כביש 431 מציג: סחיטה והכפשה
החברה שהקימה אותו, טוענת כי מדובר בכביש המודרני במדינה. משרד התחבורה קבע כי מעקות הבטיחות בכביש לא עומדים בתקן. מע"צ איימה ולא קיימה, שר התחבורה הכריז ולא ביצע. עוד סיפור ישראלי לא מקורי, אבל מקומם במיוחד
כיצד הפכה פתיחת הכביש המודרני בישראל - כביש 431, המחבר בין ראשון לציון ומודיעין - לסכסוך מתוקשר, הכולל טענות חמורות בדבר סחיטה, הכפשה והסתרת מידע? איך קרה שבכביש שבו לא נחסך דבר, הורכבו לכאורה מעקות בטיחות לא תקניים? ומדוע מצא משרד התחבורה לנכון לאיים בסנקציות חמורות על הזכיינית שהקימה את הפרויקט? ולמה הסנקציות לא מומשו בסופו של דבר? ומי בעצם עומד מאחורי ההאשמות? התשובות והמסקנות הנדרשות - לפניכם.
"הכביש הבטיחותי במדינה"
לפני חודש נפתח לתנועה כביש 431: כביש רוחב חדש ומודרני, בעלות הנאמדת בכ-2.5 מליארד שקל, המקשר בין מודיעין וראשון לציון. לראשונה בישראל, בוצעה הקמת הכביש על-ידי זכיינית פרטית, שנבחרה במכרז ונדרשה לעמוד בחוזה מפורט שנחתם מול נציגי המדינה. בתמורה, הזכיינית תקבל מהמדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה, וזאת עד תום תקופת הזיכיון - בעוד 22.5 שנים.
ומה קיבל ציבור הנהגים בתמורה? לטענת הזכיינית, חברת דניה-סיבוס, כביש 431 החדש הוא הבטיחותי והמודרני בישראל. לטענת נציגי המדינה - ובראשם אנשי מקצוע מטעם החברה הלאומית לדרכים (מע"צ) - הכביש אינו עומד בתקנים בטיחותיים שנקבעו בחוזה. אז מי בעצם צודק?
_wa.jpg)
מנכ"ל משרד התחבורה על הסכסוך: "זו מחלת ילדות" (צילום: יוסי צבקר)
לא רק מעקות
לכאורה, הסכסוך נוגע אך ורק למעקות הבטיחות בכביש: לטענת נציגי המדינה ("הרשות הממונה"), הזכיינית התקינה בכמה קטעים בכביש מעקות בטיחות שאינם עומדים בתקן שנקבע על-ידי ועדה בין-משרדית. עוד טוענים נציגי המדינה, כי מי שהתקין את אותם מעקות לא הוסמך לכך על-ידי יצרנית המעקות.מנגד, הזכיינית טוענת כי הרקע לכל הטענות הוא בכלל סכסוך עסקי עם ספקית משנה, המייבאת את מעקות הבטיחות. לטענתה, המעקות שהותקנו עומדים בכל התקנים הרלוונטיים, ואף יוצרו באותו מפעל המייצר את המעקות המשווקים על-ידי ספקית המשנה. גם בעניין הסמכת המתקינים, הזכיינית טוענת כי מדובר באותם מתקינים שקיבלו אישור מטעם היצרנית - באמצעות ספקית המשנה. לטענתם, רק סכסוך עסקי הביא לכך שהאישורים לא חודשו. דניה-סיבוס אף טוענת כי אותה ספקית משנה ניהלה נגדה מסע של הכפשות ודיסאינפורמציה, וזאת מתוך מטרה לסחוט ממנה תשלום גבוה מכפי המגיע לה.
ובא סוף לסכסוך?
סביר להניח כי סכסוך המעקות ייפתר, כנראה כבר בימים הקרובים. סביר גם להניח כי המדינה לא תצטרך לממש את איומיה מהשבוע שעבר, לפיהם תעוכב העברת מאות מיליוני שקלים לזכיינית אם הליקויים לא יתוקנו - או אם לא יומצאו האישורים הנדרשים לתקינות המעקות. אם כך, האם אפשר לברך על סוף הסכסוך?
ממש לא. מאחורי הסכסוך הפעוט-לכאורה בעניין מעקות הבטיחות, עומדות שתי טענות חמורות ביותר כנגד הזכיינית: הסתרת מידע מהרשות הממונה ואי-עמידה בתנאי החוזה. לטענת נציגי המדינה, גם אם עמדת הזכיינית נכונה - ולפיה המעקות שהותקנו זהים לאלו הנדרשים על-פי התקן - הרי שהחוזה מחייב את דניה-סיבוס לדווח על כל שינוי למדינה. הימנעותה מלעשות זאת, מהווה לכאורה הפרה של תנאי החוזה, ומצביעה על ליקוי חמור ומהותי בקשר בין המגזר הציבורי והמגזר הפרטי.
