השגריר ויתר על משחקים פוליטיים, וחוזר הביתה

חוזר הביתה: סלי מרידור, שגריר ישראל בוושינגטון שהודיע על החלטתו לסיים את תפקידו, לא ניסה להרוויח עוד כמה חודשים בתפקיד הנחשק ולהיאחז בקרנות המזבח. הוא ויתר על כניסה למשחקים פוליטיים פנימיים באמצעות קשריו בליכוד ובחר בנורמות התנהגות חדשות - הראויות לחיקוי בחיים הציבוריים בישראל.

צעד מסוג זה מקובל בחיים הציבוריים בארצות הברית, אבל שם אין משטר קואליציוני אלא נשיא נבחר, שהוא הקובע הבלעדי של זהות אנשיו. כשג'ורג' בוש נבחר לנשיאות ארה"ב

בשנת 2000, אלפי אנשי ממשל קלינטון סיימו לאלתר את תפקידיהם ועזבו את וושינגטון בטיסה. התהליך הזה חזר על עצמו לאחר בחירתו של  ברק אובמה לנשיא.

לעומת זאת בישראל קיים משטר קואליציוני, ורבים לא חשים עצמם מחויבים דווקא לראש הממשלה. מאז 1996 נערכו בארץ שש מערכות בחירות, ובהרבה מקרים נותרו לכהן בוושינגטון שגרירים שלא היו אנשי אמון של ראש הממשלה החדש.

כשאהוד ברק הגיע כראש ממשלה לבית הלבן לפגישה היסטורית עם שר החוץ הסורי פארוק א-שרע, השגריר בוושינגטון היה זלמן שובל, שנשלח לוושינגטון על-ידי ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו. שובל היה שגריר מוערך, אבל הוא לא היה איש של ברק ולא הוכנס לשיחות. הוא בילה את זמנו בעיקר באולפני רשתות הטלוויזיה כדי להסביר את עמדת ישראל - חלק חשוב בתפקיד השגריר, אך לא בבית הלבן.

גם סלי מרידור יכול היה להרוויח עוד כמה חודשים בוושינגטון, ליהנות מהכבוד ומהכיבודים שבירת ארצות הברית יכולה להציע לשגריר זר, אבל עניינה של ישראל היה נפגע. אבל מרידור עושה את מה שכל איש ציבור צריך לעשות: הוא קיבל את המנדט שלו מראש הממשלה אולמרט ומשרת החוץ לבני, והוא מחזיר להם אותו ומשאיר לראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לקבוע מי יהיה האיש שלו בוושינגטון.

בוושינגטון מריחים מרחוק מיהם האנשים שדרכם אפשר להעביר ולקבל מסרים מראש ממשלת ישראל. הם לומדים מהר מאוד מהם הצינורות המהירים והמהימנים ביותר. השגריר מרידור היה נכנס לקטגוריה של שגריר שזכאי לכבוד ולכיבודים, אבל לא יותר מזה.

יתרה מזאת: בשגרירות ישראל בוושינגטון, כמו בנציגויות זרות אחרות בבירת ארצות הברית, מנסים נואשות להבין היכן מוקדי הכוח האמיתיים בממשל החדש של הנשיא אובמה, ולקשור קשרי עבודה יעילים. המלאכה הזו נמצאת בחיתוליה - ומה הטעם ואיזו מוטיבציה צריכה להיות לשגריר שיודע שזמנו קצוב לעשות את עבודת החריש העמוק הנדרשת?

רצה לעשות את עבודתו בשקט

מי שמכיר את סלי מרידור יודע שכיבודים ושררה הם ממנו והלאה. האורחים בבית השגריר בוושינגטון אף נדהמו לראות את השגריר ואשתו מגישים אישית את האוכל לאורחיהם. יש כאלה שיפרשו זאת כחולשה, אבל השגריר מרידור לא דחף את עצמו לשורה הראשונה באירועים בבית הלבן או בכל מקום אחר, למרות שהדבר הגיע לו מתוקף מעמדו.

מרידור לא נלחם להופיע ברשתות הטלוויזיה - וזו היתה נקודת התורפה שלו כשגריר בוושינגטון. הוא רצה לעשות את עבודתו בשקט, מאחורי הקלעים. הכתבים הישראלים בוושינגטון אכלו ממנו קש. הוא אדם השולט היטב בחומר המדיני ובנושא היהודי, שהקדיש את מרב זמנו לשיחות רקע עם כתבים אמריקנים ועם אנשי ממשל וקונגרס על האיום האיראני - בו ראה את גולת הכותרת של שליחותו.

הוא יוכל לטעון להישגים: בתקופת כהונתו הקצרה נחתם מזכר ההגנה המעניק לישראל סיוע בטחוני

בשווי 30 מיליארד דולר בעשר השנים הבאות, ונחתם גם מזכר הבנה בין שתי המדינות לטיפול בהברחת הנשק לעזה. בנוסף, נעשו ההכנות לתהליך אנאפוליס, ונעשתה עבודת הכנה למעבר בין שני ממשלים.

כשסלי מרידור הגיע לארץ לקראת ביקור מזכירת המדינה הילרי קלינטון, הוא קיווה אולי לשמוע מנתניהו שהוא מבקש ממנו להמשיך בכהונתו ואולי הוא לא שמע את זה. לסלי מרידור זה הספיק כדי להודיע על סיום כהונתו.