שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא בן של מלך - מלך
    "הניצחון שלי זה היכל התרבות, עשרות אלפי ההורדות בסלולר, הקהל שבא ומחבק ונותן לי את כל הכוח שבעולם. מבחינתי זכיתי ככה בכל הפרסים שיש". קובי פרץ, מגה סטאר, נכנס בכל מי שהתעלם ממנו ולא שוכח לנגוח במבקרים

    חודש שעבר, היכל התרבות. קובי פרץ, חגיגי כטווס בחליפת פוליאסטר, עולה על הבמה. הקהל, מעריצים שרופים, בשיגעון. כמה דקות לתוך המופע וכבר יש ריקודים במעברים, בחורות בקדחת הנענוע, אפילו זוג תחתונים שובבים שנזרקים לכיוונו. פרץ חש סופרסטאר.

     

    בכלל, בלי יותר מדי הייפ, נראה כאילו פרץ, 33, בכל מקום: בינואר האחרון הוא קיים שתי הופעות מלאות בהיכל התרבות ועוד אחת במרכז הקונגרסים בחיפה עם הזמרת אישתאר, הדואט של השניים, "יחד", שיצא החודש, הוא כרגע אחד מהלהיטים הגדולים בשטח, עם מקום ראשון בדירוג ההשמעות וההורדות בסלולרי (20 אלף הורדות בשבועיים הראשונים). שירו "כמה אהבה" נחשב לסינגל הכי מושמע בארץ לשנת 2008 ולאלוף ההורדות הסלולריות (280 אלף הורדות) והאלבום האחרון, "כמה אהבה", מתקרב לפלטינה.

     

    פרץ בכל מקום. (צילום: רונן אקרמן)

     

    חוץ מזה הוא משתתף בתפקיד אורח בעונה הנוכחית של "חשופים", מיועד להשתתף בעונה הבאה של "רוקדים עם כוכבים", עובד על תוכנית עם השף חיים כהן, מככב בשידורים חוזרים של "יום בחיי" ו"דוקוסלב" בערוץ הבידור, וב־VOD עם סרט שהופק על ידי התוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" על החתונה הגרנדיוזית שלו עם האשה שאיתו, ענבל. בנוסף, מתוכננת לו הופעה בקיסריה בחודש יוני, שגם תתועד לסרט על ידי צוות הפינס.

     

    "אתה יודע מה הכי מצחיק?", הוא אומר בעודו שרוע על הספה הלבנה בביתו המבריק שבחולון (ועל כך בהמשך), "שעם כל ההורדות וההערכה אף פעם לא הייתי מועמד בטקס פרסי עמ"י לשיר השנה או זמר השנה או משהו כזה. בוא נאמר שלא קיבלתי הכרה ממסדית. אני לא מדבר על התחנות האזוריות, אני מדבר על דברים יותר גדולים. נגיד אצלכם ב'פנאי פלוס'. אני אומר לך את האמת, לדעתי השער הזה הגיע לי קודם. נזכרתם מאוחר מדי, מה שנקרא.

     

    אבל לא אכפת לי ממסדי שממסדי. הניצחון שלי זה היכל התרבות, עשרות אלפי ההורדות בסלולר, הקהל שבא ומחבק ונותן לי את כל הכוח שבעולם. זה הניצחון שלי. מבחינתי זכיתי ככה בכל הפרסים שיש. אני לא צריך פרסים. כמה זמרים זכו בפרסים ואיפה הם היום? הקהל הוא זה שבונה ומוריד. אם הקהל מחבק ואוהב, זה מה שהכי חשוב. מתאים לי לא להיות מועמד ולהמשיך בדרך הזו. זה הכי חשוב. אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם. אמן".

     

    אל תגיד לי שאתה מרגיש מקופח. אתה בכל מקום.

     

    "'אני לא בן של מלך ואת לא נסיכה", הוא שר, "אל תבין אותי לא נכון, היום אני ממש לא מרגיש מקופח, היום אני כבר פוחד מאובר חשיפה. דיברתי על פעם. אבל אני תקשורתי לא בגלל התקשורת, אני תקשורתי בגלל העם. נכון, אני מרגיש עכשיו יותר עשיר בלב מאשר ביל גייטס, לא יכול לתאר את זה במילים, אבל זה לא שישבתי כל היום וחיכיתי שישמיעו אותי. אם הייתי יושב הייתי היום עצוב מאוד. הקהל הוא זה שהרים אותי והביא אותי למקום שבו אני היום.  

     

    פרץ מדבר. צילום - רועי גזית. עריכה - שלומי בלבול

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    והנה, אחרי שנים שהקהל אוהב אותי, פתאום גיא פינס וערוץ הבידור הישראלי רוצים אותי, פתאום פנו אליי מקשת להשתתף ב'האח הגדול VIP', שדווקא רציתי, אבל יש לי החודש הרבה הופעות סגורות מראש. מתייחסים אליי, אבל נזכרו רק אחרי שכבר אהבו אותי ברחוב. אתה יודע שחיננית (חן אבני, מבקר האופנה של מוסף "סגנון" - נ.ד) ירדה עליי ב'אולפן שישי'?".

