מי באמת מתעלל בקשישים?
הקשישים החולים משלמים את מחיר הפקרתם בידי מטפלים שבויים וחסרי אונים, שעובדים סביב השעון בתנאים לא אנושיים
מטפלת צמודה של קשישה חסרת ישע וחולת אלצהיימר התעללה בה קשות על פי הפרסומים. המקרה מתווסף לשורה ארוכה של התעללויות בקשישים, אך הלקחים אינם נלמדים. ההתעללויות המזעזעות ראויות לכל גינוי, אולם ראוי להביא גם את הזווית האחרת, זו של העובדים הזרים.
שהות צמודה עם קשיש חולה ותשוש, במיוחד חולה אלצהיימר, במשך כל שעות היממה - יכולה להטריף דעתו של כל אדם. המטפלים נמצאים לבדם עם הקשישים, לעתים במשך שבועות ארוכים. רבים מבני המשפחה אינם נוהגים לבקר את ההורים, או שהביקורים הם חטופים וקצרים. יש משפחות הדורשות מהעובדים גם להישאר ולעבוד בימי המנוחה השבועיים, כיוון שהם עצמם לא מסוגלים להישאר יממה אחת עם הוריהם. הבאת מחליף או מחליפה כרוכה במאמץ מסויים ובתשלום גבוה יותר.
בדיקה שערך אגף הסיעוד במוסד לביטוח לאומי על מקרי התעללות בקשישים, העלתה כי ברוב המקרים ניכר "עומס טיפולי" על מי שעבדו 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, ללא יום מנוחה.
ההגיון הפשוט אומר שהעסקת מטפל אחד בקשיש סביב השעון אינה אנושית, גם אם ניתן לעובד יום מנוחה אחד בשבוע. אך הצרכים האנושיים של המטפלים הזרים אינם מעניינים אף אחד. "הם הגיעו לכאן כי הם ידעו שזו תהיה עבודתם, הם מקבלים מזון ולינה, השכר שלהם גבוה יחסית לשכר במדינתם והם צריכים להגיד תודה". זוהי החשיבה הרווחת. העובדות בעיקרן נכונות אך עדיין אין בהן הצדקה לכבול עובד למעסיקו הקשיש או הנכה למשך 24 שעות ביממה במשך ששה ימים בשבוע, במקרה הטוב.
ל"קו לעובד" נודע לאחרונה על עובדת שטיפלה שנתיים ורבע בקשישה חולת אלצהיימר. נאסר עליה במפורש לצאת מהבית. בת הקשישה היתה מגיעה מדי יום לביקור ולהוצאת האשפה. ניתן לה יום אחד חופשי בחודש. העובדת טיפלה יפה בקשישה אך היא נשברה כשסרבו לאפשר לה לצאת למולדתה, לבקר את אימה שהיתה על ערש דווי. לאחר מותה, היא הודיעה למשפחה על התפטרותה. אך למחרת היא נעצרה כי המשפחה התלוננה שהיא התעללה בקשישה. לאחר חקירה קצרה היא שוחררה והמשטרה הפנתה אותה לארגון. הזדעזענו מההסגר שנכפה עליה ושמענו ממנה שגם הקשישה שהתחננה בפני בתה, כשעוד יכלה, לצאת קצת מהבית עם המטפלת, לפחות לפארק הסמוך, לא נענתה.
להעסקה הבלתי אנושית הזו יש ביטויים קשים אחרים הפוגעים בעובדים. עובדות מדווחות על מצוקות נפשיות כתוצאה מהסגירות בבית עם המטופל והגעגועים למשפחה בארץ המוצא. לבתי החולים לחולי נפש מגיעים עובדים ועובדות שדעתם נטרפה, ולאחר טיפול ראשוני הם מוטסים לארצם, כשהם שבר-כלי. איננו יודעים את המספרים המדוייקים רק דרכנו עברו עשרות, אך די בהם כדי להבין שיש כאן תופעה שלא נחקרת ולא נמדדת. ישנן גם התאבדויות שנסיבותיהן אינן נחקרות.
למרות המחיר הגבוה שמשלמים הקשישים והמטפלים, שיטת ההעסקה של 24 שעות במטופל בביתו מעמיקה ומתרחבת. פתרונות אחרים המתבקשים לקשישים חולים, כמו מוסדות בתנאים הולמים עם השגחה רפואית ובמחירים סבירים, או העסקה במשמרות בסבסוד גבוה יותר של הממשלה אינם עולים כלל לדיון.
זוהי מציאות המשקפת חברה שכביכול דואגת יותר לקשישים בהשארתם בביתם, אך למעשה מפקירה אותם בידי מטפלים שבויים וחסרי אונים.
חנה זהר היא מנכ"לית ארגון "קו לעובד" העוזר לעובדים הזרים ולעובדים מוחלשים
לפנייה לכתב/ת 
