לחיות מחיים של אחרים
רגע אחרי שבריטני ספירס חזרה לסיבוב הופעות, סמדר שילוני התיישבה לראות את "בריטני והפפראצי - שונאים סיפור אהבה" והגיעה למסקנה שהמסכנים האמיתיים הם דווקא הפפראצי
אין סיפור. זאת המסקנה אליה מגיע היוצר של "בריטני והפפראצי - שונאים סיפור אהבה", ואפילו די מהר, איפה שהוא בשליש הראשון של הסרט העלק-תיעודי על בריטני וחבורת ציידי הפריים שמזדנבת אחריה. הוא אפילו לא מגיע לזה לבד, מנהל סוכנות תמונות שהעולם שלו נע במסילות קבועות סביב שמש בשם בריטני, מסביר לו את זה. היא לא עושה שום דבר מיוחד ובכל זאת הם מתעדים אותה. חשבתם שהפפראצים בארץ מתלהבים? תעשו רי-צ'ק.
עזרו לנו למצוא את בריטני בתמונה (מתוך הסרט)
למנהל הסוכנות יש נייד שקוראים לו "Bphone" שמותר להתקשר אליו רק בענייני בריטני, והוא סגור רק בלוויות ובמטוסים. הוא לא אוכל, לא ישן, לא מפצח גרעינים, כל מה שהוא עושה זה לשבת ולחכות לטלפון שיקפיץ אותו לאיזה קצה של לוס אנג'לס ושם הוא יוכל לתפוס חתיכה מבריטני. אם יהיה לו מזל, היא תקנה באמצע הלילה בובת חמור גדולה. אם יהיה לו עוד יותר מזל, היא תעשה את זה בלי תחתונים. רוב הסיכויים שלא, אבל כשתמונה אחת שווה עשרת אלפים דולר ונמכרת 300 פעם, הסיכון הסטטיסטי שווה את המאמץ.
מערכת יחסים יציבה
הכל התחיל מבריטי אחד שהחליט לבדוק אם צלמי הפפרצי האמריקנים לא הגזימו ואולי הגיע הזמן לאיזה נו-נו-נו סמלי בסגנון "שנית דיאנה לא תמות". הבריטי הנחמד מצטרף לעדר צלמי פפרצי שרודף אחרי הנסיכה ספירס ומנסה לקבוע אם הם עושים משהו לא בסדר (חוץ מלעבור באור אדום, נניח, או סתם לבזבז את החיים שלהם). מכיוון שהוא בעצם כתב במגזין "היט" שמתפרנס מסיקור סלבז, לא מדובר בדיוק במופת אובייקטיבי.
החיים שלפני ואחרי הקרחת (צילום: AP)
וכך, מה שמתחיל כקריאה נרגשת להצלת חיים, ממשיך כסיור נינוח לאורך מפת הכוכבים של לוס אנג'לס במסווה של אתרעה. זאת המספרה שבריטני גילחה בה את הראש (כן, זה היה נורא. רוצה לשבת בכסא שלה?) וזאת החנות שהיא עשתה בה את הקעקוע (שוקינג. עשיתי לה צלב בריטני והפפראצי חיכו בחוץ). בסך הכל עוד תירוץ שיאפשר ליוצר לעלות על המסלול המהיר לבוננזה-בריטני ולגזור קופון.
מצד שני, לא צריך לרחם על הילדה, שיחסיה המורכבים והדו סטריים עם הפפראצים רחוקים מלהיות יחסי קורבן וטורף. בריטני מדווחת לצלמים מתי היא יוצאת מהבית (עד שהיא הפסיקה לעשות את זה, כשיצאה מבית החולים הפסיכיאטרי, ואז קבעו הצלמים שהיא "איבדה שליטה על החיים שלה") והיא משתפת איתם פעולה עד רמה מסוימת, ולא במקרה הם מתוארים בסרט כמערכת היחסים הכי יציבה שהיתה לה מעולם.
חזיות ותחתונים
אם כבר לרחם, אז על הפפראצים עצמם, שכמו חוקרים מדעיים עוקבים אחר מנהגי הרבייה של הבריטני, תדירות השוטטות שלה ("היא יוצאת לפחות פעם ביום מהבית"), מתעדים את הרגלי הנהיגה שלה ועוד מתלוננים שהמעריצים מפריעים להם. אלה האנשים שיחכו 20 שעות מול הבית שלה כדי שתואיל לצאת החוצה, מתפללים שתשים על עצמה משהו אחר מהבגד שלבשה אתמול, כדי שלתמונה יהיה ערך.
אלה האנשים שמתרגשים לעין ערוך מהחיים המשוגעים של בריטני, ואין ספק שמדובר באנשים עם סף ריגוש נמוך מאוד, כשהם מתפעמים מהעובדה שהיא נסעה עם בגז' פתוח או ישבה בחנייה ולא זזה, ואז פשוט יצאה מהאוטו, נכנסה אליו ונסעה הביתה. איך כינה את זה האיש הנחמד? עוד יום מטורף בחיים של בריטני ספירס.
מילא בריטני, שנהנית מתשומת הלב באופן חולני משהו, וצורכת את המציאות שלה מהבהבת בקצב הפלאשים כמו בדיסקוטק נצחי. אבל הם? מבזבזים את החיים שלהם על שטויות, אמא שלי היתה אומרת. בעקבות צירוף מקרים מפתיע אלה המילים בהן הייתי מתארת את הצפייה בסרט הסתמי הזה ששודר אמש (ד') בערוץ 8 בהוט.
הוא צולם, אגב, כשבריטני עוד לא רכבה על הקאמבק הנוכחי, אבל עיתונאית אמריקנית הבטיחה שהיא תוכל לחזור ובגדול, כל עוד היא תיראה טוב. "אמריקה אוהבת קאמבקים ומייקאוברים, זאת מדינה מאוד שטחית", היא מבטיחה. למזלנו ואולי לצערם של הפפראצים, בריטני השתקמה וחזרה ממש השבוע. לאות הזדהות עם מצוקתם הצלמים אני מוכנה לצאת היום מהבית בלי תחתונים. חפשו אותי על הגבעות השטוחות של תל אביב.