     

    למה?

     

    "היא, או הוא, לא יודע מה זה בדיוק, תמיד יורדים עליי. גם ירדנו זה על זה בתוכנית 'אזור התעשייה'. אני קורא לו חיקוי עלוב שלי, בגלל הבלונד. הבלונד שלי זה הסמל המסחרי שלי. אני מפחד שאם אוריד אותו לא יזהו אותי".

     

    המראה החיצוני שלך מאוד חשוב לך.

     

    "כשיצאתי עם 'בלבלי אותו' בשנת 2002 שקלתי מאה קילו. אני זוכר שראיתי את עצמי בטלוויזיה ונגעלתי. מה זה המשקל הזה? הזקן הצרפתי הזה? החלטתי שאני משנה. לקחתי את עצמי בידיים. כן, טיפוח חשוב לי - שיער, ציפורניים, קרם ידיים. איך אומרים, מטרוסקסואל? אין לי במה להתבייש. תמיד הייתי ככה.

     

    העולם השתנה - אחי שעובד בבניין תמיד צחק עליי, קרא לי 'כוסית'. היום גם הוא שם קרם ידיים. זו הרגשה חשובה. אף אשה לא תרצה להיכנס למיטה עם גבר מסריח. בכלל, אני מאמין שצריך להיות הכי טוב, אם זה במראה החיצוני או בהופעות. אסור לקחת שום דבר כמובן מאליו".

     

    אתה משדר תדמית מתוקתקת, מהשיער ועד הבית. יכול להיות שזה מייצג את הזמר המזרחי החדש?

     

    "לא יודע מה לגבי האחרים, אבל לי תמיד חשוב להיות פרפקציוניסט. יכולה להיות דלת שקצת חורקת בבית, ואשתי תגיד לי לעזוב את זה, אבל אני לא אישן עד שזה יתוקן".

     

    השאלה היא האם התקתוק זו האופנה בזמר הים תיכוני.

     

    "זה סתם דבר חיצוני. הסוד להצלחה הוא זה שאני קורע את התחת. אשכרה קורע את התחת. הפסקתי ללמוד בכיתה י"א כי ידעתי שאני רוצה להיות זמר או שחקן כדורגל. היה לי ברור שרק מזה אני רוצה להתפרנס. דחפו אותי בבית לכיוון של השירה ועל זה הלכתי. אני רץ חזק. אבל כן, חשובה לי גם התדמית. זה חלק מהעניין. אני יכול לומר לך שלמרות שבהיכל התרבות לא הרווחתי שקל למרות שהיה מלא.

     

    העלויות שם גבוהות, אבל היה לי חשוב לשים חותם, להופיע בהיכל התרבות. זה היה בשביל למתג את עצמי. אני מרוויח הרבה יותר בוועד עובדים מאשר מהיכל התרבות, אבל אני יודע שבזכות ההופעות האלה נחשפתי לקהל, באו אנשים כמו ראש ועד העובדים של חברת החשמל, שאני רוצה שיכירו אותי. חשוב לי דברים כאלה, כמו שחשוב לי השער ב'פנאי פלוס' או כל הופעה אחרת בתקשורת".

     

    יש משהו כובש בהתאמצות הזו של פרץ. בניגוד למרואייני כתבות שער אחרים, שלפעמים מגיעים לפגישה בפיג'מה, מהרגע הראשון פרץ הדגיש שאצלו זה רק פירסט קלאס. אנחנו נפגשים בביתו בפרויקט ח' 300 היוקרתי בחולון, ונראה כאילו הרבה תשומת לב הוקדשה לפגישה: הבית מאורגן למופת, השולחן שבסלון ערוך בעוגות, פירות, משקאות ומה לא, קובי ואשתו ענבל לבושים כאילו הם יוצאים לחתונה ומפטפטים על גודל המעמד. הכי תחושת ראשון בבידור, למרות שלא תמיד זה מצליח לו.

     

    למרות שאתה מנסה למתג את עצמך גבוה, בביקורת שפרסם יוסי חרסונסקי אחרי המופע בהיכל התרבות הוא כתב שלקחת את האירוע לכיוון של אולם שמחות, שכל מה שאכפת לך זה שהעם יענטז ויוריד אותך בסלולרי, לא חלילה לכוון לראש.

    "באמת. מה אני יכול לומר על יוסי חרסונסקי וכל אותם המבקרים?

     

    מבחינתי מבקר זה איזשהו אחד שבעבר רצה לעסוק בתחום של המוזיקה, לא יצא לו בחיים ועכשיו הוא קוטל אחרים. אין בן אדם מדבר, אלא מהרהורי ליבו. מבקר הוא אחד, הרוב קובע. אם 3,000 איש קנו כרטיסים להיכל, ועוד 450 אלף הורידו בסלולר, אז מה זה מבקר אחד? מבקרים לדעתי הם אנשים שכשלו בחיים.

