פליטים בעזה: 5 משפחות באוהל, פחד מהטנקים

כשהוא יושב על הריסות ביתו שבשכונת עבד רבו בג'בליה, כשבסמוך אליו האוהל שבו הוא מתגורר עם ילדיו, צופה אבו טארק עבד רבו אל הטנקים הסמוכים לגדר המערכת של רצועת עזה, כ-800 מטר משם. למרות קשיי החיים והפחד הגדול במחנה האוהלים המאולתר, בשיחה עם ynet הוא מתעקש: "אפילו אם נגזר עלינו לחיות כל החיים באוהל, לא ניכנע ולא נוותר".

אבו טארק הוא מעין יושב ראש של מאהל מחוסרי הדיור, בו משתכנים מאות מתושבי השכונה שבתיהם נהרסו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועה. 352 בתים נהרסו שם ברדיוס של קילומטר אחד. במחנה 60 אוהלים כשבכל אוהל ארבע או חמש משפחות.

"אלו לא תנאים לחיים נורמליים, לכן אנחנו מצפים - עד שהדיבורים בוועידת התורמות בשארם א-שייח יהפכו למציאות - שיקלו עלינו באמצעות אוהלים נוספים".

לדבריו, רוב מכריע מקרב דיירי המאהל כלל אינו ישן באוהלים, בשל קרבת המקום לטנקים המאיימים. "לפעמים הם זזים ומבהילים את כולם. בגלל זה אנשים מעבירים את היום במאהל, אבל רובם עושים את הלילות בבתי קרובי משפחה. אלה שכן נשארים מתמודדים עם פחד עצום. אבל למרות הפחד המוראל גבוה, אנחנו מחזיקים מעמד ואין לנו ספק שנשרוד גם את המצב הזה, גם אם נגזר עלינו לחיות כל החיים באוהל".

אבו טארק מספר על החיים הקשים במחנה: "אין חשמל, אין טלפונים וגם הקליטה של הטלפונים הניידים גרועה. אין שום תשתיות ובתנאים האלה תלמידים חייבים ללמוד. איך אפשר לעשות את זה?".

"אמריקה? אירופה? סומכים רק על אללה"

אבו טארק איבד שניים מילדיו במהלך האינתיפאדה השנייה - האחרון לפני שנה. הוא מקווה שהדיבורים בשארם והכסף שהובטח שם - כ-4.5 מיליארד דולר - יהפכו למציאות. "אנחנו מקווים שהסיוע יגיע, מקווים שהפלסטינים יתאחדו, כי נגזר עלינו לחיות באדמה הזו ולהיאבק באויב שאינו מבחין בין אדמה, אבן, בהמה ואדם".

לדברי אבו טארק, שטחים שהיו שייכים לו "חושפו" והמחנה עצמו ממוקם על 28 דונם שלו ושל שכניו שהושטחו לגמרי: "היו לי שישה דונמים של פרי הדר שנהרסו, היו לי גם עשרה ראשי בקר שנהרגו והבית נחרב.

 גם עשרה מבני משפחתי, ביניהם אחיינים שלי, נהרגו. שתיים מהן, בנות שמונה וארבע, יצאו מהבית עם דגל לבן, אבל זה לא עזר וצלף ירה בהן. אחייניתי, בת שנתיים וחצי, נפגעה במלחמה והיא משותקת חלקית. היום היא מטופלת בבית חולים בבלגיה".