הימין כבר ניצח - במצע
לא מדברים על שלום, גם לא על צדק: ברוח הזמן, המילים ה"ימניות" גורפות ניצחון גורף במצעי המפלגות הגדולות
הבחירות בשער ועדיין מספר המתלבטים, המהססים והצפים הוא משמעותי ביותר. ההתלבטות הזאת נובעת מכמה גורמים, שקנו להם משכן של קבע בתרבות הפוליטית הישראלית ומשפיעים על חוסר ודאות הבחירה עד לרגעים האחרונים. מרבים, הם אפילו מונעים בחירה בכלל.
אחת הסיבות היא השיקול האסטרטגי, שמנחה את המצביעים להמתין עד סמוך מאוד למועד הבחירה כדי לראות "כיצד מסתדרים הדברים", מי מתחזק ומי נחלש - ואז, בהתאם להתפתחויות, לשלב את ההצבעה על פי מערך הכוחות הרלוונטי. סיבה נוספת להתלבטות היא היעדר שונות ממשית או מספקת בין המפלגות, המכוונות מסריהן למסה הקריטית במרכז, כי הרי מרבית המהססים אינם שייכים למפלגות הנישה שבקצוות המפה הפוליטית. אחרים מהססים בשל חוסר האטרקטיביות של המועמדים לראשות הממשלה, בעוד המפלגות הנשרכות מאחוריהם כלל אינן מעניינות את הקהל הזה.
לבסוף, מעצימה את משקלו הסגולי של הקול הצף התרבות הפוליטית הישראלית, שעם השנים הפכה נטולת אידיאולוגיה והשקפת עולם. האופורטוניזם של פוליטיקאים רבים והחלפת דעותיהם - ופעמים רבות דעות מפלגותיהם - בהתאם לשאיפות פרסונליות וקידום אישי, הקרינו גם על תרבות ההצבעה הישראלית, שהפכה להיות סמוכה על הלך רוח, נסיבות משתנות ומזג אוויר. ואם באמת הכל כל-כך נזיל, אולי באמת כדאי להמתין עד לרגע האחרון.
אחת הדרכים הבודדות להתמודדות עם התלישות והאווריריות הזאת היא להתמצא במצעי המפלגות. מעבר לתשדירי התעמולה, לכרזות ולסיסמאות השטחיות, שמעודדים את חוסר הרצינות הפוליטי ובונים עליו - במצעים השונים ניתן למצוא כיוונים ומשמעויות, שאמורים לצמצם את ההתלבטות של בוחרים פוטנציאלים. בסקירת עומק השוואתית של עיקרי מצעי המפלגות עולים מספר נושאים מרתקים, שחלקם אינו מופיע בתשדירים או בכרזות הרחוב וגם לא בנאומי הבחירות של אף מועמד ומועמדת. למשל, ההבדלים בין מצעי המפלגות מייצגים שלושה שסעים בחברה הישראלית: הלאומי, הדתי-חילוני והכלכלי.
אך אלו הבדלים של נתוני פתיחה, והם בולטים יותר במפלגות הנישה מימין ומשמאל. שלוש המפלגות, המשגרות מועמדים לראשות הממשלה, מטשטשות את ההבדלים הללו כאשר מפשפשים עמוק יותר במצע. הנהיה אחר המסה הקריטית של המרכז גורמת להן לחתור אל אותה משבצת, אף שכל אחת מגיעה מכיוון אחר. צמצומי השונוּת באים לידי ביטוי עז יותר כאשר חולפים על פני הסעיפים הראשונים במצע ומגיעים אל החלק המרכזי שבו. שם, מרבית הנושאים נראים פחות או יותר אותו דבר, ואם מישהו מכסה את שם המפלגה המתנוסס בראש המסמך - הוא יתקשה לנחש מי כתב את הדברים.
עניינים כירושלים (מאוחדת, נצחית), חינוך (נעביר לראש סדר העדיפויות), פשע (אפס סובלנות, יד קשה), שחיתות (אתיקה, ניקיון כפיים) ואקולוגיה (אהבת סביבה, שמירת האוזון) נראים כהעתקים דהויים האחד של השני. ואם עיקרי המצע, מעבר לכותרות, נראים די זהים, עולה בהכרח השאלה: על מה כל המהומה? על מה התחרות, העוינות וההכפשות? והאם אין להתנגשות האגואים והפרסונות, המציעים עצמם לתפקיד הרם, חלק מרכזי ביצירת האלטרנטיבות לציבור?
כיוון מרתק נוסף הוא לאתר מילות מפתח במצעים השונים, בהנחה שמילים אינן אקראיות אלא מבטאות ערכים, אמונות ועדיפויות. שש מילות מפתח שכדאי לתור אחריהן הן שלום, דמוקרטיה וצדק-שוויון מהצד ההומניסטי-ליברלי (או "שמאל") לעומת ביטחון, לאומיות ויהדות מהצד השמרני-פטריוטי (או "ימין"). מבדיקה של שבעה מצעים (קדימה, ליכוד, עבודה, ישראל ביתנו, ש"ס, מרצ והאיחוד הלאומי) עולות העובדות הבאות: "דמוקרטיה" מוזכרת הכי מעט פעמים, כאשר יותר ממחצית המפלגות כלל אינן מזכירות אותה במצע. אחריה בסולם מיעוט האזכורים מגיע ה"שלום". מספר האזכורים הרב ביותר יש ל"יהודי" או "יהדות", ולאחר מכן "ביטחון".
מניין אזכורי המילים ה"ימניות" עולה כמעט כפליים על ה"שמאלניות". ממצא זה מעיד על שני דברים: מפלגות ימין מבליטות מושגים שמרניים יותר מאשר מפלגות מרכז-שמאל מעלות מושגים ליברליים - וגם מפלגות לא-ימניות משתמשות במושגים ימניים. באופן כללי, משתקפת בניסוח המצעים של כלל המפלגות רוח הזמן, שהיא רוח לאומית-פטריוטית והדגשיה הם חוזק, אסרטיביות ושרידוּת. על פי אבחנות אלו, לא זקוקים לסקרים כדי להניח מי יחגוג ביום שלישי בלילה.
לפנייה לכתב/ת 
מחכים לרגע האחרון
צילום: AP
מומלצים