     

    כמו שיש מישהו שהוא מבקר סרטים. אתה תבוא לבקר את סטיבן ספילברג? מי אתה? לך נראה אותך במקומו. במקום זה אתה יושב בבית ומחליט שלושה כוכבים או ארבעה כוכבים. איזה קשקוש. לא מאמין במבקרים. אם הייתי שם עליהם, המצב שלי לא טוב. המבקרים שלי הם הקהל, לא חרסונסקי, חרטסונסקי. אין לי מושג גם מי זה. מבקר עלאק. שיבוא לבקר אותי בבית אם הוא רוצה".

     

    ובכל זאת, מה באשר למה שאמר על זה שאתה מכוון נמוך רק כדי שיקנו אותך?

     

    "קודם כל, אתקן אותך. אני כן חושב שמה שאני עושה הוא אמנותי. לבוא ולשיר זה סוג של אמנות לדעתי. אז מה אם אני עושה את זה יותר מסחרי? למה לא? זה כמו סוג של להכתיב אופנה. אם אקח את המעצבים רוברטו קוואלי או את הוגו בוס או את חברת מרצדס, גם הם תמיד צריכים להשתדרג, תמיד צריכים להיות קשובים לקהל".

     

    קוואלי, בוס, מרצדס הם מוצרי צריכה. זה בדיוק מה שהוא אומר, שאתה מסחרי.

     

    "תפיסת העולם שלי היא לרצות את הקהל, את האנשים שמורידים אותי בסלולר, אם זה באירועים או ועדי עובדים. אני לא עושה שיר כדי שהמבקרים יאהבו. אני עושה מוזיקה לקהל, כדי שהקהל יקנה ויוריד. תראה, עם עובדות אי אפשר להתווכח. אני ממש לא עושה שירים בשביל המבקר. אפילו אצלכם קראתי פעם ביקורת פצצה על אלבום במדור המוזיקה. בלי להזכיר שמות, אני יודע שבשוק הוא לא מכר אפילו 5,000 עותקים. אז מה זה עוזר לו? אני עושה דיסק בשביל הקהל, שיקנו אותו".

     

    בביקורת אחרת כתבו שבהופעה שלך בהיכל התרבות היתה הרגשה של שוק. שאנשים רקדו על הכיסאות ולא כיבדו את המקום.

     

    "אני בא לעשות שואו, לא לשיר שירים שקטים. כיוונתי ורציתי ומלכתחילה אמרתי למפיק המוזיקלי שאני רוצה ללכת לכיוון של חוץ לארץ, של אנריקה איגלסיאס. לשם כיוונתי ולשם גם אכוון בעתיד. אז אוקיי, הופעתי בהיכל התרבות, אבל לא רציתי שהקהל יישב שעתיים וחצי וישמע קונצרט. עובדה שבא אליי אחר כך מנכ"ל ההיכל ואמר לי שהוא לא ראה מופע ששעתיים

    מתוכו הקהל עומד.


    אני בא לעשות שואו. פרץ בביתו (צילום: דודו אזולאי)

     

    זה מחזה מדהים. אני, אישית, לא עושה מופעים שקטים. גם בקיסריה אני הולך לתת שואו בעזרת השם, הצגת תכלית. משהו שיהיה הפתעה לכולם. אני עכשיו חזק בחדר כושר, אימונים אינטנסיביים. הייתי בהופעות של אנריקה איגלסיאס וריקי מרטין, ראיתי מה שהם עשו בהופעות שלהם. אני רוצה ללכת לכיוון הזה".

     

    אתה מרגיש שבתעשייה הים תיכונית מפרגנים לך?

     

    "האמת, שלא. אני לא מרגיש פרגון מהקולגות. צרות עין תמיד יש. יש מעט מאוד בתעשייה הזו שמפרגנים באמת. התאכזבתי מהרבה אנשים, בלי לומר שמות. אבל נגיד, אבי גואטה, המנהל האישי של שרית חדד. בהתחלה הרי עבדנו ביחד, היינו כמו משפחה.

     

    ואז בחתונה שלי, כששרית הופיעה, הוא לקח כסף. אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל אם זה היה

    הפוך, לא הייתי לוקח כסף. ליאור נרקיס למשל, הופיע אצלי בחינם. אני מאמין בלתת כבוד. נגיד, שכשעשיתי תוכנית בערוץ 24 שבה דיברתי על מוזיקה הקפדתי לתת קרדיט לכל מי שעבד איתי על השירים. לא הרבה עושים את זה".

     

    מה דעתך על משה פרץ? חלק קוראים לו היורש שלך.

     

    "עוד לפני שלוש שנים, כשהתחלתי להופיע בהפלגות, הופיעו איתי גם משה פרץ וגם דודו אהרון ואמרתי על שניהם שהם עוד יגיעו רחוק. לא טעיתי. משה, בחור צעיר שעשה דרך מאוד מהירה בכמה שנים קצרות. כל הכבוד לו. אני בעד שיהיו כמה שיותר זמרים טובים. חוץ מזה שהכל נשאר במשפחה: מבחינתי הוא פרץ, אז כבר יש לו אצלי נקודות זכות".

     

    את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים