ירקדו השפנפנות לפנינו

שפנפניזציה לטובת הגברים / אסתר הרצוג

מינהלת ליגת ווינר בכדורסל העבירה החלטה המחייבת הופעה של מעודדות בפסקי הזמן בכל משחק כדורסל וקובעת כי קבוצה שלא תקיים את הדרישה תיקנס כספית. בתגובה דרשו 16 ארגונים פמיניסטיים מהמינהלת להסיר מיידית את התקנה, כיוון שיש בה "עידוד חמור ליחס פורנוגרפי ומבזה כלפי קטינות ונשים... ועידוד פומבי למבט והתנהגות שוביניסטיים עד כדי אלימים כלפינו".

בלחץ הארגונים, שניתן לו הד נרחב, וכנראה גם מחשש שהתקנה לא תעבור בבית המשפט, הודיע גברי לוי, נציג המינהלת, כי בכוונת המינהלת "לשפר" את התקנה, להעלות את גיל המעודדות כך שיהיו מעל גיל 18, לשנות את קוד הלבוש של ה"מעודדות" ולתת להן שכר לאחר שנה (!) מיום תחילת עבודתן.

תגובתו של חגי אשלגי, עורך הדין של המינהלת לפניית ארגוני הנשים ובאופן אישי לדורית אברמוביץ', המייצגת אותם, חשפה את הבוז והשנאה של נציג המינהלת והמינהלת עצמה כלפי נשים. ואלו מילותיו, בין השאר: המכתב הוא "עולב, זול ובאופן כללי דוחה ומגעיל" (כמו כל פמיניסטית?) הוא "מעיד על הזלזול באינטליגנציה של כולם. ואולי גם על דברים קשים נוספים..." (איזה? בעיות נפשיות?). ועוד: מי הם אותם "ארגוני נשים מיומרים. את מי הם מארגנים ואת מי הם מתיימרים לייצג?... (מי בכלל צריך לספור אותם, את הארגונים ה"ממורמרים"?) "איזוהי הנפש האומללה שמעלה מילים אומללות אלו על הכתב?" (חולות נפש, כבר אמרנו?). ועוד: "... מוטב כי תפסיקו להשמיץ ותתנצלו לאלתר על השפה העולבת והבוטה שאתן מרססות בחוצפה, בבוטות ובעלבון וזלזול לכל עבר... תתביישו!..." (אתן בכלל בושה למין הנשי, מכשפות מכוערות שכמותכן).

המשמעות הקשה והברורה של התקנה שהנהיגה מינהלת הכדורסל הובהרה על ידי "אמא למעודדת במכבי תל אביב כדורסל" בתגובה לכתבה בנושא: "במקום לעודד אותם בגיל כזה צעיר לרכוש השכלה ולהשקיע בלימודים לעתיד טוב יותר ופרנסה הגונה בעתיד, מלמדים אותם איך להיות שפנפנות פיתוי לגברים מיוזעים. בושה וכלימה לעם הספר שהפך להיות עם הזימה והניאוף!"

תגובה זו מבהירה את האמת: מעודדות הן פיתוי לגברים מיוחמים. אך יותר מכך, באמצעותן מכשירים את כל הבנות הצעירות "להיות שפנפנות". למה מתאמצים הגברים במינהלת, באמצעות עו"ד אשלגי, להסביר לנו שמדובר בפעילות תמימה, לגיטימית, המיטיבה עם הבנות (ולא עם ההכנסות של המינהלת, חלילה)? למה הם בזים ולועגים לפמיניסטיות? כי באמצעות ההכפשה האישית והקולקטיבית הם מייצרים דימויים שקריים של חופש בחירה / עיסוק / ביטוי / לבוש. דימויים אלו מספקים הצדקה לניצול, לדיכוי ולהשפלה קולקטיבית של נשים, באמצעות נערות צעירות.

התקנה של המינהלת, המחייבת להשתמש בלהקות של מעודדות ואף קונסת על התעלמות ממנה, מבהירה שהחפצת נשים כאובייקטים מיניים אינה תמימה, אלא מעשה של הזניית נשים מכוונת, כמו שעושות תכניות מסוג "הדוגמניות", תחרויות "יופי", מופעי סטריפטיז, ערוצי "אופנה", שבועוני וערוצי "פלייבוי", מגזיני "בננה" ופורנוגרפיה למיניהם.

אלו אינם ביטויים ליצירתיות, בילוי שעות פנאי וכיוב'. כל אלו קשורים לתאוות בצע בכל מחיר אך גם לטיפוח מעמד האשה כנותנת שירותי מין לגברים. הדיבורים על חופש הבחירה של נערות ונשים מכסים על כך שמדובר בחופש של גברים לנצל נשים בכל מחיר. התקנה היא דוגמא לאילוף גברים לקשור כל פעילות שלהם בפיתוי מיני מצידן של נשים ובעיקר נערות.

כשטוענים ש"זכותן" של נערות בנות 12-17 לבחור להיות מעודדות, ברור אפילו לאוטיסט גמור שמאחורי תאוות הכסף יש גם שיטה ושליטה: לחנך נשים לספק את הצרכים המיניים של גברים באופן ויזואלי או פיזי! גם במחיר ביזוי כבוד האשה, גם במחיר הפיכת נערות לשפנפנות, וגם במחיר של הפיכת כל מקום ציבורי לזירה של מועדון חשפניות, שבו נשים מעורטלות מצופות לגרות מינית גברים.

תפקידה של האשה, לפי תקנת המינהלת, הוא לפתות גברים, שיבואו למשחק בשביל לצפות בחבורה של נערות "שיפזזו מול הקהל בחצי עירום", כפי שכותב אליעזר יערי בבלוג שלו. לא מפתיע, לפיכך, שבשער אתר האינטרנט של מינהלת איגוד הכדורסל מופיעה תמונת "פורנו רך" של שתי קטינות בחזיה ופונפונים. "פדופיליה מודחקת" הגדיר אליעזר יערי בדיוק רב את המשמעות הקשה של הופעת נערות מעודדות לפני קהל של גברים, "בכל קנה מידה זאת תופעה משפילה, סקסיסטית ונצלנית", הוא מוסיף.

התקנה המזעזעת של המינהלת מבהירה שבלי שפנפנות כנראה אין קהל לכדורסל ולא קיום למינהלת, שהכנסותיה יירדו. כלומר, המשחק עצמו אינו מספיק, יש צורך באדרנלין, גירוי מיני, ש"יזקיף" את המשחק ובעיקר את הגבריות, שעל המגרש וביציע. סקס מוכר, כידוע, והסקס הוא של נערות צעירות לטובת גברים בכל הגילים. שפנפנות הן כלי נוסף של שלטון גברים לגיבוש מעמד האשה כמספקת שירותי מין לגברים.  

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים

פמיניסטיות, אל תפריעו / אמיר חצרוני

בשנות ה-80 התגלתה פאולה עבדול כרקדנית בלהקת המעודדות של קבוצת הכדורסל "לוס- אנג'לס לייקרס". היא פיזזה בין סל של מג'יק ג'ונסון להטבעה של קרים עבדול ג'אבר, עד שפרצה קדימה כרקדנית עצמאית וכוריאוגרפית, ומאוחר יותר גם זמרת. לבסוף התיישבה בכורסת השופטת הראשית של "כוכב נולד" האמריקני. כיום פאולה עבדול היא אחת הדמויות החזקות בתעשיית הבידור בארה"ב, ומשמשת דוגמא ומופת לרקדניות צעירות - הכל בזכות הצ'אנס שקיבלה לרקוד במגרש הספורט.

לעומת זאת, בישראל, פאולה עבדול לא היתה יכולה להצליח, מאחר שארגונים פמיניסטיים היו עוצרים אותה בנימוק שריקודיה פורנוגרפיים ופוגעים במעמד האשה. כך לפחות טוענים ארגוני נשים, שפנו למינהלת הליגה הלאומית בכדורסל בדרישה לסלק את המעודדות (שאגב, כוללות גם רקדנים בנים). פנייה זו היא המשך טבעי לפניות קודמות של הפמיניסטיות לא לשדר פרסומות שמציגות דוגמניות (וגם דוגמנים) בתנוחות מגרות, ולהוריד מהמסכים סדרות טלוויזיה וסרטים שמציגים נשים (וגם גברים) בפוזיציות מיניות. לטעמן של הפמיניסטיות, אפילו בגדי הים של המתחרות ב"הישרדות" חשופים מדי.

דרך ארוכה עשה הפמיניזם מאז קרא ובצדק לשוויון זכויות מלא בין גברים לנשים. אך כיום, למרבה האירוניה, הארגונים הפמיניסטיים רק מפריעים לנשים צעירות, אשר מנסות להתקדם בעבודתן בעולם הבידור. יהיו שיאמרו כי מי שלא יכולה לרקוד או לדגמן בעצמה, גם לא מוכנה לתת לאחרות לרקוד ולדגמן, אך גם מבלי להידרש לאמירות סרקסטיות - קשה להבין איזה סיפוק יקבלו הארגונים הפמיניסטיים מכך שאלפי רקדניות, דוגמניות ושחקניות יהפכו מובטלות.

קשה גם להבין את החירות שנטלו לעצמם אותם ארגונים לייצג נשים שמעולם לא בחרו בהם. הפמיניסטיות רואות את הרקדניות, הדוגמניות והשחקניות כבובות חסרות תודעה, שלא מבינות שהן מנוצלות, אבל למעשה מי שמנצל אותן הם דווקא הארגונים הפמיניסטיים, אשר מצפים מהן לגנוז חלומות על קריירה במדיה רק על מנת לקדם מאבק פוליטי שהן לא מאמינות בו.

יש גם מקום לתהות מי שם את הארגונים הפמיניסטיים לקבוע מהי פורנוגרפיה ומה פוגע במעמד האשה. רוב הציבור תופס את ריקודי המעודדות במגרשי הספורט כבידור לא מזיק ומתאים לכל בני המשפחה, כשם אינו מתנגד לפרסומות המיניות ולסרטים האירוטיים שהפמיניסטיות דורשות לגנוז.

מכאן, שהארגונים הפמיניסטיים נלחמים לא בפורנוגרפיה המסוכנת (לכאורה) אלא דווקא בבידור הפופולארי, ואם זהו היעד - כדאי שנשאל את עצמנו גם מהי האלטרנטיבה. אנו מרבים לשמוע מהפמיניסטיות איזה סוגים של בידור פסולים בעיניהן: תחרויות יופי בגלל שהן שופטות נשים על סמך מראה, פרסומות בגלל שהן משתמשות בדוגמניות על מנת למכור מוצרים, סרטים בעלי גוון ארוטי, ועכשיו גם ריקודים - שפוגעים במעמד האשה.

הגיע הזמן לשמוע מה הפמיניסטיות מציעות כבילוי לשעות הפנאי, אחרי שלא יהיו פרסומות, לא יהיו סרטים אירוטיים, לא יהיו תחרויות יופי וגם לא ריקודים. האלטרנטיבה אולי לא תהיה מגרה במיוחד, אבל יש מקום לחשוש שהיא תרדים את הקהל.