חולשה מצד המדינה
יתרה מזאת, התנהלות המדינה - ובעיקר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - עלולה להתפרש על-ידי הזכיינית כחולשה. כבר בשבוע שעבר, הציב מנכ"ל המשרד, גדעון סיטרמן, אולטימטום חד-משמעי בפני הזכיינית: אם דניה-סיבוס לא תחל מיד בהתקנת מעקות בטיחות זמניים ובתיקון הליקויים הבטיחותיים, מע"צ תעשה זאת - תוך שעלות העבודות תקוזז מתשלומים עתידיים המגיעים לזכיינית. פרק הזמן שהקציב סיטרמן הינה מינימאלי: תשובה ראשונית נדרשה מהזכיינית בתוך פחות מ-24 שעות.אלא שאתמול (ב'), במפתיע, כינס שר התחבורה, שאול מופז, דיון דחוף בעניין כביש 431 - והציב שוב את אותו אולטימטום בדיוק. למה נדרש השר לחזור על מה שנאמר שבוע לפני כן, על-ידי מנכ"ל משרדו - ומדוע לא מימש משרד התחבורה את האיום המפורש? הרי אם מדובר בסיכון בטיחותי אפשרי, כפי שהגדיר זאת סיטרמן עצמו, מן הראוי היה לפעול באופן מהיר ותקיף הרבה יותר.
"מגעים לפתרון הסכסוך"
בשיחה עם ynet, אומר היום מנכ"ל משרד התחבורה, גדעון סיטרמן, כי ההחלטה על הצגתו מחדש של האולטימטום - וזאת במקום מימושו בפועל - התקבלה מאחר שמע"צ דיווחה על מגעים לפתרון הסכסוך בין הזכיינית לספקית המשנה. לכן, החליטה הנהלת משרד התחבורה שלא לממש סנקציות כלכליות - כמו למשל עיכוב העברת תשלומים לזכיינית.סיטרמן גם אינו סבור כי המשבר שנוצר חמור במיוחד, אלא מהווה שלב כמעט בלתי נמנע בלימוד מערכת היחסים בין המגזר הפרטי לציבורי: "כשהולכים לתהליך כל כך מורכב עם הסקטור הפרטי, כל המעורבים - משרדי הממשלה, הקבלנים והבנקים המממנים - צריכים לדעת לחיות ביחד. זו מחלת ילדות, וחלק מעקומת למידה".
"אינם עומדים בדרישות"
אולם, יש במשרדי הממשלה גם מי שאינו מסכים עם גישתו הפשרנית של סיטרמן. גורמים המקורבים לסכסוך, אומרים כי התנהלותה של הזכיינית חמורה במיוחד, וראויה לתגובה חריפה וחד-משמעית. אותם גורמים טוענים כי הימנעות הזכיינית מדיווח על הליקויים והבעיות שהתעוררו לפני פתיחת הכביש, מהווים הפרת אמון והתעלמות בוטה מתנאי החוזה שנחתם מול המדינה.
במכתב ששלח אתמול עורך דינה של מע"צ והמדינה, ניתן ביטוי ברור לכעס שעוררה דניה-סיבוס: "מנקודת ראותו של הדין במדינת ישראל, מעקות (בטיחות) אלה אינה עומדים בדרישות הדין, ואין זה מעלה או מוריד מה עמדת מרשתך (הזכיינית) או עמדתך שלך (עורך הדין של הזכיינית)".
"מסיטים את הביקורת"
מנגד, גורמים המקורבים לדניה-סיבוס דוחים בתוקף את כל הטענות שמעלים כנגדם נציגי המדינה, וטוענים כי הניסיון להעלות כעת טענות חדשות - בדבר אי עמידה בתנאי החוזה או הסתרת מידע - הוא לא יותר מניסיון נואל להסיט את הביקורת מכשלים של המדינה עצמה ונציגיה. אותם גורמים מציינים כי אין כל בעיה בטיחותית בכביש או במעקות הבטיחות שהותקנו בו: "בסופה של הפרשה, יצטרכו כל המעורבים לספור בדיוק כמה מעקות בטיחות הוחלפו - ואז כולם ייווכחו כי מעולם לא הייתה כל בעיה בטיחותית בכביש".מקורבים לדניה-סיבוס אינם מסתפקים בהדיפת הטענות, ומעלים האשמות חמורות כנגד התנהלות כמה מנציגי המדינה. לדבריהם, גורמי מקצוע במשרדי הממשלה עסוקים בשיווק ספינים לתקשורת, שנועדו לקדם אינטרסים צרים - שאינם קשורים לבטיחות הכביש והנוסעים בו. "זו פשוט עזות מצח", מסכם גורם בכיר המקורב להנהלת הזכיינית.
אין בשורות טובות
סיכום הפרשה אינו מבשר טובות לציבור הישראלי: כמו בשיתופי פעולה נוספים בתחום התשתיות - כמו למשל פרויקט הרכבת הקלה בירושלים - הקשר בין המגזר הציבורי לפרטי מתגלה כבעייתי ורצוף מכשולים. התנהלות כל הגורמים הרלוונטיים מאז פתיחת הכביש, אינה ראויה לפרויקט כל כך יקר ומשמעותי.
אם יתממש חזונו של מנכ"ל משרד התחבורה, לפיו יוקמו בעתיד פרויקטי תשתית רבים בשיתוף המגזר הפרטי, טוב יעשו כל המעורבים בעניין אם יפיקו לקחים מסכסוך כביש 431 - גם אם הם יהיו קשים וכואבים. הקמת צוות בדיקה על-ידי משרד התחבורה, וכוונת מע"צ להדק את הפיקוח על זכיינית הכביש, הם צעדים חיוביים - גם אם ראשוניים בלבד.
לפנייה לכתב/ת 
