יהיה בסדר. הכל באמת היה בסדר - שבוע אחרי החתונה היא הודיעה על הגירושים והסירה מעצמה מועקה של שנים.

היה לו טוב איתה, אבל בשלב מסוים זה לא היה מספיק

אורי (שם בדוי), סיפר כי סינדרלה שלו חלמה על רגע החתונה כל חייה. היא עיצבה שמלת כלה עוד הרבה בטרם נפגשו, ידעה בדיוק איזה שיר סלואו יתנגן, מה יהיה משקל היעד שלה בחתונה ואיזו חליפה ילבש החתן (מי שזה לא יהיה). היה לו טוב איתה, אבל בשלב מסוים זה לא היה מספיק. בשלב בו החלה לדבר על חתונה, הוא הבין שהגיע הזמן להפסיק לשחק בכאילו, לעשות את הדבר הנכון ולהיפרד. אבל סינדרלה לא איפשרה לו. היא גייסה את כל חייליה למשימה. מעבר לסצינות הבכי, היא שלחה אותו לקואצ'רית שהסבירה לו שהוא פשוט מפחד ממחויבות.

מלחמת ההתשה שלה הצליחה, הוא הרים ידיים. מיד לאחר מכן עשה את המצופה ממנו וביקש את ידה. בערב החתונה שלו הוא נראה כמעט מאושר, במיוחד אם משווים לחודשי ההכנה המסויטים. בערב החתונה הוא הרגיש הקלה עצומה. כבר מתחת לחופה ידע שהוא את חלקו כבר תרם – עכשיו הגיע תורו ליהנות. השושבין, עו"ד מוביל בתחום דיני אישות, העניק כמתנה את שירותיו הטובים.

בתקופת היכרותי הקצרה עם קרן עברו על מכריי יותר גירושים מחתונות. קרן שמעה ממני סיפורים על כאלו שהחתונה שחררה אותם מעול של קשר לא נכון, ובכל פעם מחדש הזדהתה עם ה"יציאה לחופש" ובכך שלמרות ה"טעות" זכו להשתחרר מהקשר ובעצם לקבל הזדמנות נוספת. לפעמים היתה מביעה כעס על כך שמראש נכנסו אל מתחת לחופה בידיעה כי זה אינו האדם הנכון להם ועל כך שהישלו את האדם השני. לפעמים היתה עושה פרצוף עצוב על כך ש"הקריבו" את עצמם מתוך רצון לרצות את הצד השני, שהיה מודע היטב לדילמה. הפעם לא הזכרתי לה אף אחד מהמקרים האלה. לא הזכרתי לה את הפעמים בהם אמרה שזה בזבוז זמן וכסף להתחתן עם האדם הלא נכון. בחרתי שלא להזכיר לה שהיא עצמה אמרה שלא נורא להתחתן עם האדם הלא נכון, שכן זו הרי אינה חתונה קתולית. הפעם, שתקתי. חייכתי ופשוט חיבקתי אותה. היא חייכה בחזרה. שתינו התעלמנו מדמעה גדולה שזלגה במורד לחייה, וגם מהקטנה יותר שבאה בעקבותיה. שתקנו ויצאנו לדרך, לחתונה של חברה שדרכה הכרנו.

זה לא סוף העולם בעיניי, המחשבה על גירושים. אנשים משתנים, ולא תמיד אפשר לדעת איפה נהיה עם עצמנו בעוד כמה שנים ואם הבחירות של פעם עדיין יתאימו. אבל המחשבה להיכנס לחופה בידיעה שזה לא האדם איתו ארצה לבלות את כל חיי היא איומה. אמנם אני בת 32, מרגישה בת 23 ומאמינה גדולה באהבה, אבל אני רוצה להאמין שלעולם לא אעשה דבר כזה רק בשביל להגשים חלום של מישהו אחר.